כרם יהושע לאנג נח

כהא דכתובות (דף ע"ט רע"ב) דהגונב ולד בהמת מלוג משלם תשלומי כפל לאשה א"נ כשכתב לאשה דו"ד אין לי בנכסיך ובפירותיהן שאין לבעל בהן כלום כדאי' בכתובות (ר"ד פ"ג). א''נ כשמכרה טובת הנאת כתובתה דהוי לאשה כדאיתא בב"ק (דף פ"ט א') וכן בנזיר (דף כ"ד רע"ב) דפריך שם אמו מנא לה המ"ל שם הכי דמשכ"ל בכה"ג ויש להעיר לפמ"ש הריטב"א בקדושין (דף כ"ג) דהא דאמרי' בכ"מ דמה שקנתה אשה קנה בעלה הוא מדרבנן יעו"ש א"כ מאי פריך הכא ובנזיר דהא ודאי משכ"ל דין דבן סורר ודין דהקדש מה"ת וצ"ע

שם מאי אינה ראויה אילימא ח"כ וח"מ ס"ס אבוה אבוה נינהו ואמיה אמיה נינהו ולכאורה ה"ל להגמ' הכא לומר אליבא דר' יהודה גופי' דקאי הכא אליביה דחייבי לאוין הוי ג"כ אינה ראויה כדלעיל (ד' נ"ג סע"א) וי"ל דנ"ל להגמ' הכא לפרש אף אליבא דר' יהודה דמתני' שם דל"ל הכי כמ"ש התוס' ביבמות (דף י' סע"א) ד''ה לר"י ועי' בקדושין (ס"ד ע"ד) ובתד"ה מאי קמ"ל והנה קשה דלכאורה מאי פריך הכא סוף סוף אבוה אבוה נינהו והכתיב וכי יהי' לאיש בן ובן משמע כשר דוקא כדאיתא ביבמות (דף ע' א') ובקדושין (ר"ד ד') זרעו אין לי אלא זרע כשר ומתורץ זה היטב ע"פ מ"ש התוס' בב"ב (דף קט"ו א') דהיכי דכתיב בנים משמע אפי' פסול ע"ש ועי' בשעה"מ (פ"ו מהל' עבודת גלולים) ודוק

שם ע"ב ל''ל בתרי סגי אמר אביי ה"ק כו' מלקות בבן סורר היכא כתיבא כו' הנה הכ"מ (פ"ז מה' ממרים הל' ז') העיר דאמאי לא אמרי' דלוקין בב"ס משום לא תאכל על הדם ותי' דהוי לאו שבכללות דאין לוקין עליו ע"ש ולפ"ז צ"ל דלהגירסא דידן בפסחים (ד' מ"א) ובנזיר (דף ל"ח) דאביי סבר דאין לוקין על לאו שבכללות א"ש דאמר אביי הכא דמלקות בבן סורר כדר' אבהו ולא מהא דלא תאכלו על הדם ואזל לטעמי' דס"ל דאין לוקין על לאו שבכללות אבל לגירסת הרמב"ם דאביי סבר דלוקין על לאו שבכללות כמ"ש הכ"מ (פ"ח מהל' ק"פ) וכן (פי"ח מהל' סנהדרין) צ"ל דסתמא דגמ' הוא דאמר הכא דמלקות בבסו"מ ה"כ כדר' אבהו ולא אביי קאמר ועי' מ"ש במכות (דף י"ח) ובפריי לפסחים שם ונלע"ד עוד בלא דברי הכ"מ דמש"ה לא קאמר הכא מהא דלא תאכלו על הדם משום דהוי לאו שניתן לאזהרת מב"ד וכמ"ש התוס' לעיל (דף ס"ג א') בד"ה משום: וא"כ יש לפרש שפיר דאביי גופי' הוא דמסיק לה דמלקות בב"ס כדר' אבהו ודוק

שם הניחא לרבנן אלא לר"ש כו' ר"ש סבר כתנא דבי מנשה ק''ל דאכתי לר' ישמעאל דס"ל כר"ש כמ"ש התוס' לעיל (ר"ד נ"ג) מאי איכא למימר וא"ל דר' ישמעאל ס"ל כתנא דבי מנשה דהא ע"כ ל"ל כוותי' כדמוכח לעיל (דף נ"ז ב') דאמר שם דת''ק דר' ישמעאל תנא דבי מנשה הוא ע"ש וצ"ע ולפי המבואר הכא א"ש מאי דלא משני לעיל (דף נ''ז ב') דפריך עלה דתניא דב"נ שבא על א"א נידון בחנק הא סייף הוא בדינא דידהו ואמאי לא אמר שם דריש היא דחנק חמור מש"ה בא על א"א ישראל נידון בדיני דידן בחנק שחמור מסייף ולפי המבואר הכא א"ש דכיון דר"ש ס"ל כתנא דבי מנשה הא כל מיתה דב"נ הוא חנק ומאי קמ"ל בא"א יותר מכל העריות ולפ"ז מתורץ ג"כ קושי' התוס' שם בד"ה ואי דאמאי לא אמר דתנא דבי מנשה הוא דכל מיתה הוא חנק דא"כ מאי קמ"ל בא"א יותר משאר עריות ודוק

שם אמר רבא כו' אבל נטל לא והאלהים אמר רב אפי' נטל הנה רש"ל גרס הכא רבה וכן מבואר בתוס' בכתובות (דף ל"ד ע"ב) בסד"ה אבל דגרסי הכא רבה ע"ש ולהאי גירסא דגרסי' רבה י"ל קושיא חמורה דקשה דמאי פריך ממתני' לרב טעמא דשיבר הא נטל לא דלמא אתי מתני' כר"ש דמעות קונות מה"ת ולא משיכה מש"ה לא קני לגנבה במשיכה וממילא לא מהני ק"ל בדרבה מינה לפוטרו ורב אי"ל דמשיכה קונה מה"ת נמצא קנה הגנבה במשי כה וממילא מהני ליה ק"ל בדרבה מיניה לפוטרו להחזיר וכבר הקשה כן בחתם סופר (חלק חו"מ סי' צ"א) אבל לפי הגירסא דגרסי' הכא רבה פריך שפיר לרבה דהא לא דחי לרב אלא משום סברא דולא היא אבל לא ממתני' ולרבה ליכא לתרץ הכי דהא ס"ל לרבה גופי' בב"מ (ס"ד מ"ו ור"ד מ"ז) כר' יוחנן שם דמעות קונות מה"ת ולא משיכה אבל להגירסא דגרס הכא רבא ודאי תקשה דהא איהו סבר בב"מ (ד' מ"ח א') כר"נ דמשיכה מפורשת מה"ת דאמר שם דקרא ומתניתא מסייע לר"ל וע"ש בתוס' (ד' מ"ח סע"א) בד"ה נתנה אולם לגירסא דידן בירושלמי (ספ"ז דעירובין) דאיתא שם דא"ר יוחנן זאת אומרת שאין המעות קונות ד"ת ואר"א שם דאבא לא אמר כן ופירשו דהוא רב ל"ל כן אלא סבר דמעות קונות ד"ת וא"כ מתו' קושי' הנזכר דהא רב ג"כ סבר דמעות קונות מה"ת ולא משיכה ואפ"ה סבר דאף נטל וכן גרס הפ"מ שם אולם הק"ע גורס שם בהיפוך דצ"ל דא"ר יוחנן ז"א שהמעות קונות ד"ת דהא ר' יוחנן סבר בב"מ הנ"ל דמעות קונות מה''ת וא"כ רב דפליג ע"כ ס"ל כר"ל דמשיכה קונה מה"ת ולא מעות אולם יש ליישב גירסת הפ"מ דהוא משום דבירושלמי (רפ"ח דשביעית) איתא בהיפוך מגמ' דידן דר' יוחנן סבר דאין מעות קונות מה"ת וכן הוא הגירסא במרדכי דגיטין (סי' שצ"ד) ועי' בחתם סופר (חא"ח סי' פ"ו) וא"כ ס"ל לרב ע"כ דמעות קונות מה"ת והא דמוכח בב"מ (ד' מ"ח סע"א) דס"ל לרב כר"ל מתורץ ע"פ דברי התוס' דע' גלולים (דף ע"א ב') בד"ה מידי ע"ש אולם נלע"ד עוד די"ל קושי' הנזכר דלא נ"ל לומר דמתני' כר"ש דהא סיפא דמתני' זו לקמן (ר"ד ע"ג) הוא דלא כר"ש דתנן שה דעובד עבודת גלולים אין מצילין אותן בנפשן ור"ש הא בר לקמן (דף ע"ג ב' וע"ד א') דמצילין אותן בנפשן מש"ה רישא ג"כ לא נ"ל לומר דאתי כר"ש

והנה התוס' הקשו הכא מהא דרב בב"ק דקודם יאוש לא קני הגנב ותירצו דהתם בגנב מגגו חצרו וקרפיפו דלאו בר קטלא הוא דבעי' התראה אבל הכא