כרם יהושע לאנג נה

מסוגיא דכתובות (ד' ט') וא"כ קושי' רב אדא שם דפריך שם על ר"ל ל"ק מש"ה הביא הרמב"ם שפיר כהא דריש לקיש

והנה הרמב"ם (בפ"ג מהל' א"ב) פסק דלא כרבי אלא כרבנן וקשה דהא במתני' סתם כרבי וכמ"ש רש"י במתני' אולם לק"מ לפי' הרמב"ם גופי' שפי' בפה"מ דמתני' מיירי בביאה כדרכה וא"ש כרבנן וע"ש במל"מ: ומוכח כפי' הרמב"ם מדברי הירושלמי דכתובות (פ"ג הל' ו') וע"ש במראה הפנים בד"ה אפי' תימא ועוי"ל לענ"ד דמש"ה פסק הרמב"ם דלא כרבי משום דמבואר הכא דרבי ע"כ סבר כר' יאשיה דלר' יונתן ל"ל כרבי דמבע"ל האי לבדו לדרשא דידיה דלא בעי' שיהיו שניהם שוין ול"ל להרמב"ם כמ"ש התוס' בד"ה והאי שכתבו די"ל דתרתי ש"מ וכן מבואר בקדושין (ר"ד י') דרבי דלא כר' יונתן ולהרמב"ם לשיטתו ל"ק קושי' התוס' דפי' למתני' הא דר"מ בביאה כדרכה וא"כ אינו מוכח דר"מ סבר כרבי כמ"ש קודם וא"כ הרמב"ם לשיטתו דפסק (בפ"א מהל' א"ב) כר' יונתן מש"ה קיי"ל דלא כרבי וי"ל דה"ט דפסק כר' יונתן דסתם מתני' ס"ל הכי (ספ"ב דכריתות) וכמ"ש התוס' חדשים שם וכן לדעת התוס' הכא בד"ה עד ובתוס' בקדושין (ר"ד י') גם מתני' דנדה (ד' מ"ד) דתנן שם דחייבין עליה משום א"א אתיא ג"כ כר' יונתן וכמ"ש ג"כ התוי"ט (פ"ה דנדה מ"ד)

והנה ק"ל בזה בהא דפרכי' על ר' יוחנן בערכין (דף ז' א') בהא דמפרש שם למתני' מהא דומתו גם שניהם לרבות את הולד דהא אצטריך להא דר' יאשיה דהכא דבעי' עד שיהיו שניהם שוין ואמאי לא משני דאתיא ההיא מתני' כר' יונתן וכסתם מתני' דספ"ב דכריתות הנ"ל וכדפסק הרמב"ם כוותי' ולפרש"י י"ל שפי' דמתני' כרבי וס"ל לסת"מ כר' יאשיה כמבואר בסוגיין דר' יאשי' כרבי ס"ל וכן מבואר בקדושין דרבי ס"ל כר' יאשיה מש"ה מהדר לפרש גם לסת"מ דערכין אף כר' יאשיה ולפי' הרמב"ם נלע"ד די"ל ג"כ דנ"ל לפרש למתני' דערכין שם ככ"ע דלא מצינו מאן דפליג עלה דהאשה שיצאה ליהרג כו' כסוגיית הגמ' בשבועות (דף ל''ו רע"ב) יעו"ש וא"ל דמאי פריך הכא על ר' יונתן דמאי דריש בהא דומתו גם שניהם ואמאי לא אמר דאצטריך ליה לרבות את הולד כהא דר' יוחנן דערכין די"ל דהא התם מגם ילפי' כדמפרש שם. והנה תמוהים לכאורה דברי הריטב"א בקדושין (ר"ד י') שפי' דהא דבעי' שיהיו שניהם שוין היינו דאינו חייב הגדול סקילה אבל חנק חייב הגדול ופי' שם בדברי רש"י שם הכי ותמוה דזהו נגד פרש"י בערכין שם שפי' דהגדול אינו נהרג הוא נגד הסוגיא הכא דהא פריך עלה דאמר דמסקילה ממעט ליה ולא לגמרי מהא דעד שיהיו שניהם שוין דלגמרי ממעטי' ליה מהתם וצ"ע ויתבאר בעז"ה בחי' לקדושין שם ודוק

דף ס"ז א' רישא ר"ש וסיפא רבנן רבינא אמר כולה רבנן היא עי' פרש"י והנה הרע"ב והתוי"ט פירשו למתני' דרישא ר"ש וסיפא רבנן וצ"ל דמפרשי דהא דאמר הכא רישא ר"ש וסיפא רבנן היינו דסתמא דגמ' משני דרישא ר"ש וסיפא רבנן כדאי' כזה בב"ק (דף י"ד וט"ו ול"ו) מגילה (ד' ט' ב') הוריות (דף י"ב ב') ועוכ"מ וס"ל להרע"ב ותוי"ט טפי לפרש כסתמא דגמ' כמ"ש התוס' כזה בשבת (ד' ט' ב') ולפירושם צריך לגרוס הכא בודאי רבינא אמר ולא אמר רבינא כיון דהוא תי' אחר ודוק

שם ר"ע אומר שנים לוקטין קשואין כו' העושה מעשה חייב האוחז את העינים פטור הנה מבואר הכא דסבר ר"ע דלאו שאין בו מעשה פטור ור"ע אזיל לטעמי' דסבר ע"כ הכי במכות (דף ד' ע"ב) דלאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו וכמ"ש התוס' שם בד"ה הא ובשבועות (דף ד' סע"א) וקשה מהכא לפי' הערוך הובא בתוס' שם דהא דאר"ע המקיים כלאים לוקה הוא שמניח אותן בסוף שדיהו כשמצאן זרועים דהוי לאו שאין בו מעשה וכן פרש"י במ"ק (דף ב') ועי' בתוס' בע' גלולים (ר"ד ס"ד) ד"ה ר"ע והא מוכח הכא דס"ל לר"ע דלאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו ונלע"ד די"ל היטב ע"פ מ"ש הרמב"ם (ספי"א מהל' ע' גלולים) טעם אחר בהא דהכא דאוחז את העינים דפטור דהוא משום דהוי לאו שניתן לאזהרת מב"ד וע"ש בכ"מ ור"ע אזיל לטעמי' דס"ל הכי במכות (ד' י"ג ב') דלאו שניתן לאזהרת מב"ד אין לוקין עליו ודוק

שם ע"ב סמכו ענין לו מה שוכב עם בהמה בסקילה כו' לר' יהודה נמי להוי אוב וידעוני ב"כ הבאים כאחד כו' קסבר ר"י ב"כ הבאים כאחד מלמדין מקשים הא לר"ל לעיל (ר"ד ס"ה) אצטריך לחילוק חטאות דהא ס"ל שם דמחייב תרתי באוב וידעוני אף דשניהם בלאו אחד נאמרו משום דחלוקין הן במיתה ואף דידעוני לית ביה מעשה מ"מ האיכא ידעוני דאית ביה מעשה וכמ"ש הרמב"ם וא''ל דהגמ' פריך הכא לר' יוחנן לעיל דא"כ לר"ל ל"ל תנא דס"ל דב"כ הבאים כאחד מלמדין והש"ס חשיב כמה פעמים דלמ"ד מלמדין מא"ל ולענ"ד לא קשה די"ל דפריך הגמ' לר' יוחנן ומ"מ גם לר"ל איכא תנא ג"כ דס"ל דשני כתובין מלמדין ההוא מ"ד דע' גלולים (דף נ"ג ע"ב) ובקדושין (דף מ"ג א') ולפ"ז מתו' קושי' הנו"ב מ"ת (חא"ח סי' קכ"ה) דאמאי קיי"ל בעלמא דב"כ אין מלמדין הא קיי"ל דר"מ ור' יהודה הל' כר"י ור"י הא סבר הכא דשני כתובין מלמדין ולפי האמור מתורץ היטב דהרמב"ם (רפ"ד מהל' שגגות) פסק כר"ל דלעיל וא"כ אינו מוכח הכא דסבר ר"י דשני כתובין מלמדין. ובזה י"ל קושי', התוס' בקדושין (דף ל''ה סע"א) שהקשו לאביי דאמר אשה בעלה משמחה א"כ ליכא אלא ב"כ ומאי מתרץ לר' יהודה דס"ל דב"כ מלמדין וס"ל דתפילין מ"ע שלא הז"ג יעו"ש ולפי האמור י"ל דאביי סבר כר"ל וכדפסק הרמב"ם כוותי' וא"כ אינו מוכח דסבר ר' יהודה דב"כ מלמדין ודוק

דף ס"ח א' כשחלה ר"א כו' האיך מניחין איסור סקילה ועוסקין באיסור שבות הנה בירושלמי (ספ"ב דשבת) מייתי שם האי עובדא וסתם איתא שאינן אלא רשות ושאינן אלא מצוה וע"ש בק"ע