כרם יהושע לאנג מא

ח"ל גרידי לא אמר וקשה לכאו' מה דס"ל לרש"י הכא דקדושין תופסין בע' גלולים ומדברי רש"י לקמן (ד' נ"ב ב') ד"ה לאחת אחרים מבואר דאין קדושין לע' גלולים יעו"ש: וכן קשה לכאו' ע"ז ממתני' דקדושין (דף ס"ו ב') דמבואר שה דא"ק תופסין בנכרית אף דס"ל למתני' שם דקדושין תופסין בח"ל כדפי' רש"י שם וצריך לחלק בין ישראל שנושא נכרית בין ע' גלולים שנושא בת ישראל אבל התוס' ביבמות (דף ט"ז ב') בד"ה ע' גלולים ס"ל דדמי להדדי ע"ש

והנה קשה לכאו' קושי' עצומה לפרש"י הכא ולעיל (ס"ד נ') דהכא ר"ע היא וא"כ למאי דמוקמי הכא לברייתא זו כר"א דפנוי הבא על הפנויה עשאה זונה ס"ל לר"ע הכי א"כ תקשה הא דאמרי' בכתובות (דף ל' ע"א) דא"ב בין רשב"מ ובין ר"ש התימני בעולה לכ"ג וכתב רש"י שם וא"ת והאיכא לאו דזונה ותי' דלא אשכחן מ"ד דס"ל דפנוי הבא על הפנויה עשאה זונה אלא ר' אלעזר ולית הלכתא כוותי' ע"ש והא ה"ל לפרוך שם ולר"ע דס"ל כר"א בהא דפנוי הבא על הפנויה מאי בנייהו כדפריך שם (ס"ד כ"ט) מהא דר"ע בדין דאין קדושין תופסין בח"ל: והתוס' הקשו שם דהל"ל דלמ"ד דכשרה לכ"ג מ"ב ותי' דלא פריך שם רק מר"ע שהיה רבם ע"ש א"כ ודאי תקשה דה"ל להק' מהא דר"ע גופי' מהא דפנוי הבא על הפנוי' מא"ל וי"ל היטב ע"פ מ"ש התוס' לעיל (ס"ד נ') דר"ע ל"ל כר"א אלא ס"ל דבכמה ביאות נעשה זונה ועי' במהרש"א שם וכ"כ הרשב"א בתשו' (סי' אלף רל"א) דגם ר"ש לא אשכחן דסבר כר"א בהא דפנוי הבא על הפנויה. אולם קשה לכאו' דא"כ למה צריך רב לומר ביבמות (ס"ד ס"א) דאין הל' כר"א בהא דפנוי הבא על הפנויה כיון דרבים פליגי עליו וליכא מ"ד כוותי' בזה כדפריך כזה בשבת (ס"ד ס') ועוכ"מ ונלע"ד דמ"מ צריך רב לאשמעי' זה גופי' דלא נטעה לומר מברייתא דהכא דר"ע סבר כר"א בזה כיון דר"ע היא הך ברייתא ומוקמי' לברייתא זו כר"א וכן שלא נימא דברייתא זו מוקמי' דר"ש היא ומוקמי' כר"א א"כ לא נימא' דר''ש ס"ל כר"א מש"ה קמ"ל דאין הל' כר''א בזה אלא ה"ט דר"ע דס"ל דבכמה ביאות נעשית זונה כדברי התוס' ולא דס"ל לר"ע ור"ש כר"א ועוי"ל דלא נימא דהל' כר"א דסד"א דראב"י ס"ל כוותי' כדר"ל שם רב גופי' בלישנא דאיכא דאמרי קמ"ל דאין הל' כר''א אולם לכאו' מוכח ראיה עצומה דר"ש ס"ל כר"א (דהא דמשני הכא דר"ש היא הך ברייתא ומוקי להך ברייתא כר"א היינו דר"ש ס"ל כר"א] מהא דפריך ביבמות (ד' נ"ט סע"א) על רב דאמר נבעלה שלא כדרכה פסולה לכהונה מברייתא שם דמוכח דשל"כ כשרה לכהונה ומשני דההיא ברייתא כר"מ דאמר בתוליה פרט לבוגרת ורב כר"א דפליג על ר"מ שם ופריך הא לר"א תי"ל דה"ל זונה דס"ל לר"א דפנוי הבא על הפנויה עשאה זונה ואי נימא דר''ש ל"ל כר"א הל"ל לומר טפי דרב כר''ש שם דהא גם ר"ש פליג שם (ד' נ"ט א') על ר"מ בבוגרת ולר"ש לא תקשי מהא דפנוי הבא על הפנויה כיון דל"ל כר"א בזה ואי"ה בחידושי ליבמות יתבאר עוד בזה

ודע דלשיטת רש"י והתוס' הכא דהך ברייתא ר"ע היא דדרש וי"ו ומאי דאמר רבא ר"ש היא היינו דס"ל לר"ע כר"ש ור"ע לטעמי' דסבר לקמן דאחת ארוסה ואחת נשואה יצאה לשרפה דזה טעמי' דר"ש לעיל (ד' נ' סע"א) דשרפה חמורה לפ"ז יתורץ מאי דראיתי מקשי' עי' באה"ח (סי' י"ז)] דאמאי משני בסוגיין הא מני ר' שמעון היא כו' וסד"א היא כיון דלא אשתריא שבת לגבי דידה תידון בשרפה, דהתינח למ"ד דהבערה לחלק יצאת אבל למ"ד דללאו יצאת לא משכ"ל חילול שבת בעבודה שיהיה חייב סקילה דהא שחיטה אשתרי ג"כ לגבי נשים דכשרה בזרים ונשים והקטרה הא לא הוי כ"א בלאו בעלמא כדאי' ביבמות (ד' ל"ג ב') ולפי האמור מתורץ היטב דהכא הא ר"ע היא ור"ע סבר באמת דהבערה לחלק יצאת כדאיתא בפסחים (ד' ה' רע"ב) לרבא גופי' שם ועוד י"ל דגם בשחיטת נשים איכא איסור שבת כדמוכח מדברי רש"י ביבמות (ד' ל"ג ב') דבזר ששוחט בשבת איסו' זרות ליכא אבל איסו' שבת איכא וכמ"ש השעה"מ (פ"ו מהל' ביאת מקדש) ועוד נלע"ד דבלא"ה לק"מ דאף דהקטרה לא הוי כ"א לאו בעלמא מ"מ סד"א דהחמיר הכתוב בכהנת חילול שבת כיון דאפי' בהקטרה דהוא לאו בעלמא לא אשתרי שבת לגבה בזה מש"ה הוי ס"ד דהחמיר הכתוב בה לענין שרפה מש"ה אצטריך קרא דלזנות כן נראה לענ"ד בעז"ה נכון

שם כיון שנבעלה לפסול לה פסלה כתב רש"י ז"ל וחלל אע"ג דלא פסיל לה דהא כשר לבא בקהל יליף לה כו' מלא יחלל שני חילולין במשמע שמחלל אותה ואת הולד ועי' ביבמות (ד' ט"ו ב') בד"ה היא עצמה וע"ע במהרש"ל ומהרש"א הכא ובשעה"מ (רפי"ט מהלכות איסורי ביאה) בזה

ע"ב אלא זוממיה בכלל מיתת בועלה שנאמר לאחיו ולא לאחותו והקשו בתוס' תי"ל מדכתיב היא ולא זוממיה ותירצו דאי מהתם ה"א דוקא היכי דמעידין נמי על הבועל וכזה כתבו התוס' במכות (ד' ב' א') בד"ה זוממי וקשה לדעת הרמב"ם (ספ"ק מה' עדות) דמוכח בדבריו דס"ל דדוקא שנגמר דין הבועל אז נידונים במיתת הבועל וכמ"ש התוי"ט (ספי"א דסנהדרין) א"כ לדידיה תשאר קושית התוס' ועי' מה שכתבתי בענפי לשבת (דף קט"ז) ובכרמי למכות (דף ה') בזה בעז"ה

דף נ"ב ב' ה"נ כיון דכתיב סייף באורייתא לאו מינייהו קא גמרי' הנה התוי"ט על הרע"ב בפה"מ דכתב דהא דכתיב סייף באורייתא הוא מנקם ינקם ולמה לא כתב טפי מהא דלפי חרב דכתיב בעיר הנדחת כדאי' בסמוך ונלע"ד דכוונת הרע"ב לומר דאף דברוצח שאינו מפורש כ"כ כמו בעיר הנדחת מ"מ מיקרי ג"כ מפורש באורייתא

שם אלא למ"ד חנק חמור מא"ל כו' נפ"ל מדתניא כו' הוקשו כו' קשה דמאי יענה ההוא מ"ד קל בהאי קרא דואתה תבער דלדידיה א"צ לזה כיון דילפי' בק"ו מעבד אולם כבר תי' התוס' בכתובות (ד' ל''ו ב') בד"ה ואח"כ דלמ"ד דחנק קל אתא ההוא קרא דואתה