כרם יהושע לאנג ל

ריבויי ומעוטי אלא ס"ל כרבנן דלא דייני' דינא דגרמי מש"ה ע"כ אתא קרא למעט קרקעות דלשטרות ל"צ קרא אלא דמפרשי' טפי דרבנן דר"א דרשי כללי ופרטי משום דמוכח כן מהא דלקמן (ס"ד מ"ה) דס"ל הכי לרבנן דר"א דדרשינן כללי ופרטי ודוק

ע"ב חייבי מלקות מנין אתיא רשע רשע והקשו התוס' מברייתא דהכא להא דרבא דמכות דאין משלשין במכות דמפרש רבא טעם אחר ואמאי לא מפרש כאביי שם מהאי גז"ש דרשע רשע ונלע"ד די"ל דנ"ל לרבא לפרש דמתני' אתיא אף כמ"ד דאין דנין אפשר משאי אפשר דלההיא מ"ד ליכא לפרש משום ה"ט דרשע רשע עי' בתוס' ביבמות (דף מ"ו רע"ב) ובתוס' במנחות (דף פ"ב ב') ד"ה והשתא וע"ש במהרש"ק ועי' בריטב"א במכות שם ובעלמא ג"כ מהדרי' לאוקמי מתני' כר"ע כדאי' בב"מ (דף פ"ב א') משום דכולהו סתימתאה אליבא דר"ע ור"ע סבר דאין דנין אפשר משאי אפשר כדאי' ביבמות שם

והנה הכ"מ (פי"א מהל' סנהדרין הל' ד') כתב מקור למ"ש הרמב"ם שם דחייבי גליות וחייבי מלקות שוים הם לד"נ הוא מהא דרבא דלעיל (דף י' א') דמלקות במקום מיתה עומדת ותמוה דלא כתב טפי מהאי סוגיא דהכא דהוא מהאי רוצח רוצח ורשע רשע ועי' מ"ש לעיל (ר''ד ב') ומהא דמלקות במקום מיתה עומדת לכאורה דרבא לא הוי זה רק לר' ישמעאל לעיל (ד' י' סע"א) דסבר דמלקות בכ"ג והרמב"ם הא פסק שם דמלקות בג' וא"כ ה"ל לפרש טפי מה"ט דהכא רשע רשע ועי' בכ"מ (רפי"ו מה' סנהדרין) ודברי הלח"מ שם ג"כ תמוהים קצת שהקשה על מ"ש הרמב"ם שם דדיני מלקות וד''נ שוים הם בכל הדינים שם אלא שמלקות בשלשה דהרי ד"מ נמי בשלשה ע"ש והוא פשוט דכונת הרמב"ם דאף דבכל הדינים שחלוקים ד"מ מד"נ שוים הם מלקות לד"נ אבל בהא דשלשה אינו שוה מלקות לד"נ ודוק

דף ל"ד ב' אא"ר אשי כדתניא דם יחשב כו' הא אתמר עלה אמר אביי כו' תמוה דהא איכא בנייהו טובא דמבואר בזבחים (דף ק"ז א') דלר"ע ע"כ מוקטרי פנים שחסרו והעלו בחוץ חייב ולר' ישמעאל פטור וכן מסיק שם דר"ע דריש האי גז"ש דזה הדבר ור"י לא דריש אלא ס"ל דזה הדבר הוא דשוחט בחוץ חייב ולא המולק ומבואר בב"ב (דף ק"כ) דמאן דדרש גז"ש זה, סבר דיש שאלה בהקדש ומאן דל"ל גז"ש זו סבר כב"ש דאין שאלה בהקדש ע"ש וראיתי שהמפרשים ג"כ העירו בזה ונלע"ד ליישב בעז"ה נכון וברור דהנה קושיתי הא' י"ל דהא דצריך הגמ' בזבחים לומר דמוקטרי פנים שחסרו והעלו בחוץ חייב מבואר שם דהוא משום דליכא לר"ע אלא חד קרא משום דאידך קרא דדריש ר' ישמעאל שם דמוקטרי פנים פטור אמרי' שם דמבע"ל לר"ע לחלק והיינו דהגמ' נ"ל לפרש אף אי סבר ר"ע כר' יאשי' דלחלק צריך קרא כמ"ש התוס' שם וא"כ א"ש סוגיא דהכא דהא באמת מפורש בת"כ פ' קדושים ובירושלמי דיבמות (פי"א הל' ב') דר"ע סבר כר' יונתן דלחלק ל"צ קרא וא"כ גם לר"ע איכא עוד קרא דמוקטרי פנים פטור כר' ישמעאל והא דשבועות (דף כ"ז רע"ב) אמרי' דר' יאשי' סבר כר"ע בהא דריבויי ומעוטי אבל ר"ע ל"ל כר' יאשיה ועי' בנו"ב מ"ת (חא"ח סי' י"ז) מ"ש בסוגיא דשבועות ולא הזכיר שם הא דירושלמי דיבמות והתו"כ הנזכר דמפורש שם דר"ע ל"ל כר' יאשיה וקושיתי השניה י"ל לענ"ד ג"כ היטב דודאי צ"ל דר' ישמעאל כב"ש דאין שאלה בהקדש אלא ע"כ ה"פ דר' ישמעאל דרש מזה תרתי הא דשוחט חייב ולא המולק והאי גז"ש דזה הדבר ועי' בתוס' בב"ב (ס"ד ק"כ) דכתבו כן לר' יוחנן בהא דחכם מתיר דס"ל תרתי הא דחכם מתיר והאי גז"ש ולענ"ד ראיה לזה מהא דנדרים (ר"ד ע"ח) דתניא בברייתא תרווייהו הא דחכם מתיר והאי גז"ש וסבר ר' יוחנן כהאי תנא וא"כ ה''ל ס"ל לר' ישמעאל הכא דשוחט ולא מולק והאי גז"ש ול"פ ר"ע ור' ישמעאל בזה ונכון בעז"ה

שם אלא מקיש ריבים לנגעים כו' דכתיב וביום הראות כו' והעירו התוס' דזהו דלא כרבא דמ"ק דדריש מכנגע נראה לי אלא אורחי' דגמ' להביא הפשוט: והרמב"ם (פ"ט מה' טומאת צרעת הל' ו') כתב דאין רואין נגעים בלילה מהא דוביום כאביי דמ"ק (ד' ח') ודלת כרבא ונראה נכון דהוא משום סוגיא דהכא דמשמע דס"ל כאביי ול"ל כמ"ש התוס' הכא בזה והכ"מ שם לא הזכיר זה והנה הא דאמרי' הכא דמקיש נגעים לריבים מה ריבים שלא בקרובים כו' במ"ר (ר"פ שופטים) אי' שם בהיפוך דמה נגעים שלא בקרובים אף ריבים כו' ועי' בתוי"ט לעיל (פ"ג מ"א) בד"ה שהן קרובים ועי' בזבחים (ר"ד ק"ב) ברש"י ותוס' שם שהביאו הגירסא כסוגיא דהכא וכן בשאילתות פרשה מצורע הביא שם כסוגיא דהכא ונלע"ד דכגו' הגמ' דהכא מוכת מהא דיבמות (ר"ד ק"ד) דאמר שם דת"ק ור"א לא מקשי ריבים לנגעים בהא דחליצה דהוי ריבים דהוא דין. ואפ"ה ס"ל ע"כ דבחליצה קרובים פסולים דתנן שם בסיפא דחלצה ונמצא קרוב פסולה דחליצה הוא כדין ואף ת"ק ור"א ודאי מודים שם בזה וא"כ מוכח דאף מאן דלא מקיש ריבים לנגעים מ"מ פסולים קרובים בריבים דהיינו דין ודברי הרמב"ם תמוהים בזה (דבפ"ג מהל' סנהדרין) כתב דמקשי' נגעים לריבים ואיך כתב (בפ"ט מהל' טומאת צרעת) דנגעים בקרובים וכבר נתקשו, התומים והבר"י בחו"מ (סי' ה') ע"ש והנה נחלקו הראשונים הכא אם גם רבנן דר"מ ס"ל האי היקישא דריבים לנגעים דרש"י ותוס' בנדה (ד' נ') וכן הבעה"מ הכא ס"ל דרבנן ל"ל האי היקישא והרמב"ן ס"ל דרבנן ס"ל האי היקישא ועי' במה"פ בירושלמי (רפ"ט דנדרים) שכתב דהרמב"ם ס"ל דרבנן ס"ל האי היקישא ועי' בלח"מ (פ"ב מהל' סנהדרין הל' ט') ושם (פ"ג הל' ג'). והא דאמר ר"מ מה ריבים בג' כו' מוכח דס"ל דמה"ת צריך שלשה בד"מ ומ"ד לעיל (ד' ג' א') דד"ת חד כשר ס"ל כרבנן אבל מודה דלר"מ צריך ג' מה"ת ועי' בקצה"ת (סי' ג' ס"ק ב') שכתב כן אולם הכ"מ (פ"ב מה' סנהדרין הל' י') תי' דהכא דרך אסמכתא קאמר הכי ולגי' הרמב"ם (פי"א מה' סנהדרין הל' ז') דגרס