כרם יהושע לאנג לז

הכא כרבנן דר"א וכמ"ש בכל המקומות הנ"ל מש"ה ס"ל דקיי"ל כרבי דכלי שרת דעץ פסול וכדפסק בפי' (בפ"א מהל' בית הבחירה הל' י"ח) דכ"ש של עץ פסול

ובזה הענין נלע"ד דבר נחמד בבכורות (דף נ"א ב') דתני תנא קמי' דר"נ בהא דכתב שט"ח לכהן שהוא חייב לו ה' סלעי' בנו פדוי לכשיתן א"ל ר"נ זו דברי ר' יוסי בר' יהודה סתימתאה ואמרי לה זו דברי ר"א בר"ש סתימתאה אבל חכמים אומרים אין בנו פדוי נלע"ד דהני ב' לישני אי הוי ר' יוסי בר"י או ר"א בר"ש תלוי בהני ב' לישני דפליגי בסוכה (דף נ' ע"ב) ובמנחות (דף כ"ח ב') דחדא לישנא ס"ל שם דר' יוסי בר' יהודה ס"ל שם דדרשי' כללי ופרטי וחדא לישנא ס"ל דסבר ר' יוסי בר"י דדרשי' ריבויי ומעוטי דהנה הקצה"ח (סי' ק"צ) האריך להוכיח דשטר חוב דידיה הוי כמו כסף והביא הערת הרשב"א בחידושיו לקדושין (דף ה') מהא דעולא דבכורות דאמר ד"ת בנו פדוי לכשיתן ומשמע דקודם שיתן לא הוי פדוי ואמאי והא הוי כמו כסף ותי' הקצה"ח שם דשאני התם דאין פודין בקרקעות ושע"ח הוי שעבוד קרקעות כדאי' בב"מ (דף ה') דאין נשבעין על הודאה שבשטר דה"ל שעבוד קרקעות עכ"ל ולפ"ז נלע"ד די"ל דפליגי הני ב' לישני דבכורות הנ"ל דמאן דס"ל בסוכה ובמנחות דר' יוסי בר' יהודה סבר דדרשי' כללי ופרטי וא"כ ס"ל דאין פודין בקרקעות כדמבואר בבכורות שם (דף נ"א א') מש"ה סבר שפיר דר' יוסי בר"י היא וס"ל שפיר דדוקא לכשיתן בנו פדוי אבל קודם אין בנו פדוי דהוי שט"ח, שעבוד קרקעות ואין פודין בקרקע אבל לאידך לישנא דר' יוסי בר"י סבר ריבויי ומעוטי וס"ל ע"כ דפודין בקרקעות ע"כ ל''ל דר' יוסי בר' יהודה היא דהא לדידיה דדריש ריבויי ומעוטי ס"ל דפודין בקרקעות ואף קודם שיתן בנו פדוי דשט"ח הוי ככסף ואף דשטד הוי שעבוד קרקעות הא להאי לישנא ע"כ סבר ר"י בר"י דפודין בקרקעות ונכון בעז"ה

דף מ'ו א' השתא דמרחקי מהדדי אהני לרבויי ע' כוכבים דדמי ליה בכל מילי הנה הרמב"ם והרע"ב בפה"מ, פירשו דה"ט דע"ג נקרא ג"כ מגדף דכתיב והנפש אשר תעשה וגו' הוא מגדף ודרשי' ליה על עובד כוכבים ע"ש וזה הוא נגד הסוגיין הכא דמפרשי' טעם אחר ונלע"ד די"ל לכאו' דהגמ' נ"ל לפרש הכא שיהא א"ש אף לר"ע דס"ל בכריתות (דף ז') דהאי קרא דמגדף במברך את השם כתיב ולא בעובד כוכבים עי' בתוס' בשבת (דף ס"ט א') בד"ה מה ולקמן (סוף דף ס"ד) בפרש"י ותוס' שם אבל הרמב"ם והרע"ב פירשו למאי דקיי"ל כרבנן דר"ע דקרא זה דמגדף בע' כוכבים כתיב וכדס"ל להגמ' בשבת (ר"ד ס"ט) ושם (ס"ד קנ"ג) וביבמות (דף ט' א') ובהוריות (דף ח') אמנם אכתי תמוה לשי' הרמב"ם גופי' דהא איהו ס"ל דקיי"ל דמגדף היינו מברך את השם וכמ"ש (בפ"ב מהל' ע' כוכבים) וס"ל כנוסחא שבגמ' בכריתות דאדרבא רבנן דר"ע ס"ל דמגדף הוא מברך את השם וכמ"ש הכ"מ (פ"ה מהל' ק"פ) ואפ"ה כתב הרמב"ם (בפ"ב מהל' ע' כוכבים הל' ו') דמש"ה תולין לע' כוכבים כמגדף דכתיב והנפש אשר תעשה ביד רמה את ה' הוא מגדף דהוא עובד כוכבים א"כ מבואר דס"ל להרמב"ם דהאי קרא הוא בע' כוכבים אף למ"ד דמגדף הוא מברך את השם וצ"ע

שם ומעשה באחד שרכב על סוס בשבת כו' עי' בכסף משנה (פ"ב מהל' רוצח הל' ד') מ"ש שם הגירסא הכא

שם כל המלין את מתו עובר בל''ת קשה הא דאיתא בב"ק (דף פ"ב ב') דבירושלים אין מלינים את המת ואמרי' שם דזו היא גמרא ופרש"י שם דלא נתפרש טעמא בזה והא הכא מבואר דבכ"מ עובר בל"ת בהלנת המת וצ"ל דבירושלים אף לכבודו אין מלינים דבשאר מקומות לכבודו מלינים כדאי' הכא וכ"כ באספ"ז בב"ק שם והנה המפרשים נסתפקו הכא אי בעי' עמוד השחר דוקא לעבור בהלנת המת כקדשים אי לא וכתבו דלא ראו מי שדבר בזה והנה אי נימא דבעי' עמוד השחר י"ל עוד ג"כ דיש חילוק זה בין ירושלים לשארי מקומות היינו דבירושלים אין מלינים כלל אף קודם ע"ה משא"כ בשארי מקומות אינו עובר עד עמוד השחר ומ"ש דלא ראו מי שדברו בזה לא הזכירו למ"ש הרדב"ז (סי' שי"א) הובא בפ"ת ביו"ד (ר"ם שנ"ז) דבעי' עמוד השחר דוקא אבל מקצת לינה אינו עובר וע"ע במ"א (ר"ס ע"ב) מה שנראה מדבריו שם בזה

והנה אם איכא חיוב קבורה ובל תלין בנפל נחלקו הפוסקים בזה דהג"מ (בהל' מילה) כתב דליכא מצות קבורה בנפלים והמג"א (סי' תקכ"ו) חולק עליו והוכיח דיש חיוב קבורה בנפל והגאון הפלתי בחי' ליו"ט על הרמב"ם דעתו כדעת הג"מ וכן דעת הנו"ב מ"ק (חא"ח סי' ט"ז) ע"ש ונלע"ד דלכאו' יש להביא ראיה דאין חיוב קבורה בנפלים דאי' בירושלמי (ספי"א דיבמות) דר"א ה"ל עובדא שמת לו תינוק א' וספק הוי א"ל לית צריך ופרכי' והתנן אוננין ומטמאין על הספק ומשני סימן הי' לו ע"ש א"כ מבואר דס"ל דאין אנינות בנפל וכ"כ הפ"ת ביו"ד (ר''ס שמ"א) בשם הבר"י דאין אנינות בנפל וא"כ מוכח לכאו' דאין חיוב קבורה בנפל דאל"כ הי' צריך להיות דין אנינות גם בנפל דאנינות הוא מטעם חיוב קבורה כמבואר בתוס' ורא"ש (רפ"ג דברכות) ונלע"ד דלכאו' יש להביא ראיה עוד לזה מהא דפריך בירושלמי (רפ"ג דברכות) עלה דתנן שם מי שמתו מוטל לפניו והא בלא"ה ביום הראשון פטור וכן הקשה הרשב"א בחי' שם קושי' זו ואי איכא דין אנינות בנפל ה"מ לומר דתנא מוטל לפניו משום נפל דאי משום יום הראשון הא ליכא אבילות בנפל מש"ה תנא מוטל לפניו דאף בנפל פטור משום אנינות דמוטל עליו לקוברו אלא ע"כ דליכא אנינות וחיוב קבורה בנפל אולם נלע"ד דיש לדחות דהירושלמי לא נ"ל לפרש הכי משום דמשמע לשון מתו הוא מת גדול

והנה דרך אגב נלע"ד לפ' דברי הירושלמי שם שתמוה לכאו' דהביא שם מחלוקת ר"א ור"י דר"א סבר דביום הראשון פטור מתפי' ור"י סבר דאף ביום השני פטור ופריך שם לר' יהושע דא"כ אמאי תנן שם מוטל