כרם יהושע לאנג מד

לומר דמתני' ר"ע היא דערות אביך זו אשת אביך משום דאכתי תקשה מהא דאחי אביו דלכ"ע חייב שתים ולאביי דס"ל דעונשין מן הדין א"כ אף באביו לכ"ע חייב שתים מש"ה משני טפי דשם זכור אחד הוא ודוק

שם בין גדול ובין קטן: דקטן היינו בן ט' שנים ויום אחד אלא דקטן היינו דלאו בר עונשין הוא ועי' ברש"י בד"ה אשר ישכב אבל פחות מבן ט' שנים הא סבר רב לקמן (סוף ע"ב) דפטור ותניא שם כוותיה וא"ל לפמ"ש רש"י לקמן שם דה"ט דרב הוא כדר''ע דאזהרת שוכב מנשכב אתא א"כ נימא דהכא אתיא כר' ישמעאל דלדידיה גם רב מודה דחייב דז"א דהא בהך ברייתא הכא פליג ר"ע בסיפא משמע דברישא גם ר"ע מודה בהא דבין גדול בין קטן כדאמרי' כעין זה ביבמות (ד' ק"א ב') אלא צ"ל כמה שכתבתי ודוק

שם ע"ב הבא על הזכור כו' א"ר אבהו לדברי ר' ישמעאל חייב שתים וכתבו התוס' אע"ג דבריש כריתות בעי קרא לחלק כו' הכא חייב לר"י ב' כיון שהן ב' ביאות א"נ סוגיא דהכא כר"א כו' דלאוין מחלקין ע"כ הנה בירושלמי דשבת (פ"ז הל' ב') מבואר דס"ל לר' אבהו גופי' דאיהו הוי מארי דהך מימרא הכא כר"א בהא דכ"מ שיש ב' לאוין וכרת אחת דלאוין מחלקין כתי' השני של התוס' הכא אולם צ"ל כתירוצם הראשון דהכא דהא מבואר שם דר' יוחנן ל"ל דר"א דלאוין מחלקין וכן מוכח בכריתות (ד' ב' ב') ושם (דף ג' א') ע"ש ור' יוחנן גופי' הא ס"ל בכריתות שם כהא דר' אבהו דהכא דהבא על הזכור והביא זכור עליו דחייב שתים לר' ישמעאל וא"כ ל"ל לדידיה כתירוצם השני אלא כתי' הא' וצ"ע

דף נ"ו א' המגדף כו' והשלישי אומר אף אני כמוהו: הנה מהכא נלע"ד דמוכח כגירסת רש"י בכריתות (דף ז' סע"א ורע"ב) דה"ט דר"ע ס''ל דמגדף מביא קרבן הוא משום דסבר דמגדף הוא מברך את השם ורבנן ס"ל דמגדף הוא עובד ע' גלולים וכן הוא דעת התוס' בשבת (ר"ד ס"ט) ולקמן (סוף דף ס"ד) וכן הוא דעת רש"י שם דלא כגי' הישנה ברש"י בכריתות דר"ע דמחייב קרבן ה"ט דס"ל דמגדף הוא עובד ע' גלולים דהא מתני' דאף אני כמוהו אמרי' לקמן (ד' ס"ד סע"א) דר"ע היא ומוכח דס"ל דמגדף הוא מברך את השם ועוד דהא גם ר"מ סבר בריש כריתות דמגדף מביא קרבן וסתם מתני' דהכא דהוא ר"מ מוכח דס"ל דמגדף הוא מברך את השם וכן מוכח במתני' דריש כריתות גופי' דסבר ר"מ דמגדף לאו היינו ע' גלולים הוא מדחשיב מגדף ועובד ע' גלולים כדאמר הגמ' לקמן (דף ס"ד א') כזה לענין מולך וצע"ק לדעת הרמב"ם דס"ל כגירסא הישנה שברש"י בכריתות כמ"ש הכ"מ (פרק ה' מהל' ק"פ) ועי' בלח"מ (ר"ה שגגות) ודוק

שם אימא פרושי שמיה היא כו' ואזהרתיה מהכא את ה' אלהיך תירא. והא דאיתא בפסחים (דף כ"ב) ובקדושין (דף נ''ז) ובב"ק (דף מ"א) דאת ה' אלהיך תירא אתי לרבות ת"ח החם דרשי' לה מאת וכן אמר ובתמורה (דף ד') מהאי קרא דהוי אזהרה למוציא שם שמים לבטלה ודלא כהמהרש"א בר"ה (דף ל"ג) ע"ש

שם ופליגא דר' מיישא כו' איש איש ל"ל ד"ת כלשון ב"א הנה הרמב"ם פסק כר' מיישא דהכא ותמה הכ"מ (פ"ט מהל' מלכים) דמ"ט פסק כוותי' דלא כר' יצחק ונלע"ד נכון די"ל דהוא משום דסתמא דגמ' בחגיגה (ד' י"א ב') ס"ל כר' מיישא דאמר שם איש איש כי יקלל אתא לרבות ע' גלולים כישראל והיינו לכינוין כדהכא. והיינו כר' מיישא לרבנן וכמ"ש התוס' הכא בד"ה ואליבא דלר' יצחק הל"ל שם דד"ת כלשון ב"א לרבנן דר"מ דהלכתא כוותייהו וכדאמרי' בסוגיין וע"ע מ"ש לקמן (דף נ"ז א') עוד בזה והנה ק"ל הכא דאמאי לא אמר דאיש איש לרבות אשה כדלקמן (ד' ס"ו א') וכן (ד' פ"ה ב') וראיתי להט"א בחגיגה שם שהקשה כזה על הסוגיא דהתם ונלע"ד די"ל ע"פ מ"ש התוס' לקמן שם דאף דבכ"מ השוה הכתוב אשה לאיש היינו היכי דכתיב בלשון זכר ולא היכי דכתיב לשון איש ע"ש א"כ י"ל כיון דכתיב בהאי קרא דונוקב שם ה' בלשון זכר ולא בלשון איש ממילא אתרבי אשה דהשוה הכתוב בכ"מ אשה לאיש ול"צ איש איש לרבות אשה

ודע דמהכא נלע"ד ליישב מאי דמקשים בהא דנדרים (ד' ל"ה ב') דמבע"ל שם אי כהני שלוחי דידן הוי אי שלוחי דרחמנא דאמאי לא פשטי' מהא דכתיב איש איש לרבות ע' גלולים שנודרים נו"נ כישראל כדאיתא בחולין (ד' י"ג ב') וע"כ ל"ל דשלוחי דידן נינהו דהא אין שליחות לע' גלולים כדאיתא בב"מ (ד' ע"א ב') והצ"ק במנחות (דף ע"ג) תי' בזה דהא דאמרי' בב"מ שם דהא דרב אשי דמחלק בזה דשליחות אנן לדידהו יש שליחות בדותא היא דמ"ש אנן לדידהו מהא דאינהו לדידן דזהו רק לרבנן דר"ש דאין שליחות לע' גלולים מהא דאתם גם אתם. אבל לר"ש דס"ל דה"ט דאין שליחות לע' גלולים הוא משום דליתי' בתרומה דנפשיה ודאי יש מקום להא דרב אשי דדוקא אינהו לדידן אין שליחות דליתי' בתרומה דנפשיה אבל אנן לדידהו שפיר אמרי' דיש שליחות לע' גלולים ע"ש ולכאו' קשה לדברי הצ"ק דאם נימא דהא דאיש איש אתי לרבות ע' גלולים שנודרים נו"נ כישראל אתי כר"ש. א"כ מאי דרשי רבנן בהאי איש איש ולפי מאי דאי' הכא י"ל דס"ל ד"ת כלשון ב"א

אולם דברי הצ"ק תמוהים לענ"ד א) דא"כ אמאי קאמר בב"מ שם דהא דרב אשי בדותא היא דלמא סבר ר"א כר"ש דאטו משום דאנן ס"ל כרבנן נימא עלה דרב אשי בדותא היא כדפרכי' כזה בחולין (ד' ט"ו א') ועי' בתוס' בשבת (ר"ד ק"ו) וכ"ש לדעת הרמב"ם (פ"ד מהל' תרומות) דפסק כר''ש. ב) דא"כ מאי פריך בקדושין (ס"ד מ"א) לר"ש אתם גם אתם ל"ל הא ממילא ידעי' דבזמן הבית לא היה שליחות לע' גלולים משום דליתי' בתרומה דנפשי' נימא דאצטריך טובא לומר דאין שליחות לע' גלולים אנן לדידהו דזה לא ידעי' מהאי סברא דליתא בתרומה דנפשיה ג') דהא כתבו התוס' בגיטין (ד' כ"ג ב') דגם ר''ש דרש לאתם גם אתם וא"כ גם לר"ש הא