כרם יהושע לאנג נו

שפי' דלמ"ד שבת לאו זמן תפילין אינן אלא רשות ולמ"ד שבת זמן תפילין הוא מצוה אלא שגזרו שלא יצא בהן בשבת ועכ"פ מצוה קעביד ונלע"ד דכולו הוא התם בירושלמי למ"ד שבת זמן תפילין דמצוה הוי ששבת הוא זמן תפילין ומ"מ רשות הוא לחולצן שמא יצא בהן לר"ה. ונ"ל דר"א אזיל לטעמי' דס"ל ע"כ דשבת זמן תפילין הוא דב''ש סברי ע"כ דשבת זמן תפילין דס"ל דקרא בחוקת הפסח הכתוב מדבר ושבת לא ממעטי' מקרא דחוקה כדאיתא בעירובין (דף צ"ו א') וכמ"ש התוס' במנחות (ר"ד מ"ג) בשם המכילתא ור"א הוא מתלמידי ב"ש וסבירא ליה כב"ש כמו שכתב התוס' בביצה (דף ל"ד רע"ב) ובשבת (דף ק"ל ע"ב ולפ"ז יש ליישב קושי' התוס' דהכא ס"ל דמדליקין ואחר כך חולצין ובשבת משמע איפכא דחליצת תפילין קודם די"ל דר"א לטעמי' דסבר דשבת זמן תפילין משום הכי סבר דחליצת תפילין מאוחר מהדלקת הנר ור' נתן ור"י הנשיא בשבת אזלי לטעמייהו דס"ל דשבת לאו זמן תפילין דר' נתן סבר בעירובין (דף צ"ו) דשבת לאו זמן תפילין ור"י הנשיא דהוא רבי סבר בירושלמי (רפ"י דעירובין) דצריכות בדיקה משום דס"ל דבחוקת תפילין הכתוב מדבר וממעט שבת מיניה מהא דימים ימימה כמבואר שם דס"ל דשבת לאו זמן תפילין הוא ועי' במהר"ם והנה ראיתי להמפרשים שכתבו דהא דר' נתן לא הזכיר בשבת מחליצת תפילין משום דס"ל כר"מ ור"י דשבת זמן תפילין וא"כ לא חלצו תפילין מע"ש כלל ונפלאתי דאשתמיט להו סוגיא דעירובין (דף צ"ו) הנ"ל דאמר שם בהדיא דס"ל לר' נתן דשבת לאו זמן תפילין הוא ודוק

שם הותר הנדר כו' היה מכה בבשרו וכתבו התוס' דמשום שרט לנפש ליכא דמשום תורה קעבד ועי' בתוס' ביבמות (ס"ד י"ג) וביו"ד (סי' ק"פ ס"ז) ובש"ך שם (ס"ק י') ועי' בר"ן בנדרים (דף ח' ב') בסד"ה ושמתא: פרק שמיני

שם ע"ב בתד"ה קטן מ''ש התוס' דאפי' למ"ד זכין לקטן היינו מדרבנן ולא מדאורייתא דזכייה היינו מתורת שליחות. עי בר"ן ורשב"א וריטב"א בקדושין (ד' מ"ב) ובאסיפת זקנים בב"מ (דף ע"א א') ומ"ש התוס' דהא דתנן מציאת חשו"ק יש בהן גזל מפני דרכי שלום אבל מה"ת לא דדעת אחרת מקנה אותן שאני עי' בזה בש"ך בחו"מ (סי' רמ"ג ס"ק ו') ובפ"י בגיטין (דף ל"ט) ושם (דף ס"ד) ובב"מ (דף י"ב) ומ"ש התוס' דמקנא קני אפי' מדאורייתא וכן משמע בירושלמי (רפ"א דקדושין הל' ג') יעו"ש במראה הפנים ד"ה א"ל איש ועי' בביאורי הגר"א בא"ח (סי' תרנ"ח סעיף ו') מש"ש וצ"ע והנה התוס' הקשו דהא אין נשבעין על טענת חרש שוטה וקטן ואיך משכ"ל שיתחייב אדם אשם על גזילו ותירצו דה"מ בטענה וכפירה אבל ע"פ ע"א נשבעין ע"כ וקשה דאמאי לא משני הגמ' הכי בשבועות (דף מ"ב) שם בהא דפריך עלה דנשבעין לקטן והאמרת ברישא דאין נשבעין על טענת חרש שוטה וקטן נימא דהא דנשבעין לקטן מיירי ע"י טענת עד אחד ועי' בתומים (סי' צ"ו) ובחתם סופר (חח"מ סי' כ"ח) בזה ותירוצו ק"ל דלא יספיק תירוצו כ"א לרב דמשני בבא בטענת אביו אבל לשמואל ודאי קשה ונלע"ד די"ל דא"כ דהא דנשבעין לקטן מיירי ע"י טענת עד אחד ה"ל לשנות בסיפא גם לחרש ושוטה דנשבעין לחרש שוטה וקטן דהא מבואר בתוס' הכא דגם בחרש ושוטה נשבעין ע"י טענת עד אחד דלא גרעי בזה מקטן וראיתי שתי' כזה השער המשפט בח"מ (סי' צ"ו) לקושי' הרמב"ן על הרמב"ם דס"ל דשבועת השומרים נשבעין לקטן דלימא הא דנשבעין לקטן מיירי בשבועת השומרים יעו"ש ועי' לעיל (דף ב') מש"ש ועוד נלע"ד די"ל דלא נ"ל להגמ' שם לפרש הכי דמיירי בטענת עד אחד משום דנשבעין לקטן משמע דמשום טענת קטן הוא דנשבעין ואי מיירי ע"פ עד אחד הא מחמת העד הוא דנשבעין ולא משום קטן כנלע"ד בעז"ה

דף ס"ט א' איתיבי' אביי כו' א"ל יש לו ואינו מוליד כתבואה שלא הביאה שליש דמי עי' פרש"י שאם הביאה שליש מצמחת וקשה מהא דאיתא בסוכה (דף ל"ו א') לר"ש דפוטר באתרוג בקוטנו קודם בישולו כל צרכו משום שאם זורעו אינה מצמחת וכבר נתקשה בזה בספר ב"א בסוכה שס ולענ"ד י"ל היטב א) דאתרוג שאני דהא ר"ש גופי' מודה שם בתפוחים כמ"ש רש"י שם וכ"כ בכפ"ת שם דאתרוג שאני משאר מינים ע"ש ב) י"ל דהכא רבה קאמר לאביי הכי ורבה לטעמי' דל"ל בסוכה שם לה"ט דפוטר ר"ש אתרוג בקוטנו משום דאינו מצמחת אלא ס"ל שם משום דהוא אינו פרי וכדס"ל הכי ג"כ לחד מ"ד בירושלמי (רפ"א דמעשרות) ודוק

שם אהדרוה קמי' דרבינא א''ל ובד"נ לא אזלי' בתר רובא והתנן א' אומר בב' בחודש כו' וקשה דאמאי לא הוכיח הכי מכמה קראי דמייתי להו בחולין (דף י"א) דאזלי' בד"נ בתר רובא וכן הקשה ג"כ בתשובת הגרע"א (ס"ס ק"ז) ולי קשה עוד הא רבינא גופי' יליף בחולין שם מעדים זוממין דאזלינן בתר רובא ונלע"ד ליישב דהכא קאי הסוגיא אליבא דתנא דבי ר' ישמעאל דבן ולא אב עי' בפרש"י בד"ה ש"מ ולתדר"י אין הוכחה מהא דעדים זוממין דאזלינן בתר רובא משום דהתוס' בחולין שם הקשו מאי ראיה מהא דעדים זוממין דלמא מיירי שחובשין אותו י"ב חודש ותי' די"ל דס"ל דטרפה חיה ע"ש. והנה הפלתי (בסי' כ"ט) כתב דתנא דבי ר' ישמעאל בחולין (דף מ"ב) ס"ל דרוב טרפות אינן חיים אלא ר' ישמעאל חייש למעוטא ומיעוט טרפות חיים והכי סבר ר' ישמעאל בבכורות (ד' כ') ע"ש וא"כ לפ"ז ליכא הוכחה לר' ישמעאל גופי' מהא דעדים זוממין דאזלי' בתר רובא דהא שפיר י"ל כקושי' התוס' בחולין דחובשין אותו י"ב חודש והוי תרי רובי א) דרובא לאו טרפות נינהו ב) כיון שחובשין אותו י"ב חודש לאו טרפה הוא דרוב טרפות אינם חיים והוי מעוטא דלא