כרם יהושע לאנג לד

התראה מ"מ אתרמי שהעדים טעו והוי סברי דגם בסקילה צרי' התראה כמו סייף וחנק ומדהתרו בה ע"כ להורגה באו ואכתי לא ידעי' מזה דבנסקלין ונערה המאורסה צריכה התראה דוקא מש"ה צרי' קרא דעל דבר אשר עינה ובזה מתורץ ג"כ לענ"ד מאי דקשה לכאורה דהאיך משכ"ל דינא דמסית דא"צ התראה כדלקמן (ד' ע"ב ב') וכן מגדף לדעת הרמב"ם (פ"ב מהל' ע' גלולים הל' ט') דא"צ התראה וכן מחתרת ורודף דא"צ התראה כדלקמן (ד' ע"ב ב') וא"כ הא מצי לומר דלפוסלו לעדות באו עי' בתד"ה אי נמי ולפמ"ש מתורץ דאף דא"צ התראה מ"מ משכ"ל כשהתרו בהם וע"כ דלהורגם באו ב) נלע"ד די"ל היטב בעז"ה דלרבי לטעמי' משכ"ל שפיר הא דנערה המאורסה מקטלא אף אי לא אתרו בה לפמ"ש בתשובת הגרע"א (סי' קצ"ט) דהא אי לאוסרה על בעלה באו לא היו צריכים להעיד שראו בקירוב בשר כדרך המנאפים כדאי' בב"מ (ד' צ"א) ובמכות (דף ז' סע"א) דהא לרבי גופי' ביבמות (ס"ד כ"ד) בעידי כיעור לבד אסורה על בעלה וה"מ הגמ' הכא לומר שפיר דמשכ"ל באשה חבירה דמקטלא בכה"ג אלא דהגמ' משני הכא אף לרבנן דרבי אבל לרבי ודאי משכ"ל וא"כ לרבי לשיטתו א"ש הא דצריך קרא על דבר אשר עינה בנערה המאורסה ג) נלע"ד דלר''ת ביבמות שם שפי' דהא דסבר רבי דבכיעור תצא היינו מן הרוכל אבל לא מבעלה מ"מ י"ל דס"ל לר"ת כפי' הב' שבתוס' לעיל (ס''ד מ') דלפי' זה ל"ק קושי' הנזכר ודוק ועי' מ"ש לקמן (ד' ע"ח א') בזה

ע"ב כמאן דלא כר"ע מהכא תמוהים דברי הרמב"ם בפה"מ במכות שם שכתב דדברי ר"ע ור"ש קיימים ואין עליהם שום חולק ע"ש והא מבואר הכא דאיכא סתמא דלא כר"ע ור"ש מיהו איכא לקמן (דף ס' סע"א) סתמא כר"ע ע"ש

פרק ששי

דף מ"ד ב' עכן מושך בערלתו היה כו' פשיטא כו' הנה ביבמות (דף ע"ב) איתא דמשוך הוא מדרבנן וקשה דהא הכא יליף ליה מקרא ובתוס' שם כתבו דהכא אסמכתא בעלמא הוא ולכאו' י"ל ע"פ מ"ש הט"ז ביו"ד (ס"ס רס"ד) דאיכא משוך דהוי מה"ת כגון שנולד מהול ואח"כ נמשך ע"ש וא"כ לכאו' י"ל דהכא בעכן מיירי בכה"ג ואין צ"ל דהוי אסמכתא בעלמא וא"כ לכאו' יש להעיר מדברי התוס' על הט"ז מדלא פירשו הכי וראי' לכאורה לדעת הש"א (סי' נ"ה) שחולק על הט"ז בזה אולם נלע"ד די"ל דהוצרך התוס' לדבריהם: דלכאו' קשה דאמאי לא העירו התוס' ביבמות שם טפי עלה דלעיל (ד' ל"ח) דאמר שם ג"כ כהא דהכא דאדם הראשון משוך בערלתו היה ומפיק שם ג"כ לה מקרא ועי' במל"מ (רפ''י מהל' מלכים) ואמנם לפי דעת הט"ז י"ל דבהא דלעיל שפיר י"ל דמיירי במשוך כה"ג שכתב הט"ז דמתחלתו נולד מהול ואח"כ נמשך דזה הוי מה"ת. אבל הכא לא נ"ל לפרש כן דא"כ מאי פריך פשיטא והא טובא קמ"ל זה גופי' דאיכא משוך דאסור מה"ת אף דכל משוך לא הוי אלא מדרבנן מש"ה נ"ל להתוס' לומר דהכא אסמכתא בעלמא היא ועי' בתשו' עמ"א (סי' ס"ה) מש"ש בזה

והנה דרך אגב נלע"ד בהא דכ' הרמב"ם (פ"ז מה' תרומות הל' י') דמשוך מותר לאכול בתרומה ומד"ס שימול פעם שניה עד שיראה מהול וכתבו הכ"מ והמל"מ שם דזה הוא כהאי גירסא בפ' הערל ביבמות דמסיק לר"ה שם בתיובתא והעיר שם המל"מ דבירושלמי מבואר כהאי גירסא דמסייע לר"ה ע"ש ונלע"ד דגם הרמב"ם ס"ל כגירסא זו דמסייע לר"ה וכמ"ש ג"כ רש"י ביבמות (דף ע"ב א') דגירסא זו עיקר דהא דמשוך אוכל דתני בברייתא היינו מה"ת אבל מדרבנן גזור עליו שלא יאכל בתרומה עד שימול וכוונת הרמב"ם ג"כ לזה היינו מה שכתב דמשוך מותר לאכול בתרומה ומד"ס עד שימול כוונתו דמה"ת מותר ומדברי סופרים אסור בתרומה עד שימול וראיתי לבעל מראה הפנים בירושלמי שם (פ"ח דיבמות) שכתב גם כן הכי דס"ל להרמב"ם כן ע"ש ועוד נלע"ד די"ל שפיר כמ"ש הכ"מ והמל"מ דס"ל להרמב"ם שפיר כהאי גירסא דגרס תיובתא לר"ה היינו דמשוך אוכל בתרומה אף מדרבנן משום דע"כ הא דתנא אוכל בברייתא משמע אף מדרבנן דאל"כ רק דנימא דהא דאוכל הוא מה"ת תקשה הא דתנא שם דטומטום אינו אוכל דע"כ הוא אינו אוכל מדרבנן דהא ל"ל דמה"ת טומטום אינו אוכל דהא טומטום הוא ספקא כדאי' ביבמות שם ובחגיגה (דף ד' א') ולשי' הרמב"ם גופי' (ס"ה כלאים) גם (בפי"ט מה' טומאת מת) כל ספיקות מה"ת שרי א"כ ע"כ הא דמשוך אוכל דתנא דברייתא שם ג"כ מדרבנן קאמר ושפיר הוי תיובתא לר"ה דס"ל דאוכל אף מדרבנן כנלע"ד בעז"ה

דף מ"ה א' אמר שמואל נקטעה כו' משום דהוי גואל הדם כו' מבואר הכא דרוצח חלוק משארי ח"מ לענין זה שאתה ממיתו בכ"מ בזמן הבית ותמוהים בזה דברי הרמב"ם (פי"ד מה' סנהדרין הל' ח') מש"ש דרוצח שוה לכל ח"מ לדין זה שאתה ממיתו בכ"מ שא"י אלא שחלוק רוצח משאר ח"מ לענין נקטעה יד העדים ונדחקו בזה הכ"מ והלח"מ שם להעמיד סוגיא דהכא לפ"ד דרק לענין בכל אדם חלוק רוצח משאר ח"מ: ותמוה מנין להרמב"ם לדחוק הסוגיא דהכא דהא לפי פשוטו מבואר דגם לענין זה שאתה ממיתו בכ"מ חלוק רוצח מכל ח"מ ונלע"ד דהרמב"ם הוכיח כן מהאי דאי' בתוספתא מפורשת (פי"ב מסנהדרין) הובא בתוס' במכות (ד' ב' א') בד"ה כל דתניא שם דכל ח"מ שאי אתה יכול להמיתו כו' אתה יכול להמיתו בכ"מ שאתה יכול משום זה צריך ליישב הסוגיא דהכא כפירושו כמ"ש הכ"מ דרק לענין נקטעה יד העדים חלוק דהא לענין שאתה ממיתו בכ"מ מבואר בתוספתא דהוי כן בכל ח"מ וע"ש בתירוץ הר"י שם

והנה אכתי קשה על דעת הרמב"ם דמ"ש רוצח מהא דכל הנסקלין דמרבי' ג"כ שם מדכתיב מות יומתו