כרם יהושע לאנג לא

בברייתא לקמן (ד' ל"ו סע"א) דד"מ אב ובנו מינין אותן שנים. משא"כ בד"נ וכתב הכ"מ תי' להשגת הראב"ד שם דהוא משום דד"מ מה"ת יחיד דן מש"ה נימנין בשנים ע"ש וא"כ מוכח דרבנן פליגי על ר"מ דהכא דס"ל לרבנן ע"כ דד"מ מה"ת חד כשר מש"ה ל"ק מהא דהכא לההוא מ"ד ועי' בתומים (סי' ה') בזה ובחי' ליבמות (דף ק"ד) מש"ש בעז"ה ודוק

דף ל"ה א' ואידך אשרו חמוץ ולא חומץ שנזקקין לתובע תחלה וקשה הא ידעי' לה מהא דמי בעל דברים יגש אליכם כדאמר ר"נ בב"ק (ד' מ"ו ב') וראיתי שכבר הקשה כן בתומים (סי' כ"ד) בזה. ונלע"ד דס"ל הכא דהאי קרא דמי בעל דברים אתא להא דהמוציא מחבירו עליו הראיה כדאמר בב"ק קודם שם ול"ק ליה קושי' דר"א דפריך שם ע"ז דל"ל קרא דהא סברא הוא דס"ל הכא דכתיב קרא אף דאיכא סברא כעין שכתבו התוס' בשבועות (ס"ד כ"ב) ובזה נלע"ד די"ל מה דתמוהים דברי רש"י בגיטין (ס"ד מ"ח) מ"ש עלה דאמר רבא המוציא מחבירו עליו הראיה דמה"ת היא מהא דמי בעל דברים. ותמוה דהא רב אשי דחי לה ואמר דסברא היא ולא מקרא ותמה הפ"י שם בזה ולפי האמור מתורץ היטב דס"ל לרש"י דרק רב אשי סבר כן אבל רשב"נ בב"ק שם וכן ר"ח הכא ע"כ ל"ל כן אלא ס"ל דמה"ת הוא ולא מסברא לחוד וטפי י"ל למאי דאי' ביומא (ד' ל"ט רע"ב) דרבא גופי' סבר שם כר"ח דהכא דאשרו חמוץ ולא חומץ שנזקקין לתובע תחלה [והכא ע"כ רבה גרסי'] וא"כ רבא גופי' ע"כ סבר דהא דמי בעל דברים לא אתיא להא דנזקקין לתובע תחלה אלא להא דהמוציא מחבירו מש"ה פי' רש"י כן בהא דרבא דגיטין ועוד נלע"ד די"ל קושי' הנז' דקשה דמאי פריך שם בב"ק דל"ל קרא להא דהמוציא מחבירו עליו הראיה והא אצטריך טובא לאפוקי מדסומכוס שם וכבר נדחק התומים שם בזה ולא ראה שכבר הקשו כן בשיטה מקובצת שם ותי' דפשיטא להו דהלכתא כרבנן ול"צ קרא לזה ע"ש וא"כ דר"ח הכא וכן רשב''נ בב"ק ורבא ביומא הנזכר ס"ל שפיר דאצטריך האי קרא דמי בעל דברים להא דהמוציא מחבירו עליו הראיה לאפוקי מדסומכוס מש"ה ל"ק להו קושי' דר"א כנלע"ד נכון בעז"ה

שם א''ל ר"ל לר' יוחנן ותהא קבורת מ"מ דוחה שבת. קשה לפמ"ש בחידושי הרשב"א פ' הזורק דקבורת מת הוי מלאכה שאצ"ל והא בירושלמי דשבת (פ"ז הל' ב') מבואר דר' יוחנן גופי' סבר כר"ש דמשאצ"ל פטור דאמר שם דג שסחטו אם לגופו ה"ז פטור וכמ"ש הק"ע והש"ק שם בד"ה אם דלמ"ד דמשאצ"ל חייב ודאי אף לגופו חייב בדג שסחט דאף דא"צ למימיו מ"מ הרי סחט והוציא ציר ולדעת המה''פ בירושלמי שם בד"ה מעתה וכ"מ שיטת רש"י בשבת (ד' ק"ו) ר' יוחנן ל"ל כר"ש במשאצ"ל אבל לשיטת הק"ט והש"ק קשה מאי שייך דחיית שבת בקבורת מ"מ לר' יוחנן גופי' כיון דמה"ת בלא''ה פטור דהוי מלאכה שאצ"ל וצ"ל דפריך לר' יוחנן אליבא דהאי תנא דמחייב במלאכה שאצ"ל וס"ל דאין קבורת מ"מ דוחה שבת והנה ראיתי מקשים בהא דיומא (דף פ"ה) דר"ע יליף דפ"נ דוחה שבת מהא דעבודה דוחה שבת ואמאי לא אמר שם דמת מצוה תוכיח שדוחה עבודה ואינה דוחה שבת ותירצו דר"ע ס"ל כר"ש דמשאצ"ל פטור וקבורת מ"מ הוי משאצ"ל ע"כ וק''ל לפמ"ש המ"מ (רפ"א מהל' שבת) דמאן דמחייב בדבר שאין מתכוין כר"י כ"ש דמחייב במלאכה שאצ"ל והא ר"ע גופי' סבר כר"י בדשא"מ דחייב כדאי' בזבחים (ס''ד צ"א) וא"כ כ"ש דמחייב במשאצ''ל. אולם תירוצם יעלה נכון לפמ"ש הפ"י בכתובות (ס"ד ה') בשיטת רש"י דל"ל כן ע"ש דאף מ"ד בדשא"מ כר"י מ"מ י"ל דס"ל במשאצ"ל כר"ש והפ"י לא הזכיר שם שיטת הה"מ בזה. והנה לענ"ד יש להביא ראיה לשיטת רש"י מהא דנזיר (דף מ"ב) דסבר ר' ישמעאל בדשא"מ כר' יהודה דאמר שם דנזיר לא יחוף ראשו באדמה משום דמשיר שער עי' בש"מ שה ובשבת (דף נ'). ובעדיות תנן (בפ"ב מ"ה) דהצד נחש ומפיס מורסא לא אמר בהו ר' ישמעאל לא איסור ולא היתר ולשיטת המ"מ קשה דכיון דסבר ר' ישמעאל בדשא"מ כר"י כ"ש דמחייב במשאצ"ל כר"י א"כ אמאי לא אמר בהא דצידת נחש ומפיס מורסא איסור דהא הוי מלאכה שאצ"ל עי' שבת (ד' ג') ושם (ד' ק"ז) ויתבאר עוד במ"א בעז"ה

ע"ב רציחה תוכיח שדוחה את העבודה פרש"י שרוצה לעבוד ובלבד שלא יורידוהו מעל המזבח ממש דכתיב מעם מזבחי ולא מעל מזבחי ועי' ביומא (דף פ"ה א') וביבמות (ר"ד ז') בפרש"י שם וע"ע במל"מ (פ"ה מהל' רוצח הל' י"ב)

שם הבערה לחלק יצאת הנה התוס' בשבת (ד' ק"ו א') הקשו דמנ"ל לר"ש חילוק מלאכות דהא סבר שם דהבערה איצטריך למקלקל בהבערה דחייב ונלע"ד די"ל ג' תירוצים בעז"ה א) די"ל דס"ל לר"ש כר' נתן בשבת (ד' ע') דרצה למילף חילוק מלאכות מחריש וקציר וחזר ר"נ מזה משום דה"ל ב' כתובים ואין מלמדין וא"כ י"ל דסבר ר"ש דב"כ מלמדין וכבר כתבתי זה בענפי לשבת שם ועפ"ז נלע"ד ליישב דברי רש"י בריש ר"ה (ד' ב' א') מ"ש בהא דתנן שם בא' בתשרי ר"ה לשמיטה לחרוש ולזרוע מה"ת כוונתו דתוס' שביעית דאסו' ל' יום מקודם הוא לאו מה"ת וקשה למאי דאמרי' שם (ד' ז' ב') דמתני' דהתם רבי היא והא ע"כ רבי סבר דתוס' שביעית הוי מה"ת דהא רבי סבר במנחות (ד' ע"ב א') דקצירת העומר אינו דוחה שבת וא"כ ע"כ ל"ל האי דרשא דחריש וקציר מה חרישה רשות כו' יצא קצירת העומר שהיא מצוה ודוחה את השבת אלא ע"כ ס"ל האי דחו"ק לתוס' שביעית עי' בר"ה (ד' ט') ובמ"ק (ד' ג') וכבר העיר הפ"י שם בזה ולפי האמור י"ל היטב דאף דרבי ל"ל הא דחו"ק למה חרישה רשות מ"מ ל"ל ג"כ האי חו"ק לתוס' שביעית אלא י"ל דס"ל דהאי חריש וקציר אתא לחילוק מלאכות כר"ש הנזכר וא''ש טפי לפמ"ש בענפי לשבת (ד' ל"ה) דרבי סבר דהבערה ללאו יצאת ואזיל לשיטתו דס"ל חילוק מלאכות מחריש וקציר וע"כ הבערה הוא ללאו ב) לפמ"ש בפריי לפסחים (ד' ה') דתלוי בפלוגתא דתנאי לקמן (ר"ד ע"וז) אי כל משמע