כרם יהושע לאנג נב

דריש עוד מהא דלא תאכלו על הדם דאסור לאכול סעודת קבע קודם שקוברין את המת ודוק

שם ע"ב ד"א לא ישמע כו' אזהרה למסית ומדיח: מסית בהדיא כתיב ביה וכל ישראל וגו' קשה הא רבנן דר"מ ס"ל במכות (ר"ד ה') גבי עדים זוממין דאיצטריך האי ולא יוסיף שם להכרזה א"כ מאי פריך הכא הא י"ל ג"כ דהאי קרא אצטריך במסית להכרזה כדחשיב להו יחד להא דמסית ועד"ז לקמן (דף פ"ט א') דצריכים הכרזה ואולי י"ל דנ"ל הכא ליישב אף לר"מ במכות שם דס"ל דאזהרה בעדים זוממין הוא מהא דלא יוסיפו עי' בתוס' שם (דף ד' ב') סד"ה ורבנן והכרזה נפ"ל מהא דישמעו וייראו רישיה דקרא וה"נ הכרזה ג"כ ידעי' מרישיה דקרא מהא דישמעו וייראו ואזהרה מסיפיה דקרא מהא דלא יוסיפו לעשות ידעי' ודוק

דף ס"ד ב' העביר כל זרעו פטור והקשו בתוס' הא מקמא איחייב ליה והכ"מ (פ"ה מהל' ע' גלולים הל' ד') תי' דכי עבר קמא חיובו תלוי ועומד אם לא העביר יותר חייב ואם העביר יותר נפטר מחיובו ע"כ ולכאו' הא ה"ל מקמא כשהעביר התראת ספק אולי יעביר את שאר זרעו והא פשיטא דכשלא העביר אלא בן אחד חייב אף שיש לו עוד זרע וי"ל דר"א בריה דרבא קאי בשיטת אביי דס"ל דהתראת ספק שמיה התראה במכות (דף ט"ו א') דס"ל בטלו ולא בעלו ומ"ד הכי ס"ל שם דהתראת ספק שמי' התראה ועוד דהא רבא גופי' ס"ל ביבמות (דף ל"ו) דהל' כר' יוחנן לגבי ר"ל בכ"מ לבד מג' דברים ועי' במהרש"א הכא מ"ש בזה ועי' בכ"מ (פ"כ מהל' עדות) ובתוי"ט במכות (פ"א מ"ט) ד"ה והשניה וע"ע מ"ש לקמן (ד' ע"ו) ובפריי לפסחים (דף מ"ד) בזה והנה הא דאי' בסוגיין העביר ברגל פטור הנה הרמב"ם שם כתב בהיפוך דאינו חייב עד שיעביר דרך רגליו ועי' בכ"מ ולח"מ שם דהרמב"ם מפ' פי' אחר הכא

שם הכרת תכרת כו' דברי ר"ע א"ל ר"י והלא כבר נאמר ונכרתה כו' וכתב רש"י דלאו לר"ט פריך דהא ר"ע סבר דמגדף הוא מברך את השם. אולם לגירסא הישנה ברש"י בכריתות שם דר"ע ל"ל דמגדף הוא מברך את השם וכן הוא דעת הרמב"ם כמ"ש הכ"מ (פ"ה מהל' קרבן פסח) א"ש בלא"ה ועי' בתוס' בשבת (דף ס"ט א') בד"ה מה ע' גלולים והנה קשה מהכא דמבואר דר' ישמעאל ל"ל במגדף כר"ע ואיך אמר בכריתות (דף ז' א') במתני' שם ר' ישמעאל היא ובמגדף סבר ר' ישמעאל כר"ע ועי' בלח"מ (ר"ה שגגות) ובחידושי לכריתות שם ודוק

דף ס"ה א' ר' יוחנן אמר הואיל ושניהם בלאו אחד נאמרו ר"ל אמר ידעוני לפי שאין בו מעשה הנה הרמב"ם (רפ"ד מהל' שגגות) מבואר שם דס"ל דחייב שתים על אוב וידעוני דס"ל כר"ל הכא ותמוה דהא קיי"ל כר' יוחנן בכ"מ נגד ר"ל עי' יבמות (ד' ל"ו) וכבר נתקשה בזה הלח"מ ונלע"ד די"ל בהקדם מאי דהקשו המפרשים דאמאי חשיב להו ר' יוחנן בחד הואיל ושניהם בלאו אחד נאמרו הא לר' יונתן ס"ל לקמן (דף ס"ו) דמשמע כ"א בפני עצמו ותירצו דר' יוחנן ס"ל כר' יאשיה ע"כ ונלע"ד די"ל טפי מרווח דר' יוחנן אזיל לטעמי' דמוכח דס"ל כר' יאשיה בקדושין (דף ט' ע"ב) דסבר שם דאי מהא דובעלה ה"א עד דמקדש והדר בעי' וכמ"ש הרשב"א בחידושיו שם דס"ל כר' יאשיה וא"כ י"ל דברי הרמב"ם דפסק דלא כר' יוחנן דהוא משום דאנן קיי"ל כר' יונתן כרבא לגבי אביי בב"מ (דף צ"ד ב') וכמ"ש התוס' בב"ק (ר"ד נ"ד) ובזבחים (דף ק"ז א'): וכן סתמא דגמ' בכריתות (דף ז' סע"א) ס"ל כר"ל שם דס"ל דה"ט דלא תנן ידעוני לפי שאין בו מעשה ע"ש ברש"י ובמל"מ שם ולפמ"ש י"ל ג"כ מרווח טפי עפמ"ש בענפי לשבת (דף נ"ז ב') דרב אשי ס"ל כר' יונתן הנזכר מדס"ל לרב אשי בנדה (דף ס"א ב') דשעטנז הוא מה"ת שוע או טוה או נוז דלא כמר זוטרא שם מש"ה ס"ל לסתמא דגמ' בכריתות כר"ל דסתמא דגמ' הוא רב אשי כמ"ש התוס' בשבת (ד' ע' ב') ובחולין (דף ב' ב') וכן הרמב"ם פסק כרב אשי (בפ"י מהל' כלאים הל' ב') וע"ש בהשגות הראב"ד ובכ"מ שם ובב"י (ביו"ד ד סי' ש') ואזיל לטעמיה דס"ל דקיי"ל כר' יונתן ודלא כר' יוחנן דהכא וע"ע מ"ש לקמן (דף ס"ו) בעז"ה אולם יש להעיר לכאו' ע"ז דא"כ מאי פריך הגמ' הכא דר"ל מ"ט לא אמר כר' יוחנן דאמאי לא אמר דס"ל כר' יונתן דקיי"ל כוותיה. ונלע"ד ליישב דלא נ"ל להגמ' לומר הכי דא"כ רבא דסבר בב"מ (ס"ד ס"ד) כר' יונתן א"כ סבר כר"ל תקשה האמר ביבמות (ד' ל"ו סע"א) דהל' כר' יוחנן בכ"מ נגד ר"ל לבד מג' דברים ולא חשיב להא דהוי עוד מה דהל' כר"ל עוד נלע"ד די"ל דמתני' דכריתות ר"ע הוא כדאמר בכריתות (ד' ג') וכן בסוגיין ועי' בתוס' בר"ה (ד' ו' א') בד"ה תשמור וס"ל לסוגיא דהכא ליישב דר"ע ס"ל כר' יאשיה כדס"ל להסוגיא דזבחים (דף ק"ז א') וכדמשמע לכאו' מהא דשבועות (דף כ"ז רע"ב) דר' יאשיה ס"ל כר"ע שם מש"ה נ"ל להגמ' לפרש דגם ר"ע כר' יאשיה. אבל באמת אינו כן דהא מבואר בירושלמי דיבמות (פי"א הל' ב') ובתו"כ (פ' קדושים) דר' עקיבא סבר כר' יונתן והא דשבועות צ"ל דאף דר' יאשיה ס"ל כר"ע בהא דריבויי ומעוטי מ"מ ר"ע ל"ל כר' יאשיה בהא דלחלק צריך קרא כמ"ש הנו"ב מ"ת (חא"ע סי' י"ז) מש"ה לא קיי"ל הכא כר' יוחנן ודוק

שם מאן תנא השתחואה ר"ע היא דאמר לא בעי' מעשה ואף דאי' בשבועות (דף ט"ז ב') דהשתחואה זו היא פשוט ידים ורגלים והוי מעשה מ"מ א"ש דהכא משום דבע' גלולים חייב אף בלא פשוט ידים ורגלים עי' בטורי אבן במגלה (ד' כ"ב ב') בד"ה לא אסרה תורה

שם ע"ב שאני עדים זוממין הואיל וישנן בראיה אבל בעלמא סבר ר' יוחנן דעקימת שפתיו הוי מעשה. וקשה דאיך מפרש ר' יוחנן להא דר"מ במכות (דף ד' ע"ב) דיליף שם בעדים זוממין דלוקה ומשלם מהא דמוציא