כרם יהושע לאנג נג

ש"ר והא י"ל מה למוציא ש"ר דהוי מעשה דעקימת שפתים הוי מעשה לר' יוחנן משא"כ עדים זוממין לא הוי מעשה דישנן בראיה וי"ל ע"פ מ"ש התוס' הכא דל"ל לר' יוחנן דעקימת שפתים הוי מעשה אלא דוקא היכי דבדבורו עביד מעשה וכ"כ הכ"מ (פי"ג מהל' שכירות) לדעת הרמב"ם. א"כ לפ"ז מוציא ש"ר ג"כ לא הוי מעשה כיון דבדבורו לא עביד מעשה כ"א ע"פ עדים עי' בתוס' בכתובות (דף ל"ב א') סד"ה דאין ועוד נלע"ד ליישב בעז"ה נכון ע"פ מ"ש הפ"י במכות שם שהקשה דאמאי לא מפרש שם דה"ט דר"מ דס"ל בעד"ז דלוקה ומשלם דה"ט דלוקה משים דלא גרע מכל ח"ל דסבר ר' יוחנן בכתובות (דף ל"ב) דלוקה ואינו משלם וה"ע דמשלם משום דבפירוש רבתה תורה עד"ז לתשלומין ותי' הפ"י שם היטב משום דעולא גופי' הא ל"ל בכתובות שם כר' יוחנן מש"ה מפרש עולא במכות ה"ט דיליף ממוציא ש"ר ע"ש והשתא מתורץ היטב קושיתי הנזכר דאיך יפרש ר' יוחנן לטעמיה דר"מ במכות משום דלר' יוחנן לטעמיה י"ל דה"ט דר"מ כמ"ש הפ"י הנ"ל דלוקה משום דר' יוחנן לטעמיה דלא גרע מכל ח"ל דלוקה ואינו משלם ומ"מ משלם ג"כ כיון דבפירוש רבתה תורה עדים זוממין לתשלומין וע"ע בחי' לכתובות (דף ל"ד) ובענפי לשבת (דף קנ"ד) מש"ש בעז"ה ועוד, נלע"ד די"ל קושיתי הנ"ל בפשוטו דזה לא הוי פירכא מה דמוציא ש"ר הוי מעשה ועדים זוממין לא הוי מעשה דהא גלי קרא בעדים זוממין דלקי והיה אם בין הכות אף דהוי לאו שאין בו מעשה כדאיתא שם במכות שם (דף ב' ב') ולעיל (דף י' ע"א) מש"ה ילפי' שפיר ממוציא ש"ר אף היכי דאיכא תשלומין דלוקין ומשלמין והנה האו"ת (סי' כ"ח) העיר מסוגיא דהכא דגם לדעת ר"ת דס"ל דשולח אדם עדותו בכתב מ"מ מודה דבד"נ ע"י כתב לא הוי עדות דאל"כ הא בעדים זוממין משכ"ל מעשה ע"י עדות בכתב ע"ש ולא הזכיר במח"כ לדברי הלח"מ (פי"ג מהל' שכירות) מש"ש דאף דמהני עדות בכתב גם בד"נ מ"מ לא מיקרי מעשה ע"ש ודע דגירסת הרי"ף הכא שאני עדים זוממין דישנו באיה פירושו שאומר כמו אין ג"כ כשר כדלעיל (דף ס' סע"א) וכן הובא גירסת זו בשיטה מקובצת בב"מ (ס"ד צ') ובהגהות הגרי"פ נדפס בטעות ודוק כי לענ"ד נכון הוא בעז"ה

שם מנחש זה האומר פתו נפלה מפיו עי' בש"ג (פ"ב דע' גלולים) הביאו הפ"ת ביו"ד (סי' קע"ט ס"ק י"ג) ועי' בזה בשירי קרבן בירושלמי (ספ"ו דשבת) בד"ה מדרכי האמורי מש"ש ודוק

דף ס"ו א' מאן חכמים ר' מנחם בר' יוסי היא. ונלע"ד דה"מ הגמ' לומר דחכמים דהכא הם רבנן דפליגי אר"מ בשבועות (דף ל"ה א') דס"ל שם דמקלל את השם בכינוי אינו חייב וכ"ש במקלל אביו ואמו דאינו חייב בכינוי אלא דהגמרא הכא רוצה טפי לפרש שם התנא הכא וכמ"ש התוספות בזה בעירובין (דף ל"ז ב') בד"ה אלא בהא דבעי' שם דמאן האי תנא דגם בדרבנן ל"ל ברירה ובזה מתורץ שפיר ג"כ מאי דקשה לכאורה דאמאי לא אמר שם דהאי תנא דע' גלולים (ד' מ"ו ב') ע"כ ל"ל ברירה בדרבנן דתנן שם גבי עבודת גלולים דאבניו ועציו ועפרו מטמאין כשרץ ופרש"י שם משום דאין ברירה וטומאת ע' גלולים הוא דרבנן כדאי' (דף נ"ב) ובשבת (דף פ"ג) ועי' בכ"מ (פ"ו מהל' אה"ט הל' ז') וכן אמאי לא אמר שם דהאי תנא דדמאי (בפ"ו מ"ז) הוא דל"ל ברירה בדרבנן דתנן שם שנים שבצרו כרמיהם כו' דסבר שם דאין ברירה גם בדרבנן יעו"ש ולפמ"ש א"ש דנ"ל להזכיר שם התנא ובזה סרה לקושי' הגרע"א בתור"ע יעו"ש

והנה בזה יתורץ היטב דעת הרמב"ם שפסק כשמואל דלעיל (ד' נ"ו א') דעד שיברך שם בשם ופסק כרבנן דהכא דמקלל אביו ואמו בכינוי פטור וע"כ ל"ל לחכמים דהכא הא דשמואל לעיל וכמ"ש רש"י הכא. וכבר, הקשה כן בכ"מ (פ"ב מהל' ע' גלולים הל' ז') ולפמ"ש יתורץ היטב דה"ט דס"ל להרמב"ם במקלל אביו בכינוי דפטור הוא משום כיון דפטור במקלל את השם בכינוי כ"ש במקלל אביו ואמו דפטור בכינוי ועי' בשבועות (ד' ל"ו א') בתד"ה בנקבו וע"ע בכ"מ ולח"מ (רפ"ה מהל' ממרים) ודוק

שם איש איש כו' ר' יונתן אומר כו' עד שיפרוט לך הכתוב יחדו הנה המהרש"א הקשה על מ"ש רש"י בפי' התורה לרבות אשה ממקלל אביו ואמו דלא כסוגיא דהכא וכתב דהוא ע"פ המכילתא ע"ש ונלע"ד ברור דכתב רש"י כן דהוא משום דקיי"ל הר' יונתן דהכא וכמ"ש התוס' בב"ק (ר"ד נ"ד) ובזבחים (דף ק''ז א') וכדאיתא ביו''ד (סי' רט"ז) וכן שם (סי' רכ"ח סעיף מ') ועי' במל"מ (רפ"ה מהל' ממרים) ובנו"ב מ"ת (חא"ע סי' א) ומבואר לקמן (דף פ"ה ב') דלר' יונתן לרבות אשה הוא מהא דמקלל אביו ואמו

והנה קשה בהא דאמר הכא עד שיפרוט לך הכתוב יחדיו כדרך שפרט לך הכתוב בהא דלא תחרוש שור וחמור יחדיו שלא תאמר דאסור לחרוש בשור או בחמור לבדו עי' ברש"י וקשה דא"כ למען ינוח שורך בשבת ל"ל אי סד"א דבשור לבד אסיר דסתם מלאכת שור הוא חרישה והנהגה וכבר הקשה כן בשטמ"ק בב"מ (ד' צ"ד) ותירצו דאצטריך ההוא שלא יחרוש ע"י עובד גלולים ע"ש וקשה דאכתי לדעת רב אשי בב"מ (דף ע"א ב') דיש שליחות לע' גלולים מה"ת וא"כ איכא לדידיה ודאי איסור אמירה לע' גלולים מה"ת משום שליחות כמ"ש המל"מ (פ"ה מהל' מלוה) דאף לרב סמא בב"מ (דף י"א) דהיכי דהשליח לא הוי בר חיובא אין שליח לד"ע מ"מ בשליח ע' גלולים יש שליחות ומחייב שולחו ועי' בחתם סופר (חלק א"ח סי' פ"ד) ובענפי לשבת (ד' ק"נ) וא"כ ל"ל קרא לאסור ע"י ע' גלולים בשבת כתי' השטמ"ק הנזכר דהא אף בחול אסור ע"י ע' גלולים מה"ת לדעת רב אשי וצ"ע

ונלע"ד ליישב בעז"ה דלכאורה קשה איך ר"ל רב אשי שם דיש שליחות לנכרי מה"ת בעלמא חוץ מבתרומה מ"ש תרומה דכתיב אתם גם אתם דומיא