כרם יהושע לאנג סב

פרק תשיעי

שם ע"ב רבא אמר בין למ"ד דון מינה ומינה כו' למ"ד שרפה חמורה כו' וכתבו התוס' דאין הגז"ש מופנית משני צדדין ולכן למידין ומשיבין ע"כ. נראה מדבריהם דב' צדדים אינה מופנית ולכן למידין ומשיבין אבל מ"מ מצד אחד הוא מופנה וקשה דמאי יתרץ רבא אליבא דר' ישמעאל דס"ל לעיל כר"ש דשרפה חמורה כמ"ש התוס' לעיל (ר"ד נ"ג) ור' ישמעאל גופי' סבר בנדה (ד' כ"ב) דמופנה מצ"א למידין ואין משיבין דמ"ש התוס' בנזיר (ד' מ"ח ב') דר' ישמעאל ס"ל דמופנה מצ"א למידין ומשיבין ליתא כן בגמ' דידן בנדה הכי כמו שהעיר עליהם בצל"ח בברכות (דף כ') דהא הכא מהדר רבא לפרש אליבא דכ"ע דהא רבא גופי' ע"כ ס"ל כרבנן דסקילה קילא משרפה כדמוכח ע"פ מ"ש התוס' בכתובות (דף ל"ז ב') בד"ה ואח"כ מהא דרבא דכריתות (דף כ"ז) דדריש קרא דולארץ לא יכופר דמייתי' עגלה ערופה אף שעבר יוה"כ עליה דזה הוא כמ"ד חנק קל כרבנן דר"ש ומסתמא ס"ל ג"כ לרבא באידך דשרפה חמורה כמ"ש התוס' לעיל (ר''ד נ''ג) ואפ''ה מהדר לתרץ גם אליבא דר"ש שיהא א"ש לכ"ע א"כ מאי יענה אליבא דר' ישמעאל וכן מאי יענה אליבא דר"ע דמוכח לעיל (ד' נ') דס"ל כר"ש דשרפה חמורה והא רבי עקיבא ס"ל דמופנה מצד אחד למידין ואין משיבין כמו שכתבו התוס' שם וצ"ל דכוונת התוס' היינו שלא הוי מופנה כלל והנה בענין דון מינה ומינה יש סתירה בדברי הרמב"ם דהנה (בפט"ו מהל' א"ב) פסק הרמב"ם כמ"ד ביבמות (ד' ע"ח) דדון מינה ואוקי באתרא דגם נקבות. אסורות לעולם לענין ממזר וכן פסק (בפ"ט מהל' שבועות) כמ"ד דון מינה ואוקי באתרא כרבנן שם דמושבע מפי עצמו ואחרים חייב אף שלא בב"ד וכן (בפכ"ג מהל' כלים) פסק כמ"ד בב"ק (דף כ"ה) שם כמ"ד דון מינה ואוקי באתרא אולם (בפט"ז וי"ז מהל' מעה"ק) פסק כרבנן דרבי בזבחים (דף צ"א ב') דשמן לא יפחות מלוג כמ"ד דון מינה ומינה ועי' בזה בלח"מ (פט"ז מהל' מעה"ק) ובתוי"ט (פ"י דזבחים מ"ט) וכן (בפי"ג דמנחות מ"ה) וע"ע בתוי"ט (ספ"ט דנזיר) בד"ה נזיר: ותמוהים בזה דברי המרכבת המשנה שכתב לפי דרכו דס"ל להרמב''ם כמ"ד דון מינה ומינה ולא הזכיר שם הא (דפט"ו מהל' איסורי ביאה) והא (דפכ"ג דכלים) דמוכח דס"ל שם כמ"ד דון מינה ואוקי באתרא ודוק

דף ע"ו א' בתו מאנוסתו מנין אמר אביי ק''ו כו' גילוי מילתא בעלמא היא רבא אמר כו': הנה הרמב"ם (פ"ב מהל' איסורי ביאה) תפס כדברי אביי דהכא ותמוה דהא בכ"מ קיי"ל כרבא לגבי אביי: וי"ל דהוא משום דס"ל לסתמא דגמ' ביבמות (דף ס"ח ב') דלוקין על גילוי מילתא בעלמא והיינו כאביי דהכא וכן מוכח דס"ל לרב אשי הכי בפסחים (דף מ''ד ובנזיר (דף ל"ח) דלוקין על ק''ו דהוי גילוי מילתא בעלמא עי' בר"ש (פ"ב דטבול יום) ובב"ש בא"ע (סי' ו' ס"ק ט"ז) ובנו"ב מ"ת (חלק א"ע סי' ג'). וקשה לי דאמאי העירו כן על מ"ש הרמב"ם דכיון שנבעלה לפסול לה מלקין אותו דזה הוא כאביי ואמאי לא הקשו טפי על מה שכתב הרמב"ם (פ"ב מהל' א"ב הל' ו') בפירוש כאביי דהכא והנו"ב הקשה שם בזה שאין לעקור הלכתא פסיקתא מה דאמרו דאין הלכה כאביי רק ביע"ל קג"ם ע"ש ועי' מה שכתבתי תירוץ לזה לעיל (דף כ"ז א') בעז"ה וע"ע בנו"ב מ"ת (חלק חו"מ סי' ס') ובמ"ק (חא"ע ס"ס ע"ז) ובמ"ת (חא"ע סי' קכ"ט) ומ"ש לעיל (דף ע"ד) והנה בפריי לפסחים (דף מ"ד) כתבתי שם דאביי ורבא פליגי בטעמא דא"ע מן הדין דרבא ס"ל דה"ט משום דאולי החמור לא סגי ליה בעונש של הקל וכה"ט שכתב המהרש"א לעיל (דף ס"ד) מש"ה' סבר הכא דלא ילפי' בתו מבת בתו בק"ו ואביי ס"ל דה"ט דא"ע מן הדין הוא משום דלא אלים ליה הק"ו כ"כ דאולי יש פירכא על הק"ו כמ"ש בעל מדות אהרן וכמ"ש בהג"ה בנו"ב מ"ת (חלק חו"מ סי' ס') והטעה"מ (פ"ב מהל' שחיטה) מש"ה ס"ל הכא דודאי ילפי' בתו מבת בתו ובזה תלוי הני ב' שיטות שחלוקים הרמב"ם והתוס' דדעת הרמב"ם (רפ"ב מהל' מ"א) דהיכי דאיכא עשה גבי' שוב עונשין ומזהירין מן הדין דה"ט דאלים האי ק"ו ושיטת התוס' בפסחים (דף מ"א א') דאף היכי דאיכא עשה אין עונשין ומזהירין מן הדין כמ"ש המל"מ שם ובש"א (סי' פ') משום דס"ל כה"ט דאולי לא סגי להחמיר בעונש של הקל וא"כ אם איכא עשה גביה חמור יותר ואין עונשין ומזהירין מן הדין ע"ש

ובזה נלע"ד די"ל קושיא חמורה דהנה בט"א בחגיגה (דף י"ח) הקשה בהא דאר"י שם דא"צ לילף דחה"מ אסור במלאכה מהא דתשמור דהא ילפי' בק"ו והא אין עונשין ומזהירין מן הדין וא"כ צריך קרא דתשמור וחי' ע"פ שיטת הרמב"ם כיון דאיכא עשה שם מזהירין מן הדין ע"ש וקשה אכתי לדעת התוס' דפסחים הנ"ל דל"ל כשיטת הרמב"ם תקשה קושית הט"א הנ"ל ולפי האמור מתורץ היטב ע"פ מ"ש הר"ן (פ"ב דמ"ק) דתשמור הוי לאו שבכללות וא"כ י"ל להאי גירסא של הכ"מ (פ"ח מהל' ק"פ) דאביי סבר בפסחים (דף מ"א) ועוכ"מ דלוקין על לאו שבכללות ורבא ס"ל דאין לוקין ומתורץ קושית הט"א לכ"א לשיטתו דלרבא דס"ל דאף היכי דאיכא עשה אין עונשין ואין מזהירין מן הדין וא"כ ל"ל כתירוץ הט"א הנזכר מכל מקום מתורץ לרבא לטעמיה דהוי לאו שבכללות ואין לוקין עליו מהא דתשמור ולאביי דסבר דלוקין על לאו שבכללות ול"ל תי' זה דתשמור הוי לאו שבכללות ואין לוקין מ"מ לאביי לטעמיה הא י"ל שפיר כתי' הט"א כיון דאיכא עשה גביה שוב מזהירין מן הדין כדס"ל לאביי גופי'

והנה התוס' הקשו הכא מהא דכריתות גבי אל תהי' גז"ש קלה בעיניך דמשמע התם דאביי יליף בתו מאנוסתו מגז"ש ונלע"ד די"ל דפליגי בזה ר' יצחק ורבנן בכריתות