כרם יהושע לאנג נט

במחתרת דמהתרהו זו היא התראתו ולכאורה לדעת הרמב"ם (פ"ט מהל' גנבה) דס"ל דכל גנב אף מגגו וחצרו ג"כ לא בעי התראה וע"ש בכ"מ ובתוי"ט (בפרקין מ''ו) א"כ תקשה קושי' התוס' דהכא ונלע"ד די"ל דמיירי בב"ק שם בכה"ג כגון שגנב מן השדה ודיר וסוהר דליכא דין מיתה כמו שכתב הרמב"ם (ספ"ט מהל' גנבה) מש"ה לא קנה שם קודם יאוש או שהקיפוהו ב"א או עדים דאינו נהרג כמ"ש הרמב"ם שם והנה לדעת הראב"ד (פ"ט מהל' גנבה הל' ח') דביום פטור ומפ' הא דאם זרחה השמש עליו דמייתי' לה בסמוך דאין מקרא יוצא מידי פשוטו יעו"ש ודאי א"ש ההיא דמרובה ביום אבל אינו כן דעת הרמב"ם גופי' כמבואר שם דס"ל דאף ביום הוי דינא דמחתרת ועי' בסמ"ע (סי' תכ"ה ס"ק ו') וכן מבואר בירושלמי הכא והנה דעת רש"י בהא דגגו חצירו כדעת התוס' הכא ודלא כדעת הרמב"ם עי' לקמן (בהיפוך הדף) בד"ה זו היא

שם רבא איגנבו ליה כו' ולא קבלינהו הואיל ונפק מפומיה דרב בתוס' הקשו דהא מחייב לצאת ידי שמים ותירצו דלא היו רוצים להחזיר אלא אם יתחייבו בד"א ע"כ והנה קשה לדעת רש"י בב"מ (דף צ"א א') דאי תפס בדבר שחייב בידי שמים לא מפקי' מיניה: וא"כ אמאי החזיר רבא להם הא תפס כיון דחייבים בד"ש וכבר העירו בזה התומים (סי' כ"ח) והט"א בחגיגה (דף י') באבני שוהם שם ונלע"ד די"ל היטב בעז"ה דהתומים כתב שם די"ל דהכא לא החזירו ליד רבא עדיין ולא בא לכלל תפיסה אלא שכתב דאין לשון התוס' בב"ק (ר"ד ע"א) משמע כן וכן לשון הרשב"א בחידושיו לא משמע כן אלא שהחזירו כבר לרבא יעו"ש וא"כ י"ל לענ"ד היטב דרש"י ס"ל שפיר דלא החזירו הכא עדיין ליד רבא ולא היה תפיסה והתוס' והרשב"א דנראה דמפרשי' דהחזירו כבר ליד רבא אזלי לשיטתם דס"ל דהיכי דחייב בידי שמים לא מהני תפיסה דהנה התוס' הקשו בב"מ (דף צ"ז) ובשבועות (דף מ"ז) לרב ושמואל דפטרי בנ' ידענא ונ' לא ידענא א"כ מודה במקצת אמאי חייב שבועה להימן במיגו דאי בעי אמר איני יודע ע"ש ואי ס"ל להתוס' דהיכי דחייב לצאת ידי שמים מהני תפיסה א"כ מאי מיגו היא זו הא אינו רוצה לומר איני יודע דיהיה מהני תפיסתו דהא בטענת איני יודע חייב לצאת ידי שמים עי' בב"ק (דף קי"ח א') ובחו"מ (סי' ע"ה סעיף ט') ובשיטה מקובצת שם תירץ באמת כן והתוס' דלא תירצו הכי ע"כ ס"ל דלא מהני תפיסה היכי דחייב בד"ש וכן הרשב"א ג"כ מוכח דס"ל כדעת התוס' בזה דלא מהני תפיסה בחייב בדיני שמים דהנה בחי' הרשב"א בשבועות (דף ל"א א') הקשה עלה דאמר שם דאינו נוהג אלא בראוי להעיד היינו מלך אבל משחק בקוביא לא דמה"ת חזי והקשה ע"ז דס"ס הא מדרבנן לא חזי ואינו יכול להעיד ואינו מפסידו ממון בזה. ותי' דאכתי מפסידו דהיה מהני עדותו אם היה תפס לא מפקי' מיניה ע"ש וקשה דלפ"ז אמאי תנן שם (דף ל"ג א) דאם לא העידו שהדליק את גדישו בשבת פטורים משום דאף אם העידו לא היו מחייבין ממון דק"ל בדרבה מיניה והא אכתי היה מהנים בעדותן לענין תפיסה כיון דהיו מחייבין אותו בדיני שמים אלא ע"כ מוכח דס"ל להרשב"א דהיכי דחייב בדיני שמים לא מהני תפיסה וא"כ התוס' והרשב"א מפרשי' שפיר דכבר החזירו ליד רבא כיון דס"ל דתפיסה לא מהני בדיני שמים דלא כשיטת רש"י ועי' מ"ש לקמן (דף פ"ז) ועי' במראה הפנים בירושלמי בב"ק (פ"ז הל' ד') בד"ה שהמכירה מש"ש דרבא הדר ביה לדעת הרמב"ם ועי' בפריי לפסחים (דף כ"ט) מש"ש בעז"ה בזה ודוק

שם ע"ב דמים לו בין בחול ובין בשבת כו' סד"א מידי דהוי אהרוגי ב"ד כו' ל"צ אלא לפקח עליו את הגל מהכא נלע"ד ליישב לקושי' התוס' דלעיל (ר"ד ל"ו) שהקשו מנ"ל דלא דחי' רציחה יו"ט משום דלכאורה קשה ל"ל לא תבערו לעיל (דף ל"ה ב') דאין רציחה דוחה שבת הא מהכא ידעי' מדכתיב דמים לשון רבים דאף בשבת משום דסד"א דהוי כמיתת ב"ד דלא דחי' שבת וא"כ הא מוכח מהכא דאין מיתת ב"ד דוחה שבת: מש"ה נלע"ד דאצטריך לא תבערו בכל מושבותיכם לרבות דאפי' ליו"ט לא דחי' רציחה דאי לשבת הא מדמים לו דהכא ידעי' ודע דהא דלפקח עליו את הגל המ"א (סי' שפ"ט ס"ק ד') הביא לה ובעין משפט לא הזכיר לה הכא

שם ומת בכל מיתה שא"י להמיתו מרוצח נפקא כו' שאני התם דא"ק מות יומת וכו' משום דהוי רוצח וגה"ד כו' הנה מהכא קשה על דעת הרמב"ם (בפי"ד מהל' סנהדרין) דס"ל שם דאין רוצח חלוק משאר ח"מ לענין זה שאתה יכול להמיתו בכ"מ שאתה יכול וע"ש בכ"מ וזה הוא נגד הסוגיא דהכא דמבואר דרוצח שאני משאר ח"מ ואין למידין הימנו משום דהוי ב"כ הכא ואין מלמדין וצ"ע

ואח"כ ראיתי בתשו' חתם סופר (חלק חו"מ סי' כ"ו) שהביא קושי' זו וע"ש מה שתי' בזה ולענ"ד נראה די"ל תירוץ אחר ע"פ מ"ש החתם סופר שם בסוף התשובה דהנה לכאו' קשה קושי' זו גם על מ''ש התוס' במכות (דף ב' סע"א) ד"ה כל דמבואר בתוספתא דדרשי' מהא דובערת הרע דכל ח"מ ממיתין אותן בכל מיתות והא דאמרי' דרוצח וגואל הדם הוי שני כתובין היינו דכל ח"מ ממיתי' אותן בכל מיתות שהם מד' מב"ד. ורוצח וגואל הדם התם הוא דממיתין אף בשארי מיתות חוץ מד' מב"ד ולענין זה הוי ב' כתובין דאין מלמדין ע"ש וא"כ אמאי לא פריך הכא דל"ל ומת בכ"מ שאתה יכול להמיתו הא ידעי' מקרא דובערת אולם י"ל דהכא אתי לרבות לשארי מיתות אף שאינם מד' מב"ד מש"ה לא פריך אלא מרוצח ומשני דהוי ב"כ וא"מ וא"כ גם דעת הרמב"ם מתורץ לפמ"ש הח"ס שם דע"כ ברייתא דלעיל (דף מ"ה ב') והוא ברייתא בספרי פ' מסעי ס"ל כשיטת התוס' במכות דדוקא ברוצח ממיתין אותו בהני מיתות שאינם מד' מב"ד וכן בגואל הדם אבל בשאר ח"מ אין ממיתין אותן אלא בהני מיתות מד' מב"ד: