כרם יהושע לאנג מג

גם לר"ע ולר' ישבב דס"ל אליבא דר"ע דגם חייבי עשה אין קדושין תופסין כדאיתא ביבמות (ד' מ"ט א') מ"מ מודה בבעולה לכ"ג דתפיס בה קדושין כדאיתא בכתובות (ר"ד ל') ובקדושין (ד' ס"ח א') וקאי עלה הא דיבמתו ועוי"ל לענ"ד דמבואר בדברי רש"י הכא דבח"כ ידעי' מגז"ש דעליה מאחות אשה ביבמות (ד' ג' ב') מש"ה לא חולצות כאחות אשה וח"ל ג"כ הוי ילפי' מאחות אשה אלא דשאני אחות אשה דלא תפיס בה קדושין אבל האי פירכא דמה לאחות אשה שכן בכרת לא הוי פירכא: והוכיח רש"י ז"ל כן מסוגיא דיבמות (ד' כ') דמחלק בין ח"כ לח"ל משום דבח"ל תפס קדושין בה ולא מחלק משום האי סברא דבח"כ יש בהו כרת וכן מפורש בירושלמי (רפ"א דיבמות) דלר"ע ילפי' ח"ל מאחות אשה בק"ו דאין היתר לאיסורן ולא פריך מה לא"א שכן בכרת אלמא לא חשיב לה פירכא וא"כ מתורץ היטב קושי' התוס' דמש"ה ח"ל לר"ע לאו בת חליצה ויבום נינהו כיון דס"ל דא"ק תופסין בח"ל ילפי' מהא דאחות אשה מעליה לסוגי' הגמ' דידן או מק"ו לסוגיית הירושלמי כדילפי' בח"כ

והנה בענין זה ק"ל קושי' חמורה לכאו' לפמ"ש התוס' ביבמות (ד' ה' סע"א) שהקשו דאמאי א"ע דוחה לל"ת ועשה ואמאי לא ילפי' ממילה וכהן ונזיר דדחי בהו עשה לל"ת ועשה ותי' דהוי שני כתובין ואין מלמדין דממילה וחד מהנך איכא למילף איכא חד דלא אצטריך ע"ש וא"כ קשה בהא דיבמות (ד' כ') הנזכר דאמר שם בשלמא אלמנה מהנשואין דא"ע דוחה ל"ת ועשה והא ר' יהודה ג"כ ס"ל הכי כתניא דר"י מחליף וכדאיתא ג"כ בסוגיין וא"כ לר"י תקשה ג"כ מהא דאלמנה מהנשואין דהא ר' יהודה סבר דשני כתובין מלמדין כדלקמן (דף ס"ז רע"ב) וא"כ לדידיה ודאי ילפי' ממילה ונזיר וכהן דדוחה עשה לל"ת ועשה ונלע"ד די"ל ג' תירוצים ע"ז בעז"ה א) די"ל דר' יהודה לדבריו דת"ק קאמר וליה לא ס"ל כדאמר הגמ' גופי' לקמן בסמוך מש"ה לא פריך לר"י מהא דאלמנה מן הנשואין ב) דמש"ה ל"ק לר"י דנילף ממילה בצרעת וכהן ונזיר דתדחי עשה לל"ת ועשה משום דילפי' אדרבא משריפת קדשים דלא דחי לל"ת ועשה דיו"ט דיו"ט הוי ג"כ עול"ת כדא"ר אשי בשבת (ר''ד כ"ה) וכדמוכח כן ממתני' דר"ה (ס"ד ל"ב) דתנן שם דשופר של ר"ה אין מפקחין עליו את הגל ומפרש שם דה"ט משום דא"ע דוחה ל"ת ועשה דיו"ט ור' יהודה גופי' מודה שם בזה דמוקמי' למתני' זו שם (ד' ל"ג א') כר' יהודה ועי' בתוס' ביבמות (ד' ה' ע"ב) בד"ה כולהו דאדרבא ילפי' משריפת קדשים לחומרא דא"ע דוחה ל"ת ועשה ג) די"ל דמש"ה קאמר הגמ' ביבמות שפיר בשלמא אלמנה מן הנשואין כו' דסתמא דגמ' הוא רב אשי כמ"ש התוס' בשבת (ד' ט' ב') ובחולין (ד' ב' ב') ורב אשי לשיטתו א"ש דהא איהו ס"ל דמילה בצרעת לא הוי אלא ל"ת לחוד כמ"ש המל"מ (פ"י מהל' טומאת צרעת) וא"כ תו לא מצי' למילף דעשה דוחה ל"ת ועשה מהא דמילה בצרעת כיון דלא הוי אלא ל"ת לחוד והנה בהא דסוגיין דאמר דר' יהודה ס"ל כר"ע דא"ק תופסין בח"ל כתב רש"י ע"ז דה"ט דר"ע מפרש התם מהא דלא יקח וס"ל דבאנוסת אביו הכתוב מדבר וקשה לכאו' דאמאי לא פרש"י דר"ע יליף מהא דיבמה במה מצינו כדאיתא בקדושין (ד' ס"ח א') ויעוי' בזה בתוס' בקדושין שם (ד' ס"ז ע"ב) בד"ה מנה"מ ויתורץ לך וע"ע בתוס' בכתובות (ס"ד כ"ט) ובתוס' ביבמות (דף י' סע"א ורע"ב) בד"ה לר"י ודוק

דף נ"ד א' אר"י הבא על אביו חייב שתים והקשו התוס' דאמאי לא תני להו בריש כריתות בכלל ל"ו כריתות כיון דחייב עכאו"א וכתבו דבירושלמי פריך לה ומשני דשם זכור אחד והנה בירושלמי איתא דפריך כן לר' ישמעאל דס"ל דערות אביך בזכור הכתוב מדבר ואין אביו בכלל הזכור ומשני לחייבו שתים ופריך ע"ז וניתני ל"ז כריתות בתורה וק"ל דאמאי לא משני דמתני' שם כמ"ד דס"ל דערות אביך זו אשת אביך וכדאי' בירושלמי שם דר"ע ס"ל הכי וקשה טפי לפמ"ש המה"פ שם שהקשה שם דאמאי לא חשיב שם הבא על האם דחייב שתים וכרבנן דמתני' ותי' דבפלוגתא לא קמיירי ע"כ א"כ הא ג"כ ל"ק כיון דר"ע פליג ע"ז ונלע"ד ליישב בעז"ה א) דהא בירושלמי קאי שם על ר' אבהו משמי' דר' יוחנן דמפרש לטעמי' דר"י דס"ל כר' ישמעאל דערות אביך זו אביך ממש והיינו דחייב שתים משום אב ומשום זכור ועל ר' יוחנן פריך שפיר לטעמי' דהא א"ר יוחנן גופי' שם דמתני' מני ר' ישמעאל היא כדאי' שם (ד' ג' א') וא"ל כיון דקאי בירושלמי לר' אבהו שם והא לר' אבהו ע"כ ל"ל האי תירוץ דמשני ר' יוחנן בריש כריתות דמתני' ר' ישמעאל היא וחשיב במתני' הבא על הזכר והביא זכר עליו בתרתי דא"כ תקשה ע"ז כדפריך הגמ' שם א"ה בהמה נמי ניתני הבא על הבהמה והביא בהמה עליו בתרתי ומאי דמשני הגמ' שם דאביי ס"ל דאינו חייב אלא אחת הא ל''ל לר' אבהו כן כדאיתא לקמן בהיפוך הדף ל"ק דכבר כתבו המפרשים שם דגם לר' אבהו משני שפיר דהא איהו ס"ל לקמן דהבא על הזכר והביא זכר עליו והבא על הבהמה והביא בהמה עליו אינו חייב אלא אחת וכיון דתני שם הבא על הזכר והביא זכר עליו שוב אינו חייב משום בהמה אלא אחת דהא מתני' דתני מנינא הוא בשעשאן כולם יחד מיירי כדאיתא בריש כריתות שם ועי' בחתם סופר (חלק. א"ע סי' קנ"ג) מה שנדחק בסוגיא דכריתות שם וא"ל דא"כ מאי משני לר' אבהו ור' יוחנן דשם זכור אחד הוא וכמ"ש התוס' הכא ואמאי ס"ל לר' יוחנן ור' אבהו דהבא על הזכר והביא זכר עליו בתרתי נימא ג"כ דשם זכור אחד הוא. ל"ק דבא על אביו היינו ממש בא על הזכור ושם אחד הוא משא"כ הביא זכר עליו שם אחר הוא ובזה א''ש מאי דפריך בירושלמי (פ"א דביצה הל' ב') על ר' יוחנן וניתני ל"ז כריתות בתורה הא דחמץ ושאור בתרתי ולכאו' נימא דשם חמץ אחד הוא כדמשני הכא דשם זכור אחד הוא ולפי האמור א"ש דשאור שם אחר הוא והוי כבא: על הזכר והביא זכר עליו דחשיב בתרתי לר' יוחנן גופי' ב) י"ל קושי' הנזכר דבירושלמי הכא פריך שפיר ולא נ''ל