כרם יהושע לאנג כח

ודלא כאביי דסבר שם דאשה פטורה משלמי שמחה. דלאביי מאי שייך הא דלא מטמאה ברגל לאשה דהא איסור טומאה ברגל הוא משום שלמי שמחה ע"ש ביתר ביאור ולענ"ד קשה דא"כ תקשה האי ברייתא לאביי דא"ל דאביי לא ידע לה דהא ביבמות (דף כ"ט ב') מבואר שם דפריך אביי לרבא שם מהאי ברייתא וכן מבואר בכתובות (דף נ"ג סע"א) דאביי ידע לה דידע להא דר' אושעיא דמפרש להאי ברייתא שם טעמא דמת הוא כו' ע"ש ועי' בב"ש (סי' נ"ה ס"ק י') ובבאר היטב ביו"ד (סי' שע"ג) מש"ש בשם בה"י וע"ע בק"נ ביומא (פ' בתרא אות פ"א) ויתבאר בעז"ה באורך בתשובותי ודוק

דף כ"ט א' במתני' אם אמר כו' לא אמר כלום. פי' רש"י דה"ט דעביד אינש דאמר הכי כדי שלא יחזיקוהו שהוא עשיר זה הוא טעם להא דהוא אמר לי. והא דאיש פלוני אמר לי הוא מה"ט דכוי עד מפי עד כדאי' לקמן (דף ל"ז ע"ב) וברש"י שם ד"ה איש פלוני. והא דתנן במתני' הכא דהגדול שבדיינין אומר כו' פי' הסמ"ע (ר"ס י"ט) דה"ט כדי שלא ידע הבע"ד איזה דיין המזכה ואיזה המחייב והתוי"ט השיג עליו ופי' פי' אחר דה"ט הוא כדי לחלוק כבוד לגדול ע"ש ולא הזכירו דברי הרמב"ם (פכ"ב מה' סנהדרין הל' ט') דמבואר שם כמ"ש הסמ"ע ואולי י"ל דמ"ש הרמב''ם שם כדי שלא ידע קאי שם על מ"ש קודם דמוציאין את כל האדם לחוץ ע"ש ועי' לקמן (דף מ"ב סע"א) והא דתנן דמוציאין את כל האדם לחוץ לא קאי אבע"ד כדאי' לקמן (דף ל' ע"א) דמכניסין למאן אילימא לבע"ד התם קיימי וכ"כ הסמ"ע מפורש (סי' כ"ח ס"ק ל"ז) ונפלאתי על המפרשים שנו"נ בזה ולא הזכירו לדברי הסמ"ע ודוק

עב מר בר רב אשי אמר כו' עד דקבעי דוכתא. הנה התוס' הביאו הגירסות בזה אי הל' כמר ברר"א והנה הרשב"א ביבמות (דף ע"ה ב') הקשה על הרמב"ם שפסק דכמרזב כשרה וזהו דלא כמר בר ר"א שם דשפיה כקולמוס ואכשרים אבל כמרזב לא. ור"ל דהרמב"ם ס"ל דלית הלכתא כמר בר רב אשי בר ממיפך שבועה וחיוורי ע"ש ותמוה דהא הכא (בפ"ז מהל' טוען פסק כמר בר רב אשי דהכא ולענין אלימתא וקטינתא (פ"ח מה' שחיטה) פסק כוותי' כמ"ש הכ"מ שם (הל' י"ח) אבל בהא דחיוורי פסק שם (הל' י"ג) דלא כמר בר רב אשי וכן לענין מיפך שבועה פסק (פ"א מה' טוען) דלא כמר בר רב אשי הרי מבואר דס"ל להרמב"ם דהל' כמר ברר"א בכ"מ בר ממיפך שבועה וחיוורי אלא קושית הרשב"א מהא דמרזב כבר תירץ הכ"מ (פט"ז מה' א"ב הל' ד') דהא דמר בר ר"א לאו דוקא כקולמוס אלא ה"ה מרזב אכשרי' דהתם נגע היה בו וחתכו כמין קולמוס ע"ש

דף ל' א' ודלמא כשמואל ס"ל. דכתיב בי' וא"ל רב אשי עי' פרש"י הכא ובכתובות (דף כ''ב) ונלע"ד די"ל דהוא משום דמוכח דרב אשי ל"ל כשמואל באודיתא [דהתוס' כתבו הכא דהא דפריך דלמא רבנן דבי ר"א כשמואל ס"ל היינו באודיתא שכחבו הודאה בשנים בלא קנין ובזה אין הל' כשמואל כדאמר לעיל הודה בפני שנים קנו מידו כותבין ואם לאו אין כותבין] דלעיל (ס"ד כ"ט) מבואר דרב אשי גופי' סבר הכא דבעי' בהודאה בפני שנים קנין דוקא מדאי''ל מטלטלין ואיתנהו דנא מהני בלא קנין. ובזה י"ל דאזיל רב אשי לטעמיה לעיל (דף ו' סע"א) דאמר שם ש"מ פשרה אין צריכה קנין דאי צריך קנין ל"ל תלתא תסגי בתרי ולקני מיניה משום דרב אשי אזל לטעמי' דס"ל אף באודיתא דגרע משארי דברים כמ"ש התוס' הכא ואפ"ה מהני קנין בתרי א"כ כ"ש פשרה דמהני בתרי בקנו מידו ודו"ק

ע''ב א"ל כך שמעתי שמודה ריב"ק לר' נתן הנה מהכא נלע"ד די"ל קושי' עצומה לכאו' בגיטין (דף ל"ג ב') דפריך שם על רשב"ג מהא דרבנן דריב"ק והתם לרב אשי קאי וכמ"ש הסמ"ג הובא בב"י חו"מ (סי' ל') להוכיח משם דרב אשי ס"ל כרבנן דריב"ק ע"ש. וקשה הא רב אשי גופי' סבר בכתובות (ד' כ"ו ב') וכן בב"מ (דף ל"ב ב') דרשב"ג גופי' ס"ל כר' נתן ודלא כרבנן א"כ מאי פריך דלמא רשב"ג סבר כריב"ק ודלא כרבנן דהא תניא יחד בברייתא הא דר' נתן והא דריב"ק אולם מהכא י"ל דאף דסבר ר''א דרשב''ג סבר כר' נתן דגם ריב"ק מודה לר' נתן אבל לא נ"ל לומר דרשב"ג ל"ל כרבנן דריב"ק משום דכ"ע ס''ל כרבנן דריב"ק דגם ר' נתן ס"ל כוותייהו ועי' בכ"מ (פ"ד מה' עדות הל' ב') ודו"ק

דף ל"א א' וב"ש אומרים נחלקה עדותן והקשו התוס' דבב' כתי עדים ה"ל נמצא א' מהן קרוב או פסול ותירצו דס"ל כמ"ד תתקיים העדות בשאר: והיינו כר' יוסי דמכות (ר"ד ו') ובב"ב (ס"ד מ"א) כתבו דהל' כר' יוסי כדפסק ר"נ כוותי' וזהו דלא כדאי' בגמ' דידן במכות (דף ו' סע"א) דסבר ר"נ דהל' כרבי אלא שמואל ס"ל שם דהל' כר' יוסי והנה לדברי התוס' דב"ש ס"ל כר' יוסי לכאור' קשה מ"ט דר"נ דפסק כרבי כיון דב"ש ס"ל כר' יוסי וב"ה לא מצינו דפליגי אב"ש בזה ונלע"ד די"ל א) דס"ל לר"נ כהאי תי' דגמ' לעיל (ר"ד ט') דרבנן דר"מ ס"ל כרבי מש"ה פסק כוותי' ועי' בכ"מ (פ"ה מה' עדות הל' ג') דמש"ה קיי"ל כרבי. ב) דהוא משום דס"ל לסתם מתני' כרבי בשבועות (ר"ד ל"ה) וכמ"ש התוס' שם וע"ש בתוס' חדשים ושמואל דפסק כר' יוסי י"ל דאזיל לטעמי' דל"ל האי כללא דהל' כסתם מתני' כמ"ש התוס' בע' כוכבים (דף ז' א') בתד"ה פשיטא ועי' בתוס' ביבמות (ס"ד מ"ב) ועי' בפי' למכות מש"ש בעז"ה ומ"ש התוס' הכא דהא דנמצא קרוב או פסול ה"מ היכי דמסייעי אהדדי אבל לא היכי דמכחשי אהדדי עי' בכנה"ג (חו"מ סי' ל"ז) שכתב שכן תפסו להלכה הרב"י בתשו' ומהר"ם פדואה (סי' ל"ב) אבל בתשו' הר"מ אלשקר (סי' ע"ד) כתב שכל המפרשים לא חלקו בזה והתוס' גופי' לא כתבו אלא לדחיית קושי' בעלמא ולכאו' הסברא ההיא חזקה דכיון