כרם יהושע לאנג כט

דמכחשי אהדדי לא שייך לומר בזה דנמצא קרוב או פסול עדותן בטלה. דאי נימא דבטילה עדות המכחישים שוב תשאר עדות המוכחשים קיימים והשתא דאמרי' דעדות המוכחשים בטלה הוא משום דעדות המכחישים קיימים ולא שייך בזה לומר דב' עדים המכחישים והמוכחשי' יהי' בטלה וצע"ק בזה ועי' בתשו' עמ"ח (סי' צ"ו אות י"ז ודוק): פרק רביעי

דף ל"ב א' במתני' מה בין ד"מ לד"נ קשה לכאו' דאמאי לא חשיב במתני' דאיכא חילוק בין ד"מ לד"נ הא דעדות מיוחדת דסבר רב במכות (דף ו' ב') דכשרה בדיני ממינות ופסולה בד"נ ונלע"ד די"ל לרב לטעמי' א"ש מה דלא חשיב לה הכא. משים דאי הוי תני הכא דעדות מיוחדת בד"נ לא הוי עדות ה"א דפטור גמרי. ובאמת לרב לטעמי' דייני' ליה ד"נ באופן אחר כגון בכיפה כדס"נ לרב גופי' לקמן (דף פ"א ב'): מיהו נלע"ד עוד דצ"ל דתנא ושייר דהאיכא עוד מה דהוי בין ד"מ לד"נ הא דלא היו מושיבין מלך בסנהדרין בד"נ אבל בד"מ מושיבין כמ"ש התוס' לעיל (דף י"ט א') בד"ה אבל מיהו י"ל דזה נכלל בהא דחשיב הכא דד"מ מהחי' מן הגדול דלא איכפת לן בד"מ שלא יוכלו לענות אחריו כמ"ש התוס' לעיל שם דמה"ט בד"מ מושיבין מלך בסנהדרין. וכן איכא עוד חילוק בין ד"מ לד"נ הא דאי' לעיל (ד' י"ז סע"א) דאי אמר דיין אחד אינו יודע כמאן דליתי' דמיא דזהו דוקא בד"נ אבל לא בד"מ כמ"ש הרמב"ם (רפ"ח מה' סנהדרין) וכן (בר"פ ט') שם ולדעת הראב"ד דס"ל דהוא בד"מ ובד"נ ח"ש וכן איכא לכאו' הא דלעיל (ס"ד ל') מה דאר"י דעדות המכחשת זא"ז בבדיקות כשרה בדיני ממונות וצע"ק בזה וכן לכאו' לשי' הפוסקים דבד"מ לא בעי' עדות שאתה יכול להזימם משא"כ בד"נ ה"ל למחשב הכא עי' בלח"מ (פ"ק מהל' עדות) ובש"ך בחו"מ (סי' ל"ג ס"ק ט"ז) ובנו"ב (חא"ע מ"ק סי' ג'). אולם י"ל דה"ט דכתבו הפוסקים דבד"מ לא בעי' בהו עדות שא"י להזימן הוא משום דבד"מ לא בעי' דרישה וחקירה וזה לתקנת חכמים וכדר' חנינא בגמ' אבל לא לתנא דמתני' דתנא דין דד"ת דגם ד"מ בדו"ח. ומיהו מ"ל דתנא ושייר אף דאמר לקמן (ד' ל"ו רע"ב) דעשרה דינים יש בין ד"מ לד"נ מ"מ אף היכי דאמר מנינא איכא דתנא ושייר עי' בתוס' קדושין (ד' ט"ז רע"ב) ובסוטה (ד' ט"ז) ודו"ק

שם אמר ר"ח אחד ד"מ כו' ומ"ט אמרו ד"מ לא בעי דו"ח כו' הנה הרמב"ם (ס"ה גירושין) כתב דעידי נשים אין בודקין אותם בדרישה וחקירה משום דהקילו במקום עיגון ותמוה דל"ל טעם זה הא בסוף יבמות (ד' קכ"א ב') מפ' שם דתנאי פליגי בזה בעידי נשים אי צריך דו"ח ומפרש שם דפליגי בדר"ח דהכא וס"ל לחד מ"ד שם דדומה עידי נשים לד"מ דא"צ דו"ח ולא מפרש ס"ט דהקילו במקום עיגון. ועי' בלח"מ שם ובחי' הרשב"א סוף יבמות שם. ונלע"ד דהגמ' מפרש שם שפיר דס"ל כר' חנינא דהכא דדומה לד"מ כיון דס"ל דבכל ד"מ א"צ דו"ח אבל לרבא ור"פ בסמוך הכא דס"ל דגם בדיני ממונות איכא גווני דצריך דרישה וחקירה כמו דיני קנסות ודיני מרומה מש"ה צריך הרמב"ם ליתן טעם משום עיגון ולא סגי בה"ט דדמי לד"מ כיון דגם בד"מ איכא גווני דצריך דרישה וחקירה ובזה נלע"ד די"ל מה דקשה לכאו' דאמאי לא חשיב ר' אבהו לקמן (דף ל"ה רע"ב) דאמר שם דאיכא עשרה דברים בין ד"מ לד"נ לחשוב עוד דהיכא הא דד"נ צריך דרישה וחקירה וד"מ בתר תקנות רבנן א"צ. ומאי פריך שם הא תשעה הוי ומפרקי' דאיכא אחריתי הא דאין מושיבין זקן כו' נימא דחשיב הא דדרישה וחקירה בתר תקנה דבד"מ א"צ דו"ח ולפי האמור י"ל דנ"ל לומר דר' אבהו ודאי ס"ל כדקיי"ל כרבא ור"פ דגם בד"מ איכא מה דצריך דו"ח כמו דיני קנסות ודיני מרומה וכמ"ש הרמב"ם (רפ"ג מה' עדות) דקיי"ל כרבא ור"פ ודו"ק

דף ל"ג א' טימא את הטהור מה שעשה עשוי והקשו התוס' למאי דס"ד בבכורות דאתיא כר"מ הא קניס שוגג אטו מזיד וא"כ היכי בטלי ברובא ותי' כיון דע"פ חכם עביד לא קניס האי שוגג והנה לכאו' ראיה מכאן למ"ש הט"ז ביו"ד (סי' צ"ע) דאומר מותר עדיף טפי משוגג דהא הכא שעשה ע"פ חכם דמי לאומר מותר וכן הוא ראיה מכאן למ"ש המ"א (ר"ס שי"ח) דהיכי דעשה ע"פ הוראת החכם מיקרי שוכח וה"ה טועה בדין. וקשה לכאו' על החולקים על הט"ז שם בזה ונלע"ד די"ל דס"ל דהיכי שעושה ע"פ חכם עדיף טפי מטועה בדין וחומר מותר ועוי"ל ע"פ מאי דאיתא בתרומות ופ"ב מ"ב) דר' יהודה אומר אם הוא יודע אע"פ שהוא שוגג לא עשה ולא כלום. ופי' הרמב"ם (פ"ה מהל' תרומות) דהיינו שיודע שהוא תרומה אלא ששגג בדין זה גרע משוגג ע"ש א"כ י"ל שפיר דס"ל דהכא ר''מ לטעמי' דהוא חכמים דר"י בכ"מ עי' פסחים (דף י"א) דפליג על ר"י בתרומות שם אבל אנן קיי"ל כר"י דתרומות דאומר מותר גרע משוגג כנלע"ד בעז"ה

שם השתא נמי לא כלום עבדת בתוס' כתבו דסוגיא דהכא אתיא כרבנן אבל לר"מ דדן דינא דגרמי חייב וק"ל לפמ"ש התוס' בשבועות (ס"ד ל"ז) בד"ה מיעט דמאן דממעט שטרות ע"כ סבר דדייני' דינא דגרמי וא"כ ע"כ ר"מ דדריש ריבוי ומעוטי כדאי' בשביעית (דף ד' ב') ושם (דף כ"ו) וס"ל דהמיעוט הוא למעט שטרות כדאי' שם ע"כ סבר כר"מ דדייני' דינא דגרמי והכא הא לר"ע קיימי' ואיך כתבו התוס' דהכא הוא כר"מ בדינא דגרמי ונלע"ד דלפ''ז צ"ל דלר"ע אתא המיעוט למעט קרקעות דלשטרות ל"צ מיעוט כיון דאפי' שר פטור דלא דנין דינא דגרמי. ובזה יתורץ היטב קושית התוס' בב"מ (דף ד' ב') ד"ה אין ובשבועות (דף כ"ה הע"א) דלר"ע ורב דדרשי ריבוי ומעוטי מנ"ל למעט עבדים די"ל דס"ל כרבנן דר"מ דלא דייני' דינא דגרמי וע"כ המיעוט קאי לקרקעות ועבדים כיון דלשטרות ל"צ מעוטי וס"ל לרב כר"ע והנה הגמ' בשבועות (ד' ל"ז) הנ"ל ג"כ ה"מ הגמ' לפרש כן לרבנן דר"א דס"ל שפיר דדרשי'