כרם יהושע לאנג מה

דרב אשי בדותא היא דמ"ש אינהו לדידן מדידן לדידהו: אלא קושי' הנ"ל נלע"ד די"ל בפשוט ע"פ מ"ש הר"ן בנדרים שם דה"מ למיפשט דשלוחי דרחמנא נינהו מהא דר"ה בריה דר"י בקדושין (ד' כ"ג) אלא דלא נ"ל לפשוט ממימרא דאמוראי ע"ש וא"כ י"ל דלא נ"ל ג"כ לפשוט דשלוחי דרחמנא נינהו מהא דלא היה שליחות לע' גלולים דזה אינו מפורש במשנה ובברייתא דהא חזי' דרב אשי ס"ל דיש שליחות לע' גלולים

והנה בענין זה נלע"ד דבר נחמד בעז"ה בבכורות (ד' ל"ה א') דתנן שם מעשה בזכר של רחלים זקן ושערו מדולדל ראהו קסדור אחד כו' נטל פגיון וצרם באזנו ובא מעשה לפני חכמים והתירוהו ראה שהתירו והלך וצרם בכורות אחרים ואסרו פעם אחת היו תנוקות משחקין בשדה כו' ראו שהתירו הלכו וקשרו זנבות בכורות אחרים ואסרו ואמרי' בגמ' שם דצריכי הא דע' גלולים והא דתנוקות דאי אשמעי' ע' גלולים דלא אתי למסרך משא"כ קטן דאתי למסרך ואי אשמעי' קטן דלא אתי לאחלופי בגדול אבל ע' גלולים אתי לאחלופי ע"כ וקשה דאמאי לא אמר הצריכותא בפשוטו דאי מע' גלולים ה"א דמקילין בפעם אחת התם כיון דאמירה לע' גלולים אינו אלא שבות אבל בקטן דאסור מה"ת דאין מאכילין לקטן איסור בידים עי' ביבמות דף קי"ד) אימא לא וראיתי שכבר הקשה הגרע"א כן בתור"ע שם ונשאר בצ"ע בזה ונלע"ד ליישב היטב דהנה בחתם סופר (חלק א"ח סי' פ"ד) הקשה אי ס"ד דיש שליחות לע' גלולים מדרבנן מה נענה להא דאמרי' בכ"מ דאמירה לע' גלולים שבות תי"ל משום שליחות: ותי' שם דאין ה"נ דהמ"ל משום שליחות אלא נקט איסור אמירה דחמיר טפי בעיני חכמים ע"כ וא"כ י"ל קושי' הנזכר דסתמא דגמ' דעביד האי צריכותא בבכורות הנ"ל הוא רב אשי בכ"מ כמ"ש התוס' בשבת (דף ט' ב') ובחולין (דף ב' ב') ורב אשי גופי' הא סבר בב"מ (דף ע"א ב') דיש שליחות לע' גלולים מה"ת וא"כ איכא ג"כ באמירה לע' גלולים איסור מה"ת משום שליחות ועי' במל"מ (פ"ה מה' מלוה הל' י"ד) דבע' גלולים לכ"ע אין שליח לדבר עבירה ומחייב שולחו וא"כ ל"ל האי צריכותא הנזכר דבקטן איכא איסור מה"ת ובע' גלולים ליכא אלא איסור מדרבנן דלרב אשי גופי' גם בע' גלולים איכא איסור מה"ת

וכן נלע"ד לפי האמור ליישב עוד מאי דקשה לכאו' בסוגיא הנ"ל בהא דאמר דאצטריך קטן דלא ידעי' לה מע' גלולים משום דקטן אתי למסרך והא אכתי תקשה לרב אחא בר יעקב דל"ל האי סברא כדאיתא בעירובין (דף מ' ע"ב) וע"ש בתד"ה לית הלכתא וע"ע בתוס' בשבת (דף קל"ט א') בד"ה וליתן אם כן מאי אצטריך למיתני' במתני' שם האי דתנוקות דהא ידעי' לה מהא דע' גלולים כיון דל"ל לראב"י האי סברא דאתי למסרך אבל לפמ"ש י"ל היטב דראב"י סבר כהאי דקיי"ל בב"מ שם ובכ"מ דאין שליחות לע' גלולים מה"ת וא"כ בלא"ה אצטריך האי דתנוקות דמהא דע' גלולים ש לא ידעי' לה דשאני ע' גלולים דליכא שם איסור מה''ת דאמירה לע' גלולים שבות מש"ה מקילין התם בפעם אחת אבל בקטן דאיכא ביה איסור מה"ת דאין מאכילין לקטן איסור בידים סד"א דאפי' בפעם אחת אסור כמ"ש קודם ויש ליישב עוד בזה ויתבאר בעז"ה בחידושי לבכורות שם:

שם ר' חידקא אומר אף על הסירוס כו' ר' יוסי אומר כו' ר"א אומר אף על הכלאים כו' הנה בהא דר' חידקא כתב הרא"ש (פ"ז דב"מ סי' ו') דאין הלכה כר' חידקא ועי' בב"י בא"ע (ס"ס ה') ובח"מ וב"ש שם ועי' בתשו' שבו"י (ח"ב סי' קל"ד) הביאו הבאר היטב (בא"ע סי' א' ס"ק י"א) מ"ש בדעת התוס' דחגיגה (דף ב' ב') דמש"ש דמצות פריה ורביה הוא ג"כ בב"נ זהו כר' חידקא דהכא ע"ש וא"כ לפ"ז מוכח דדעת התוס' שם דקיי"ל כר' חידקא דהכא כדעת הסמ"ג (מ' ל''ת ק"כ) וכן דעת השאילתות (פ' אמור סי' ק"ה) דקיי"ל כר' חידקא דהכא ועי' לקמן (ד' נ"ט רע"ב) ובמש"ש והנה בהא דר' יוסי דהכא כתב הט"א בחגיגה (דף י"א) דלר' יוסי דהכא צ"ל דסבר דאיש איש דדרשי' התם לרבות ע"ג כישראל ד"ת כלשון ב"א [כרבנן דלעיל לר' יצחק] משום דהא לרבות ע' גלולים א"צ לר' יוסי כיון דידע ליה מהכא ע"ש ביתר ביאור והנה קשה לכאו' ע"ז מהא דע' גלולים (דף כ"ז א') דמבואר שם דר' יוסי גופי' ל"ל דד"ת כלשון ב"א אולם עי' במל"מ (פ"ו מה' דעות) וכן (רפ"ה מהל' ממרים) והקדימו לדבריו בתוס' סוטה (דף כ"ד א') ד"ה ור' יונתן ובתוס' מנחות (ד' י"ז ב') ד"ה מאי ויתורץ לך ודוק

והנה בהא דר"א דהכא הרמב"ם (פ"י מהל' מלכים) פסק כר"א דהכא ותמהו עליו דמ"ט פסק כוותי' טפי מהא דר' חידקא ור"ש דלא פסק כוותייהו ונלע"ד די"ל דהוא משום דסוגיא דפ"ג דחולין (דף ס') וכן בב"ק (דף נ"ה) ס"ל דלא כרבנן דר"א וכקושי' התוס' לקמן (ר"ד ס') ולגירסת בה"ג (הל' כלאים) דגרס הכא ראב"י א"ש בלא"ה דקיי"ל דמשנת ראב"י קב ונקי אף נגד רבים ובברייתא כדמוכח ביבמות (דף ל"ז) ושם (דף ס') וכן מבואר דעת הרמב"ם (ספ"י מהל' ע' גלולים) וכן (פ"ח מהל' ביאת מקדש הל' י"ב) וכן (פ"ג מהל' עבודת יוה"כ הל' ב') ועוכ"מ. וצ"ע בזה דעת הרמב"ם (פט"ו מהל' שבת) שפסק שם כרבנן ודלא כראב"י בהא דעירובין (דף פ"ח ע"ב) וכבר העיר שם בזה בביאורי הגר"א בא"ח (ס"ס שנ"ז) והמ"מ שם כתב דס"ל להרמב"ם דלא קיי"ל כראב"י נגד רבים ע"ש. וסותר א"ע למ"ש המ"מ גופי' (ספ"ו מהל' שבת) וכן (רפ"ב מהל' אישות) דקיי"ל כר"א בן יעקב אף נגד רבים וצ"ע

שם מנה"מ א"ר יוחנן כו' אכל תאכל ולא אמה"ח: הנה הרמב"ם (רפ"ט מהל' מלכים) כתב דששה מצות נצטוה אדם הראשון ואבר מן החי הוסיף לנח וזה הוא דלא כסוגיא דהכא והכ"מ כתב שם ליישב דה"ט של הרמב"ם משום דפסק כרב דלקמן (דף נ"ט ב')