כרם יהושע לאנג מב

תבער להיכי שנמצא ההורג אחר עריפת העגלה דהורגין אותו וסוגיא דכתובות דדריש כדהכא דהוקשו כל שופכי דמים לע"ע אתיא כר"ש דחנק חמור ע"ש וק"ל ב' קושיות ט"ז א) דתמוה דאתיא סתמא דגמ' שלא כהלכתא דהא קיי"ל כרבנן דר"ש ב) קשה במ"ש התוס' דמ"ד חנק קל דדרש קרא דואתה תבער לשנמצא ההורג אחר ע"ע דהוא דרש קרא דולארץ לא יכופר לע"ע שעבר יוה"כ עליה והא איתא בספרי דר' יאשיה דרש הא דלוארץ לא יכופר להיכי שנמצא ההורג אחר עריפת העגלה כסוגיא דכתובות וא"כ ע"כ דרש בהאי קרא דואתה תבער להא דהוקשו שופכי דמים לע"ע דבסייף והא ר' יאשיה גופי' סבר כמ"ד דחנק קל כרבנן דר"ש כדאי' בסוגיין בסמוך והנכון טפי כמ"ש באספ"ז שם לתרץ קושי' התוס' דכתובות דגם מ"ד דחנק קל סבר שפיר כהאי דרשא דהכא דהוקשו שופכי דמים לע"ע דמן הצואר דמהא דנקם ינקם דעבד לא ידעי' רק דבסייף אבל לא ידעי' באיזה מקום ע"ש ולפ"ז א"ש הסוגיא דכתובות והא דר' יאשיה כרבנן דר"ש ודוק

שם איש פרט לקטן כו' פרט לאשת קטן כו' פרט לאשת אחרים וכתב רש"י ז"ל דאין קדושין לע' גלולים ומהכא תי"ל בכל דוכתא וכתבו התוס' דאף דאין מיתה ואזהרה איסור מיהא איכא מדאיצטריך למשרי יפ"ת ועי' בקדושין (דף כ"א ב') בתד"ה אשת וע"ע בלח"מ (פ"ח מהל' מלכים הל' ג') ועי' בקדושין (דף ס"ח רע"ב) וברש"י לעיל (ר"ד נ"א) ובמש"ש ועי' בלח"מ (פט"ו מהלכו' סנהדרין הל' ג') והנה התוס' בקדושין (דף י"ט א') בד"ה איש הקשו שם דל"ל איש למעט קטן הא לאו בר עונשין הוא ותירצו דסד"א שיהא נהרג כיון שהאשה נהרגת ע"י ע"ש וראיתי להנו"ב מ"ת (חא"ע סי' פ"ח) שהקשה לר' יאשיה ולר' יונתן שם (דף י') ל"ל האי קרא למעוטי קטן כיון דר' יאשיה סבר דכתיב ומתו גם שניהם עד שיהו שניהם בני עונשין ולר' יונתן ג"כ ידעי' דקטן פטור מדדרש לבדו מוכח דהוא פטור ותי' דאתא כר' יאשיה ע"ש ביתר ביאור וק"ל דהא מוכח הכא דגם ר' יונתן מודה בהאי דרשא דאיש פרט לקטן מדמיירי הכא בסיפא ולא פליג אהאי דרשא דאיש פרט לקטן ועי' ביבמות (דף ק"א ע"ב) ובחי' לקדושין יתבאר עוד בעז"ה

דף נ"ג א' קמיפלגי בפלוגתא דר"ש ורבנן והקשו התוס' לר' ישמעאל דס"ל דארוסה יצאת לשריפה ולא נשואה מנ"ל דא"א בחנק דאי כר' יאשיה מסתמא מדס"ל כר"ש דשריפה חמורה סבר נמי כוותי' דסייף קיל וקשה איך מצינן לומר דס"ל דסייף קיל כר"ש והא ה"ט דר''ש בזה הוא משום דסבר דמדיחי עיר הנדחת הוא בחנק כדאי' לעיל (דף נ' ע"ב) וע''כ ר' ישמעאל ל"ל כן דהא ה"ט דר"ש ג"כ מאי דס"ל דמדיחי עיר הנדחת בחנק הוא משום דסבר דכיון שהדיח אין לך הדיוט גדול מזה כדאי' לקמן (ס"ד פ"ט) וע"כ ר' ישמעאל הא ל"ל האי סברא כדאי' לקמן (דף פ"ד) ונלע"ד דס"ל להתוס' דודאי ליכא ג' מחלוקת בזה ומאן דס"ל כר"ש בשריפה ס"ל ג"כ כוותי' בסייף אלא דס"ל לר' ישמעאל שפיר האי סברא דכיון שהדיח אין לך הדיוט גדול מזה לענין דעדיף לגמור מדיחי עיר הנדחת מנביא מלילף ממסית דהתם הוי רבים מיחיד וס"ל שפיר לר"י דמדיחי עה"נ בחנק וס"ל שפיר דסייף קילא מחנק מ"מ לענין זר ששימש במקדש סבר ר' ישמעאל לקמן (ד' פ"ד סע"א) הנזכר דאף דנביא שהדיח הוא ג"כ הדיוט מ"מ עדיף טפי למילף מהדיוט ממש מלמילף מנביא ויומת ימות סבר ר"י דאין הפרש בזה ועמ"ש לקמן (דע"א ב') ודוק

שם דאי במות יומתו כו' ליגמרו מא"א והקשו התוס' דא"כ ג"ש מאי אהני דבלא"ה סתם מיתה חנק: ונלע"ד די"ל בעז"ה דהאי ברייתא דמפורש בה דיליף מאוב וידעוני ולא מא"א מיירי בה ר' ישמעאל ור"ע שם ואינהו ע"כ ס"ל כר"ש דסייף קיל דהא ס"ל כר"ש דשריפה חמורה כדלעיל (דף נ"א ב') דלר' ישמעאל ס"ל דארוסה יצאה לשריפה ולר"ע ס"ל דארוסה ונשואה יצאה לשריפה וא"כ ע"כ ס"ל דשריפה חמורה כדאי' לעיל (דף נ' ע"א) וכן משני לעיל (ר"ד נ"א) על ההיא ברייתא דר"ע היא דס"ל כר"ש דשריפה חמורה כמ"ש רש"י ותוס' (ס"ד נ') וא"כ ודאי ס"ל ג"כ כאידך דר"ש דסייף קיל כמ"ש התוס' בד"ה קמיפלגי וא"כ שפיר אצטריך האי גז"ש דנגמור מא"א דבחנק משום דבלאו האי גז"ש ה"א בסייף דקילא דאי אתה רשאי להחמיר עליה ודוק

שם איסור מצוה ואיסור קדושה כו' וכתב רש"י ז"ל אע"ג דבח"כ יוצאות בלא חליצה התם כו' דלא תפסי קדושין אבל הכא מרבי' מיבמתו כו' ועלה דלא מתייבמת כתב רש"י וכ"ת דתיתי עשה ותדחי את ל''ת גזרה ביאה ראשונה אטו ביאה שניה ותמוה דהא במסקנא דיבמות (ד' כ') לא קיימא הך ילפותא דיבמתו: ועוד דרש"י סתר א"ע דאיהו גופי' כתב כהמסקנא דגזרה ביאה ראשונה אטו ביאה שניה וראיתי שכבר תמה הש"א (ס"ס ל"ג) בזה ונלע"ד פשוט ליישב ע"פ דברי התוס' ביבמות שם (דף כ' ע"ב) בד"ה גזרה וע"ש בתד"ה בשלמא דאף להמסקנא דמסיק משום גזרה אטו ביאה שניה צ"ל ג"כ הא דיבמתו משום אלמנה מן הנשואין דאמאי חולצת דהא אין עשה דוחה ל"ת ועשה וא"כ מיושב היטב דברי רש"י דהא דיבמתו כתב רש"י משום הא דאלמנה מן הנשואין לא חולצת ועלה דלא מתייבמת כתב רש"י ה"ט דגזרה ביאה ראשונה אטו שניה ואח"ז ראיתי בק"א שם שהעיר ג"כ בזה וסהדי במרומים

והנה בזה נלע"ד ליישב לקושי' התוס' דהכא וביבמות (ד' ט' סע"א) שהקשו לר"ע דס"ל דא"ק תופסין בח"ל לאו בני חליצה ויבום נינהו ואמאי לא אמרינן דתיתי עשה ותדחי את ל"ת די"ל ע"פ מ"ש רש"י הכא דהחילוק בין ח"ל לח"כ הוא משום דבח"ל קדושין תופסין וא"כ ח"ל לר"ע הוי כח"כ דילפי' ביבמות (ד' כ' סע"א) מאם לא יחפוץ לקחתה דכל העולה ליבום עולה לחליצה ומי שאינו עולה ליבום אינו עולה לחליצה דפרכי' שם ומה ראית ומשני מסתברא דח"ל תפסי בהו קדושין אבל ח"כ לא תפסי קדושין ולא הוי בגדר לקחת שאינו יכול ללוקחה דלר"ע הוי ח"ל כח"כ בזה דלא הוי לקחת וא"ע ליבום מש"ה א"ע לחליצה והא דיבמתו דיש לך אחת שעולה לחליצה קאי ע"כ לחייבי עשה דתופסין בהו קדושין