כרם יהושע לאנג מ

לא קיי"ל כוותי' בזה אלא קיי"ל כמ"ד בחולין (ד' פ"ב) ובכריתות (ד' כ"ד) דירידתה לנחל איתן אוסרתה א"כ ס"ל שפיר דבעגלה ערופה דהיא גופי' קדושה דהזמנה מילתא היא משא"כ משמשין גמרי' ממשמשין דהזמנה לאו מילתא היא דבזה דמשמשין קיי"ל כרבא כמבואר בסוגיין מש"ה קיי"ל שפיר כרשב"ג בעיבוד גווילין דהוי גוף הקדושה דבעי' עיבוד לשמה דהתם הזמנה מילתא היא ויתבאר עוד בעז"ה בתשובותי

ודע דבירושלמי דיומא (פ"ג הל' ו') מבואר לכאו' כפי' רש"י הכא דלת"ק הזמנה לאו מילתא כרבא ולרשב"ג דהזמנה מילתא היא כאביי דאמר שם עור שעיבדו לשם קמיע מותר לכתוב עליו מזוזה ורשב"ג אוסר ואר"י הוי סבורין כי פליגי להדיוט הא לגבוה לא ופי' הפ"מ שם דדוקא שהוכן להדיוט אז מותר לגבוה להשתמש הא לגבוה לא פי' אם נעשה תחלה לגבוה ל"פ שאסור להשתמש להדיוט ר"ח בשם ר"י במחלוקת אף לגבוה דתניא העושה כלי לגבוה מותר להשתמש בו הדיוט ותני עוד באידך ברייתא דפליג ע"ז וס"ל דהעושה כלי לגבוה אל ישתמש בו הדיוט ותנאי היא היינו דלרשב"ג דאוסר ס"ל דהזמנה מילתא היא וכן מפ' הרמב"ן במלחמות (פ"א דסוכה) לדברי הירושלמי האלו והק"ע בירושלמי שם נדחק בזה ולא הזכיר לדברי הרמב"ן הנ"ל ועי' בחי' הרשב"א בסוכה (ד' מ"ו א') סד"ה והא דאמרי ובחי' הרשב"א בגיטין (דף נ"ד ב') בד"ה ההוא דאתא מ"ש בסוגיא דהכא ודוק

דף מ"ט א' א''ל היה לך להצילו באחד מאיבריו הנה מבואר הכא דגם הנרדף גופי' אינו רשאי להרגו להרודף אם יכול להציל את עצמו באחד מאיבריו וראיתי מקשים מסוגיא דהכא על דברי המגיה במל"מ (סוף הלכות חובל) שכתב שם דהנרדף א"צ לדקדק בזה ולע"ד אשתמיט להו דברי השגות הראב"ד (פ"ט מהל' מלכים) על הרמב"ם שם בזה וע"ש מ"ש הכ"מ והמל"מ בזה ולכאו' ישאר קושי' התוס' דכתובות (ד' ל"ג א') בד"ה אלא ושם (דף ל''ח א') בתוס' ד"ה הא לדעת המגיה במל"מ הנ"ל ע"ש דהא אכתי קים ליה בדרבה מיניה לגבי הנרדף וכן ניתן להצילו בנפשו לגבי נרדף ושרי להרוג את הרודף אף שיכול להציל א"ע באחד מאיבריו ואי"ה יתבאר בעז"ה בחי' לכתובות שם וכן פי' רש"י לקמן (ד' נ''ז סע"א) וכן (ר"ד ע"ד) בהא דר"י בן שאול דקאי גם אנרדף דלא כהמגיה שכתב דקאי אאדם אחר ולא אנרדף ע"ש והנה התוס' הקשו הכא בסוגיין דהאיך נתחייב יואב במאי דקטליה לעמשא והא בעי התראה ותירצו דנתחייב משום הא גופי' דהוי מורד במלכות עכ"ד. וקשה דהא מבואר בקרא דנהרג על שהרג וכבר העיר בזה ג"כ הכ"מ (ספ"ה מהלכות רוצח) ע"ש

פרק שביעי

שם ע"ב ד' מיתות נמסרו כו' סקילה שריפה כו' וכתב רש"י דנ"מ למתחייב ב' מיתות דנידון בחמורה ולכאו' תמוה דלא נקט רש"י הנ"מ דח"מ שנתערבו נדונין בקלה דתנן במשנה הקודמת לקמן (ד' ע"ט ב') ולענין זה נשנית שם פלוגתייהו דרבנן ור"ש. והא דמתחייב ב' מיתות נידון בחמורה הוא לקמן (ד' פ"א א') וכבר העיר בתוי"ט בזה וע"ש בנמוקי הגרי"ב מ"ש בזה ונראה פשוט דנקט כן הוא משום דבהא דר' יוחנן אמרי' לקמן (ד' נ' ע"ב) נ"מ זה מש"ה כתב רש"י ג"כ נ"מ זה ואף דלכאו' נראה בהיפוך מדאמר הגמ' נ"מ זה עלה דר' יוחנן ולא אמתני' מוכח דבמתני' הנ"מ לענין ב' ח"מ שנתערבו נדונין בקלה משא"כ בהא דר' יוחנן דמיירי בחד גוף כמ"ש המהרש"א שם מ"מ כיון דבגמ' הזכירו נ"מ זו בהא דר' יוחנן נקט רש"י טפי לשון הגמ' בזה כנלע"ד

דף נ' ע"א שכן נתנה לבת כהן שזינתה שכן מחללת את אביה ופי' רש"י לעיל (ס"ד מ"ט) כדאמרי' לקמן שאם היו נוהגין בו קודש נוהגין בו חול ולכאו' תמוה דהא אמרי' לקמן (ר"ד נ"ב) דהכי ס"ל לר' ישמעאל אבל ר"ע ור"ש דס"ל דארוסה ונשואה יצאה לשרפה וס"ל דאת אביה למעט פנויה ל"ל כ"ז וכדא"ר אשי לקמן שם כמאן קרי' לרשיעא בר צדיקא כו' כהאי תנא משמע דר"ע ור"ש ל"ל כן א"כ קשה דהאיך אמרי' הכי לר"ש גופי' וכן קשה עוד דאמאי אמר הכי לרבנן דמפקי ג"כ להאי אביה לגז"ש דנאמר אביה בסקילה כו' וי"ל כ"ז היטב ע"פ דברי רש"י דלקמן (ס"ד נ') והתוס' דלקמן שם בד"ה כשהוא אומר ע"ש וכן יתו' היטב לפ"ז לקושי' הט"א בזה (ספ"ג דמגילה) ע"ש ודוק

שם ע"ב יכול אפי' חללה את השבת ת"ל לזנות מהא דהכא נלע"ד די"ל לקושי' התוס' בשבועות (ד' כ' ע"ב) שהקשו עלה דאמר שם דנשים חייבות בקידוש היום ד"ת דכל שישנו בשמירה ישנו בזכירה דאמאי לא נימא איפכא דכל שאינו בזכירה אינו בשמירה]. דהא מוכח מדכתיב לזנות דלא נימא דכי תחל הוא חילול שבת א"כ ע"כ נשים חייבות בשמירת שבת ועי' בארצות החיים (סי' י"ז) אולם י"ל לענ"ד דברי התוס' שהקשו שפיר משום דהא רבא ס"ל ג"כ הכי בברכות (דף כ' ע"ב) דנשים חייבות בקידוש היום ד"ת והנה מוכח דרבא ל"ל ע"כ כר"ש בהא דחנק חמור מסייף לפמ"ש התוס' בכתובות (ד' ל"ז ע"ב) בד"ה ואח"כ ומסתמא ל"ל לרבא ג"כ כר"ש בהא דשרפה חמורה כמ"ש התוס' לקמן (ר"ד נ"ג) וכיון דס"ל לרבא ע"כ כרבנן דר"ש ע"כ ל"ל האי דרשא דלזנות אתא למעט דלא נימא דכי תחל הוא חילול שבת כדאמר רבא גופי' לקמן (ר"ד נ"א) מש"ה מקשי' התוס' לרבא שפיר דנימא איפכא דנשים אינם בשמירה ועוד גם לאביי מוכח לפמ"ש התוס' בקדושין (דף ל"ה סע"א) דלר' יהודה דהוא מרבנן דר"ש דל"ל דשרפה חמורה ס"ל ג"כ דנשים חייבות בקידוש היום ד"ת ואיהו ל"ל האי דרשא דלזנות למעט חילול שבת ועי' מה שכתבתי עוד בחידושי לשבועות בעז''ה ודוק: דף נ"א א' לע' גלולים נתין וממזר מנין פרש"י שאסור לבא בקהל יש להם קדושין דקדושין תופסין בח"ל ואף דר"ע היא דדרש וי"ו כו' מ"מ