כרם יהושע לאנג סא

ידעי' לה מדאצטריך למעט ארוסה נערה המאורסה דהוי ג"כ אינה ראויה לו וא"כ ע"כ ליל כר"ע דברייתא ע"ש. וק"ל דהא גם ר"ע דמתני' אמרי' שם דס"ל דאשר לא אורשה אצטריך ליה להאי גז"ש והוא לא דרש למעט ארוסה וא"כ אכתי מאי פרכי' לר"פ דבחולה הבתולה אצטריך להאי גז"ש דיהא זה כמוהר הבתולות והא כיון דס"ל לר"פ כר"ע דמתני' הא יליף האי גז"ש מהא דאשר לא אורשה והוא ל"ל למעט ארוסה אולם י"ל כן ע"פ שיטת המפרשים הובא בשמ"ק שם שפירשו דר"ע ל"ל להאי אשר לא אורשה לגז"ש זה יעו"ש ויתבאר עוד בעז"ה בחי' לכתובות שם ודע דק"ל במ"ש הנו"ב מ"ק (חא"ע סי' צ"ה) במש"ש דקושי' הגמ' דהכא ל"ק רק לר"א בר"ש דלעיל בסוגיין אבל לרבנן א"ש ע"ש ביתר ביאור וק"ל דא"כ רבא דהכא דמוקי למתני' כר"י וכן אביי דמוקי למתני' כר' יונתן בן שאיל ורבנן פליגי עליה כמ"ש רש"י לעיל (דף נ"ז רע"ב) אמאי לא מוקי למתני' טפי כרבנן דר"א ועיין עוד בנו"ב מ"ת (חלק חו"מ סי' ס') מש"ש ודוק

דף ע"ד א' ורודף שהיה רודף כי' פטור ולא מן הדין הנה בגליון האלפס (פ"י דב"ק) הקשה ת"א דאמאי לא הוי מן הדין והא מצוה גדולה היא ולא גרע מרץ בע"ש בהש"מ שפטור בהזיק כדאיתא בב"ק (דף ל"ב) ונלע"ד דל"ק דהתם דוקא כשהוזקו פטור ולא בהזיקו דבהזיקו חייב אף ברשות כמ"ש התוס' שם, וכדאיתא שם (דף מ"ח) ואף אם לא כיונו אלא שראהו קודם חייבין אם הזיקו אף ברשות עי' בחו"מ (סי' שע"ח סעי' ז') ורץ בע"ש הוי כרץ ברשות דגם ברץ בע"ש אם הזיק חייב והכא קאמר דשיבר אף במתכוון פטור מש"ה קאמר הכא דלא מן הדין והנה דין עבד הוא ג"כ כרודף לאיש אחר וניתן להצילו בנפשו בשביל הריגת העבד וכ"כ התוס' בכתובות (ר"ד ל"א) והמראה הפנים בירושלמי בב"ק (פ"ב הל' ה') ושם (פ"ו הל' ז') ודברי מהר"ם מלובלין בתוס' ב"ק (ד' כ"ה ב') בד"ה בגדי דחד תמוהים במש"ש דהרמב"ם שכתב דרודף אחר חבירו חשיב מיתה ותשלומין לאחד לא קאי אהא דעבד שם דלא הזכיר לדברי התוס' דכתובות הנזכר דקאי גם אעבד דהוי רודף והמה''פ שם וכן (בפ"ד דכתובות הל' ד') ד"ה הוזמו כתב דדעת הרמב"ם בזה כר"ת דבכ"מ ממון לזה ונפשות לזה פטור לבד בעדים זוממין יעו"ש

שם וכי עונשין מן הדין קסבר עונשין מן הדין כתבו התוס' ל"ד לעונשין מן הדין דפליגי בה אביי ורבא הנה הנו"ב מ"ת (חלק חו"מ סי' ס') הגיה בתוס' דצ"ל הכי דל"ד לעונשין מן הדין. דפ"ק דמכות אלא דמי לעונשין מן הדין דפליגי אביי ורבא לקמן ע"ש וכתב דהכא הוא רק גילוי מילתא וקושי' הגמ' דהכא הוא לרבא דס"ל דגם בכה"ג אין עונשין מה"ד אבל לאביי אצ"ל דס"ל לרשב"י דעונשין מה"ד אלא הכא שאני דהוי רק גילוי מילתא בעלמא יעו"ש שהאריך ליישב דעת הרמב"ם שפסק כאביי דהוא משום דמוכח דס"ל הכי לסתמא דגמ' לעיל ע"כ וקשה לי כיון דקיי"ל כאביי א"כ אמאי לא, משני הגמ' כאביי דהכא הוי רק גילוי מילתא בעלמא אבל בעלמא ס"ל לרשב"י דאין עונשין מן הדין ונלע"ד די"ל משום דבלא"ה מוכח ממקום אחר דסבר ע"כ רשב"י דעונשין מן הדין דבכריתות (ר"ד ג') אמרי' דר' יצחק דס"ל דאין ח"כ לוקין ע"כ סבר דעונשין מן הדין וכן ס"ל להגמ' הכי במכות (ד' י"ד) אליבא דר' יצחק יעו"ש בתוס' ובירושלמי (רפ"ג דכתובות) מבואר דרשב"י גופי' סבר שם כר' יצחק בזה דאין מלקות בח"כ ע"ש א"כ מוכח דרשב"י סבר דעונשין מן הדין ועי' מ"ש לקמן (דף ע"ו) בזה ולעיל (ד' כ"ז א'). וכן מתורץ לפ"ז נ"כ מאי דהקשה הנו"ב שם עוד דמאי פריך הכא וכי עונשין מן הדין וכי עונש הוא הלא הצלה היא זו ואין מצילין מן הדין לא שמענו ותי' דאם הריגת של זה הוא בשביל עונש תליא באשלי רברבי בהא דר"ה דלעיל (ס"ד ע"ב) דלהחולקים על ר"ה דס"ל דרודף צריך התראה נמצא הוא עונש ואליבייהו פריך הכא הכי אבל אנן קיי"ל כר"ה ע"ש ביתר ביאור וקשה כיון דקיי"ל כר"ה ה"ל להגמ' לתרץ הכי דס"ל שפיר דאין עונשין מן הדין רק הצלה שאני ולפמ"ש מתורץ שפיר דנ"ל להגמ' לתרץ הכי כיון דבלא"ה מוכת דסבר רשב"י דעונשין מן הדין אולם אכתי תקשה הא דלעיל (דף ע"ג א') דפריך ג"כ שם על הצלה הכי וכי עונשין מן הדין והתם ל"ל, הכי אולם נלע"ד ליישב לקושי' הנו"ב בזה דהנה איכא ב' טעמים בהא דאין עונשין ומזהירין מן הדין: טעם א' הוא כמ"ש המהרש"א לעיל (דף ס"ד) בשם הסמ"ג דאולי לא סגי להחמיר בעונש הקל וה"ט גבי הצלה הכא לא שייך טעם ב' כמ"ש בעל מדות אהרן דה''ט דח"ע מן הדין דלא אלים ק"ו כ"כ לענוש דאולי יש צד פרכא לסתור הק"ו דלפ"ז גם גבי הצלה אין מצילין מן הדין וכמ"ש בהג"ה שם. א"כ י"ל לעיל, והכא שפיר ע"פ מ"ש בפריי לפסחים (דף מ"ד) דאביי ורבא פליגי בהני שני טעמים כדמוכח מהא דתמורה (ד' ט' א') דרבא אמר שם דאין עונשין מן הדין ואביי סבר דהאי לאו דינא הוא דמי גרע טוב מרע יעו"ש א"כ י"ל דהכא פריך שפיר אליבא דהאי מ"ד דה"ט דאין עונשין מן הדין הוא משום דלא אלים ק"ו כ"כ לענוש ולהזהיר וא"כ ה"נ בהצלה לא אלים כ"כ להרוג את הרודף משום ק"ו ודוק כי לענ"ד נכון הוא בעזרת השם

דף ע"ה א' ואם איתא לא לימא ליה ודחי הא בצנעא והא בפרהסיא פי' הא דנעמן בצנעא הוי אבל בפרהסיא ב"נ מצוה על קידוש השם ולא אפשיטא בעיין בזה והתוס' הביאו גירסא ואם איתא לימא ליה הא בצנעא והא בפרהסיא היינו דה"ל להשיב לו דבצנעא שרי ובפרהסיא אסור ומדאמר ליה סתם לך לשלום אפשיטא דב"נ לא מצוה על קידוש השם וכן הוא דעת הרמב"ם (רפ"י מהל' מלכים) וע''ש בכ"מ והאי דאיתא בסוגיין מעשה באדם אחד כו' ופליגי בה אי א"א היתה אי פנויה היתה הנה בירושלמי דשבת (פי"ד הל' ד') מייתי' שם להאי עובדא דבא לפני ר''א ומייתי שם עובדא אחריתי דפנויה היתה דהתיר ר"א ומקשה שם מהתם ומתרץ לה ע"ש: