כרם יהושע לאנג לג

פסול בהו בכ"מ ועי' בתוי"ט שם ובזה מדוקדקים היטב לענ"ד דברי הרמב"ם (פ"ב מהל' סנהדרין הל' ט') שכתב דבב"ד של ג' גר וממזר כשר משא"כ בסנהדרין משמע דאפי' לד"מ פסול בסנהדרין של כ"ג גר וממזר והיינו דכיון דעומדין לדון ד"נ פשיטא דפסול בהו גר וממזר אף אי דייני ד"מ ודוק

שם כך מנוקים מכל מום וכ"כ הרמב"ם (פ"ב מהל' סנהדרין הל' ו') דסנהדרין גדולה צ"ל מנוקים מכל מום ונלע"ד דבעי' מנוקים שלא יהיו ג"כ טרפה כיון דילפי' הכא מאתך בדומין לך כדאמרי' כזה בע"ג (ר"ד ו') ושם (ד' נ"א א') וכן מוכח לענ"ד מהא דתנן בנדה (ס"ד מ"ט) דכל הכשר לדון כשר להעיד ואי טרפה כשר לדון ד"נ תקשה הרי טרפה דכשר לדון ופסול להעיד כדאי' לקמן (ד' ע"ח א') וכמ"ש הכ"מ (פ"כ מה' עדות הל' ז') וראיתי להמפרשים בנדה שם שהקשו דאי טרפה פסול לד"נ מנ"ל הכא פסול יוחסין מאתך בדומין לך דלמא אתא למעוטי טרפה דמהא דומום אין בך ה"א מומין ממש ע"ש ולענ"ד י"ל דמהא דכולך יפה ממועט ג"כ טרפה וע"כ האי אתך בדומין לך אתא לפסולי יוחסין

פרק חמישי

דף מ' ואכתי מופנה מצ"א הוא כו' מדה"ל למיכתב דרוש תדרוש כו' קשה אכתי למ"ד ד"ת כלשון ב"א מא"ל כדא"ר ישמעאל לקמן (ס"ד ס"ד) וכן ס"ל לר' ישמעאל בירושלמי (ספ"ב דפסחים) וכן (רפ"ח דיבמות) וכן (רפי"ט דשבת) ועוכ"מ ועי' בתוס' בסוטה (ד' כ"ד) ובמנחות (ד' י"ז) ובמל"מ (פ"ו מה' דעות) ונלע"ד דר' ישמעאל לטעמי' בלא"ה א"ש דהא איהו סבר בנדה (ד' כ"ב ב') דמופנה מצד אחד למידין ואין משיבין וא"כ ל"ק לדידיה קושי' הגמ' דהכא ואף שכתבו התוס' בנזיר (ד' מ"ח ב') בד"ה ולאחותו דר' ישמעאל סבר דמופנה מצ"א למידין ומשיבין כבר כתב הצל"ח בברכות (דף כ') דנוסחא מוטעת היה להם בנדה אבל גירסא דידן דר"י ס"ל דאין משיבין אולם אכתי קשה לר"א דסבר ביבמות (ד' ע') דד"ת כלשון ב"א ור"א גופי' סבר דמופנה מצ"א למידין ומשיבין כדאיתא בשבת (דף קל"א) וביבמות (דף ע"א) ולדעת ר' יוחנן דיבמות (ד' ק"ד א') א"ש דאר"י שם דמוחלפת השיטה היינו ההיא מתני' דחליצה כמ"ש הנו"ב מ"ת (חא"ע סי' קנ"ו) והצל"ח בברכות (ד' כ') ולפ"ז ס"ל לר"א דמופנה מצ"א אין משיבין כמבואר שם ועי' בתשו' הגרע"א (סי' קכ"ב) אבל לדעת רבא שם דל"ל כן קשה. ונלע"ד די"ל דר"א סבר כר' יוסי דמתני' דס"ל שלשה חקירות ופי' המפרשים דה"ט דר"י דסבר דג' היטב מיותר לגז"ש והוי מופנה מב' צדדים

דף מ''א א' ותרתי בנסקלין ל''ל לר"ש כו' לרבנן כו' לכאו' המ"ל דס"ל כמ"ד לקמן (דף פ' ע"ב) דמקושש הוראת שעה היתה דבעי' שיתרו שם מיתה דהיינו באיזה מיתה ומקושש שלא ידעו באיזה מיתה ע"כ הוראת שעה היתה ואין למידין ממנה א"כ צריך למיכתב בנערה המאורסה דמהא דמקושש ה"א דסגי בהתראת מיתה סתם ונלע"ד די"ל היטב א) דא"כ רמז דהתראה במקושש ל"ל הא ידעי' מנערה המאורסה ב) דהא לתי' דר' ירמיה לקמן (ד' פ' רע"ב) דמשני למתני' שם דהב"ע שהתרו בו סתם וקאי שם על ר''ש ורבנן דמתני' שם דח"מ שנתערבו נדונין בקלה א"כ ע"כ ס"ל לר"ש ורבנן דסגי בהתראת מיתה סתם ול"ל דמקושש הוראת שעה היתה מש"ה הוצרך הכא לפרש כן לר"ש ורבנן גופייהו ונכון בעז"ה

שם באשה חבירה כו' אלא דקיי"ל דמקטנה כו' שזינתה וחזרה וזינתה כו' וקשה דהא משכ"ל דמקטלא שהעידו דלא היתה עידות מיוחדת היינו דא' רואה אותן מחלון זה וא' רואה אותן מחלון אחרת דפסול בד"נ כדאי' במכות (ד' ו' ב') וא"כ ל"ל דלאוסרה על בעלה באו דהא בד"מ כשר עדות מיוחדת כדאי' במכות שם וה"ה לענין איסור כשר עדות מיוחדת כדאיתא בחו"מ (סי' ל') ועי' בתומים שם (ס"ק י"א) וכ"כ בח"מ בא"ע (סי' י"א ס"ק ט') דבעידי איסו' א"צ שיראו כאחד וא"כ כיון דהעידו שראו כאחד ודאי באו להורגה ולא לאוסרה על בעלה דהא לאוסרה על בעלה לא היה צריך להעיד שראו כאחד וראיתי שכבר העיר בתשו' הגרע"א (סי' צ"ט) מעין זה ונלע"ד דלאו כ"ע דינא גמירי די"ל דהיו סבורים העדים דאף לאוסרה על בעלה צריך להזכיר ראיה כאחד דהיו סברי דעדות מיוחדת פסול באיסור כד"נ ועי' בתוס' לעיל (ד' ט' ב') ד"ה עידי האב וע"ע בנו"ב מ"ק (חא"ע סי' ע"ב) ובנו"ב מ"ת (סי' י"ג וסי' כ') וע"ע בתומים (סי' ל"ו ול"ח) מש"ש בסוגיא דהכא וע"ע בפ"ת לא"ע (סי' קע"ח ס"ק ל"א) מש"ש בסוגיא דהכא ולפי האמור י"ל היטב מאי דקשה לדעת הפוסקים דגם אונס אסורה לבועל עי' בתוס' שבת (ד' נ"ו א') בד"ה לקוחין ובמל"מ (פ"ב מהל' סוטה הל' י"ב) ובב"ש בא"ע (סי' י"א ס"ק ג') א"כ מאי פריך היכי משכ"ל דמקטלא הא י"ל לאוסרה על בועלה באו והא כיון שהעידו שברצון זינתה ע"כ להורגה באו: דאל"כ לא ה"ל להעדים להזכיר רק שראו שזינתה דאף באונס ג"כ נאסרת שאף דנימא דכוונתם לאוסרה על הבועל באו ג"כ לא הל"ל להזכיר בעדותן שזינתה ברצון אלא ע"כ להורגה באו ולפמ"ש י"ל ג"כ דהא י"ל דלאו כ"ע דינא גמירי דהיו סבורים דלא מיתסרא לבועל אלא כשזינתה ברצון

והנה קשה דל"ל לרבי לעיל קרא הא דעל דבר אשר עינה בנערה המאורסה דצריך התראה והא בלא"ה מוכח דצריך ע"כ התראה דאל"כ לא משכ"ל דמקטלא נערה המאורסה דהא יכולים לומר דלאוסרה באו וכיון דעדים לא מקטלי אף היא אינה נהרגת כדמבואר הכא: וא"ל דמשכ"ל כשזינתה וחזרה וזינתה דא"כ ה"ל בעולה והוי בחנק וא"ל דמשכ"ל שזינתה פעם ראשון שלא כדרכה דלא נעשית בעולה דהא רבי גופי' סבר לקמן (דף ס''ו ב') ובקדושין (דף ט' ב') דבעולה שלא כדרכה הוי בחנק וע"כ דבעי התראה ואתרו בה מש"ה אינם יכולים לומר לאוסרה על בעלה באו וראיתי שהעירו המפרשים בזה ונלע"ד בעז"ה די"ל היטב א) דהא משכ"ל שהתרו בה דאף דא"צ