כרם יהושע לאנג לב

כולה או כל דהוא דלמ"ד כ"ד משמע לא אצטריך קרא לחילוק מלאכות דממילא קרא דלא תעשה כל מלאכה משמע כל דהוא היינו דעל אחת נ"כ חייב ע"ש וא"כ לפ"ז יתורץ קושית התוס' לר"ש לטעמיה דסבר במנחות (דף י"א ב') בהא דקומץ לבונה דכל כל דהוא משמע כמ"ש רש"י שם מש"ה ל"צ קרא לחילוק מלאכות דממילא ידעי' ג) דאי' בשבועות (דף י"ג א') דלרבי יוה"כ מכפר אף בלא תשובה ולדעת רבא הוא אף בכרת דיומא וכרת דמלאכה ביוה"כ אמר שם דמשכ''ל בעבד סמוך לשקיעת החמה וא"כ י"ל לקושי' התוס' דר"ש ידע חילוק מלאכות מהא דיו"כ די"ל דר"ש ס"ל כרבי בזה וכיון דקרא דמלאכת יוה"כ ע"כ בעבד סמוך לשקיעת החמה דלא ה"ל שהות לכפורי ליה א"כ ע"כ חייב אף במלאכה אחת דאם נימא דאינו חייב בשבת ויוה"כ כ"א על כל מלאכות וע"כ צ"ל שעשה כל הל"ט מלאכות סמוך לשקיעת החמה א"כ הא כיפר ציה יוה"כ על כל הל"ח מלאכות אבל אי נימא דחייב על מלאכה אחת שפיר משכ"ל שתלש ב' שערות סמוך לשקיעת החמה ועי' בכריתות (ד' י"ט ב') ובמל"מ (ספ"ג מה' שגגות) והנה קשה לכאו' בהא דשבת (ד' ע"ג ב') דאר"י שם מנינא ל"ל שאם עשאן כולם בהעלם א' חייב על כאו"א היינו דקמ"ל מתני' דהבערה לחלק יצאת וקשה הא בלא מנינא ידעי' לה מדחשיב הבערה שם בהא דאבות מלאכות ע"כ הבערה הוא אב ול"ל דהבערה ללאו יצאת עי' בתוס' פסחים (ד' ה' רע"ב) ונלע"ד די"ל ב' תירוצים בזה א) דה"א דהא דס"ל דהבערה לחלק היינו דחייב אף על אחת ול"צ כולם דוקא מש"ה תנן מנינא לומר דאם עשאן כולם חייב על כל אחת ואחת [ועי' מ"ש בפסחים שם בסתירת דברי רש"י בזה] ב) י"ל פשוט דלא ידעי' מהא דקרי להבערה אב מלאכה אלא דל"ל למתני' שם דהבערה ללאו יצאת אבל מ"מ לא ידעי' דס"ל לתנא דמתני' דהבערה לחלק יצאת דהא י"ל דס"ל דהבערה אתי להא דמקלקל בהבערה דחייב כר"ש בשבת (ד' ק"ו א') מש"ה תנן מנינא לומר דלחלק יצאת דחייב על כאו"א ועי' מ"ש בחידושי לזבחים (ד' ק"ז א') בעז"ה:

לף ל''ז ע''א הניחא למ"ד נו"נ אין קריבין ביו"ט כו':

מהא מוכח דמ"ד נו"נ קריבין ביו"ט הוא אף בעולות ודלא כהמהרמ"ש והצל"ח בביצה שם שכתבו בפשיטות דמ"ד נו"נ קריבין ביו"ט הוא רק בשלמים אבל בעולות לכ"ע אין קריבין דא"כ ה"מ לאוקמי הכא קרא דמעם מזבחי בעולות וכ"כ רש"י בביצה (ד' כ') דמ"ד נו"נ קריבין ביו"ט הוא אף בעולות וע"ע בתוס' בחגיגה (דף ז' ע"ב) ד"ה עולות ובפרש"י שם וע"ע בט"א שם והנה כתב רש"י אלא למ"ד קריבין כו' לההוא תנא היכי מוקמת לה מעם מזבחי היינו אף דרבא גופי' סבר ע"כ דנו"נ קריבין ביו"ט כמ"ש התוס' בשבת (ר"ד כ"ה). מ"מ מאי פריך לאביי הא משמע דאביי סבר דנו"נ אין קריבין דסבר דחלבי שבת קריבין ביו"ט ילפי' מעולת שבת כמ"ש התוס' בשבת (ד' כ"ד ב') ד"ה ולא עולת דהוא כר"ע שם (ד' קי"ד א') דס"ל דנו"נ אין קריבין מש"ה פרש"י דפריך דאכתי לההוא תנא דס"ל דקריבין במאי מוקי לה קרא דמעם מזבחי והנה התוס' הקשו מנ"ל דלא דחי' רציחה יו"ט ולכאו' הא כבר תי' רש"י דתנן אין בין יו"ט לשבת אלא או"נ בלבד ונלע"ד דס"ל להתוס' דמהתם אין ראיה כיון דמוקמי' למתני' זו כב"ש כדאיתא בשבת (ד' קכ"ד) ובביצה (ד' ל"ז א') אבל לב"ה איכא עוד דברים דאיתא בשבת וליתא ביו"ט ומ"מ דעת רש"י נלע"ד ג"כ נכון ע"פ מ"ש התוס' בשבת (ד' ס' רע"ב) דאף לב"ה יו"ט ושבת כי הדדי נינהו וע"ש בתוס' (ר"ד כ"ד) ונלע"ד עוד דרש"י אזיל לשיטתו ע"פ מ"ש הט"א באבני מלואים בחגיגה (ד' י"ז) דפליגי קמאי בזה אי ילפי' יו"ט משבת דדעת בעה"מ דאיסור מלאכה נוהג ביו"ט אף בעבדים דילפי' קל מחמור להחמיר והרמב''ן ס"ל דאין נוהג דאין למידין קל מחמור להחמיר וכתב שם דריב"א בפסחים (ד' ה' רע"ב) ס"ל כדעת הרמב"ן דהא פי' שם עלה דאמרי' ש"מ מר"ע דס"ל הבערה לחלק יצאת משום דאי ללאו יצאת מותר ביו"ט דאין למידין קל מחמור ע"ש א"כ רש"י דל"ל בפסחים שם כפי' הריב"א וכן מדס"ל לרש"י בחגיגה (ד' י"ז רע"ב) דאיסור תחומין נוהג אף ביו"ט ע"כ ס"ל דלמידין יו"ט משבת ויו"ט ושבת כהדדי נינהו אף לב"ה מש"ה תירץ רש"י הכא היטב ודעת התוס' י"ל דס"ל כדעת הריב"א והרמב"ן דאין למידין יו"ט משבת ודוק

שם דיני ממונות כו' הנה גירסת הרמב"ם דיני ממונות הטהרות והטמאות כו' מונים להם שנים וע"ש בכ"מ וע"ט בתומים (סי' ה') וע"ע במ"ש לעיל (דף ל"ד ב') בזה

ע"ב הכל לאתויי מאי כו' לאתויי ממזר הקשו התוס' דנימא דאתי לרבות סומא דכשר לדון ד"מ: כוונתם לכאו' לסומא בא' מעיניו דהא סומא בב' עיניו אף לרבנן דר"מ פסול כמ"ש הרמב"ם (פ"ב מהל' סנהדרין הל' ע') ועוד כמ"פ אולם מדסתמו דבריהם משמע דס"ל דאף סומא בב' עיניו ס"ל דכשר לד"מ ואזלי לשיטתם שכתבו כן בפירוש בנדה (דף נ') בד"ה ור"מ דלרבנן אף סומא בב' עיניו כשר ועי' לעיל (ד' ל''ד ב') ובמש"ש: והתוס' שם (ד' מ"ט ב') בד"ה לאתויי הקשו עלה דאר"י שם דהכל לאתויי ממזר כדמייתי בסוגיין דאמאי לא אמר דאתי לאתויי בעל מום דכשר לד"מ ופסול לד"נ ויש להעיר דאמאי לא הקשו התוס' הכא כקושיתם בנדה והא דלא הקשו התוס' שם כקושיתם דהכא דנימא דאתי לרבות סומא א"ש דהא מוקמי' לה שם (ס"ד מ"ט ור"ד נ') דסיפא דמתני' שם אתי כר"מ דסומא בא' מעיניו פסול לד"מ והנה בסוגיין יש להעיר עוד לכאו' דמאי פריך תנינא חדא זימנא נימא דאתי לאשמעי' הכא דממזר בסנהדרין לד"מ כשר היינו אף בסנהדרין של עשרים ושלשה אם דנין ד"מ דמהא דהתם ה"א דוקא בב"ד של ג' כשר אולם י"ל היטב דבקדושין (דף ע"ו ב') מבואר דבירושלים היו בהם מיוחסין דוקא אף לד"מ וכמ"ש הרע"ב בפה"מ שם דאף אם היו דנין ד"מ בעי' מיוחסין דוקא ע"ש ועוד דכיון דסנהדרין של כ"ג דנין ד"נ פשיטא דממזר