כרם יהושע לאנג מט

אמנם נלע"ד די"ל קושי' הנזכר דהא דפסק הרמב"ם דגם בישראל אסור פחות מש"פ בגזל זה הוא לפי המסקנא דמשני שאני ע' גלולים דלאו בני מחילה נינהו א"כ משמע דלפ"ז אף פחות מש"פ הוי שם גזל עלה אלא דמחיל אבל לכתחילה ודאי אסור משום דצערא בשעתה מי ל"ל וכדאמר לעיל (דף נ"ז א') אבל המקשן הי' סבר דפחות מש"פ ליכא שם גזל עלה מש"ה היה סבר דלישראל ליכא איסור כלל בגזל דפחות מש"פ ובזה מתורץ קושי' תוס' בחולין (ר"ד ל"ג) עלה דאמר שם דאף דאיכא טעמא אמרי' מי איכא מידי והא הכא ביפ"ת אמרי' שאני ע' גלולים דלאו בני כיבוש נינהו אלמא היכי דאיכא טעמא לא אמרי' מא"מ ונלע"ד דלפי האמור י"ל דודאי מהא דיפ"ת ל"ק קושי' התוס' כמ"ש כבר בענפי לשבת (ד' ס"ד) דהא יפ"ת לא הוי היתר גמור בישראל כ"א כנגד יצה"ר התירה התורה כדאיתא בקדושין (ר"ד כ"ב) ומקרי בשר תמותות ולא בשר שחוטות וזהו דמשני הגמ' שאני ע' גלולים דלאו בני כיבוש נינהו אבל ישראל דבני כיבוש נינהו התירה התורה כנגד יצר הרע כדי שלא יאכל טפי באיסור: אלא דתקשה קושי' התוס' מהא דגזל דמשני שאני עובדי גלולים דלאו בני מחילה נינהו אלמא היכי דאיכא טעמא לא אמרי' סברת מי איכא מידי אבל לפמ"ש גם זה מתורץ היטב דהא לתירוץ הגמ' דשאני ע' גלולים דלאו בני מחילה נינהו וא"כ שם גזל עלה ואסור לכתחילה אף בישראל בפחות מש"פ א"כ בלא"ה ל"ל תו סברת מי איכא מידי כיון דגם לישראל איכא איסור בפחות מש"פ ועי' בלח"מ, (רפ"א מהל' גזילה) מש"ש בזה

והנה דרך אגב י"ל לענ"ד מה שראיתי מקשים לשיטת הרמב''ם הנ"ל שפסק כראב"י דחולין הנ"ל דמפרכסת אסור לב"נ א"כ מאי פריך הגמ' בפסחים (ד' כ"ב ב') לר"א דס"ל דכ"מ שנאמר לא יאכל אה"נ במשמע מהא דאבר מן החי דתניא מנין שלא יושיט אדם אמ"ה לב"נ ת"ל ולפ"ע כו' הא לכלבים שרי. ומאי פריך דלמא מיירי התם במפרכסת דלישראל שרי ולב"נ אסור והעיר בזה ג"כ באו"ח שם בשם א"מ ותירץ דהיכי דלדידיה שרי ליכא בזה משום לפני עור ע"כ וכ"כ בפ"ת ליו"ד (ר"ס ס"ב) בשם תשו' אמ"ש ותי' בזה לקושי' השיך על הב"ח שם אבל מדברי התוס' דב"מ (דף י' ע"ב) בד"ה דאמר ל"ל כן דס"ל שם דישראל שקידש לגרושה עבור כהן עובר משום לפ"ע ע"ש ונלע"ד דהרמב"ם והראב"ד פליגי בזה. דהנה (בספ"ט מהל' ק"פ) ס"ל להרמב"ם דהא דכתיב תושב ושכיר לא יאכל בו הוא בערל והראב"ד כתב דהוא אף בישראל שאינו ממונה עמו דאי ערל ממש מכל ערל לא יאכל בו נפקא וע"ש בכ"מ שתי' לדעת הרמב"ם דמהא דערל ידעי' שהערל עצמו אסור לאכול וקרא דתושב ושכיר אתא להזהיר לישראל שלא יאכילנו לתושב ושכיר ערל ע"ש והראב"ד דלא נ"ל בזה י"ל דס"ל דממילא ידעי' ג"כ זה דאסור לישראל להאכיל לתושב ושכיר משום לפני עור אבל הרמב"ם אזיל לטעמי' דס"ל דהיכי דלדידיה שרי ליכא בזה משום לפני עור כמ"ש האו"ח הנ"ל לדעת הרמב"ם א"כ ודאי ס"ד דשרי לישראל ליתן לתושב ושכיר, מש"ה ס"ל דאצטריך קרא דתושב ושכיר לזה דאסור לישראל להאכילם וכן הוא, דעת הרמב"ן והריטב"א לכאו' ביבמות (ס"ד פ"ד) דמצוה שאינה אלא באנשים לא מצווה אשה בלפני עור בזה וכמ"ש החתם סופר פירושם בח"מ (סי' ר"ב) ע"ש ועי' מ"ש במכות (ד' כ"ב) בזה ודוק כי לענ"ד נכון הוא בעז"ה

ע"ב והרי מילה כו' ההוא למשרי שבת הוא דאתא ביום ואפי' בשבת והרי פריה ורביה כו' לישראל נאמרה ולא לב"נ והנה קשה מאי דמשני הכא ביום ואפי' בשבת, דא"כ לשארי אמוראי בשבת (ד' קל"ב) דל"ל דביום אפי' בשבת דילפי' ממ''א למשרי שבת מא"ל דאי לביום ולא בלילה הוא דאתא הא מבן שמונת, ימים נפקא לן שם ונלע"ד די"ל לדידהו דההוא ביום אתא לענין מילה שלא בזמנה דביום ולא בלילה כדאיתא ביבמות (דף ע"ב) ור' יוחנן דל"ל ביבמות כן ר' יוחנן לטעמי' משני שפיר כתי' הגמ' הכא דלמשרי שבת הוא, דאתא כדס"ל בשבת שם הכי והנה הא דפריך הכא מפריה ורביה דלא נאמרה לב"נ תמוהים מהכא דברי התוס' בחגיגה (דף ב' ב') מש"ש דב"נ מצווים על פריה ורביה ועי' במהרש"א שם וע"ע במל"מ (פ"י מהל' מלכים) ובאבני מלואים (סי' א' ס"ק ב') ובתשו' שבו"י (ח"ב סי' קי"ד) והנה בשאילתות (פ' ברכה סי' קס"ה) כתב ג"כ כדעת התוס' דחגיגה דב"נ מצווים בפו"ר ע"ש. ובתוס' ביבמות (ד' ס"ב א') ד"ה מפו"ר מנ"ל דלא נאמרה לב"נ ואי משום דלא חשיב לה לעיל בהדי שבע מצות הא קום עשה לא קחשיב ותי' דשב ואל תעשה היא שלא להשחית זרע ע"כ והקשו המפרשים דאמאי לא הקשו כן אהא דפריך הגמ' ממילה מנ"ל דלא נאמרה לב"נ דהוי ג"כ קים עשה ואין ראיה מדלא חשיב לה בהדי ז' מצות ועי' במהרש"א והמל"מ (רפ"י מהל' מלכים) הביא בשם מהראנ"ח תי' לזה דמילה הוי ג"כ שב ואל תעשה שמצוה שלא ימשוך ערלתו. ותמה המל"מ דהא משוך הוא רק דרבנן עי' ביבמות (ד' ע"ב א') ולכאורה י"ל זה ע"פ מ"ש הט''ז ביו"ד (ס"ס רס"ד) דאיכא משיך דהוי מה"ת כשנולד מהול ואח"כ נמשך: וא"כ שב ואל תעשה הוא בכה"ג שלא למשוך ערלתו אולם נלע"ד די"ל דמש"ה לא הקשו התוס' עלה דמילה משום דמוכח מהא דרב בע' גלולים (ד' כ"ז א') דליתא בב"נ דאמר שם דמילה בע' גלולים פסולה דכתיב ואתה את בריתי תשמור ולא ע' גלולים ודוק

דף ס' ע"ב ואחד המקבלו עליו כו' אבל המגפף כו' עובר בל"ת הנודר בשמו כו' עובר בל"ת. עי' ברש"י בכריתות (ס''ד ג') מש"כ הגליון שם וזה הוא נגד המתני' דהכא ועי' לקמן (ד' ס"ג א') ובתד"ה כי ולקמן (דף ס"ה ב') ובתד"ה הואיל והנה קשה במתני' דהכא דאמאי לא ערבינהו יחד הא דהמגפף