כרם יהושע לאנג כו

לא שייך לומר דאתי לעבור בב' לאוין כמ"ש התוס' ר"פ א"נ ע"ש אבל לפמ"ש בעל י"מ הנזכר יתורץ היטב ודוק

דף כ"ו א' אתא לקמיה דר' יוחנן כו' החשודין על השביעית כשרין לעבר שנה. לכאו' לפי דעת האחרונים דלא מיפסלי ב"ד בדבר שאין בו מלקות בלא הכרזה עי' בחי"מ (סי' ל"ד סעי' ב') וברמ"א שם (סעיף י"ח) ועי' בכנה"ג שם (סי' ל"ד) בהגהות ב"י ובס' עזרת נשים (סי' י"ז ס"ק ל') הביאו הפ"ת לח"מ (ה' דיינים סי' ז' ס"ק כ"א) א"כ אמאי מיפסלי הכא לר' יוחנן גופי' דסבר בירושלמי (רפ"א דמ"ק) דהחורש בשביעית אינו לוקה ועי' בתוס' במ"ק (דף ג' רע"ב) שלא הזכירו לדברי הירושלמי האלו וכבר תמה טל התוס' בזה בשעה"מ (ר"ה שמיעה) והא צריכים הכרזה וצ"ל דעיבור שאני ול"ד לדין בזה ודוק

ע"ב רועה פליגי בה ר"א ורבינא כו' הנה בתיר"ע אות ע') הקשה דמאי פריך בב"מ (דף ה') ות"ל דה"ל רועה דלמא סבר אביי שם כמ"ד הכא דרועה בעי הכרזה והתם מיירי בלא אכריזו ביה ור"ל דלשבועה מיפסיל אף בלא הכרזה ודחה זה מדברי התוס' דב"ק (דף ס"ב) שהקשו עלה דפריך לר"ה והא הוי חמסן אף דיהיב דמי ותירצו דלא מיפסיל כ"א בהכרזה מוכח דגם לשבועה לא מיפסל בלא הכרזה ע"ש ולא הזכיר לדברי הכנה"ג (בח"מ סי' צ"ב) דס"ל דליפסיל לשבועה א"צ הכרזה וכן מוכח לענ"ד מדברי התוס' דב"מ (ס''ד ה') שהקשו ג"כ כקושיתם בב"ק הנזכר ולא תירצו דבעי הכרזה מוכח דס"ל כדעת הכנה"ג: והנה י"ל לקושי' הנזכר עפמ"ש הנ"י הביאו הסמ"ע בח"מ (סי' ל"ד) דלאותו עדות מיפסיל אף בל הכרזה והתם בב"מ בהא דההוא רעיא ה"ל כלאותו עדות מש"ה פרכי' שפיר ות"ל דה"ל רועה וכ"כ בתומים שם ולא הזכירו בעל תור"ע אמנם תקשה אכתי לדעת התוס' דב"ק הנ"ל וכן הרשב"א בחידושיו שכתב ג"כ כתי' התוס' דב"ק דמש"ה משביעי' שבועה שאינה ברשותו משים דלא ה"ל הכרזה ולא מיפסיל וא"כ מוכח דל"ל כדעת הנ"י הנזכר אלא ס"ל דאף לאותו דבר צריך הכרזה [ולענ"ד תמוהים דברי הסימים שהוכיח כן מהרשב"א ולא הזכיר בזה ג"כ דברי התוס' דב"ק שכתבו ג"כ כהרשב"א]. וכן ס"ל דאף לשבועה צריך הכרזה א"כ ל"ל לדידהו כסברת שני התירוצים שכתבנו

אמנם נלע"ד די"ל דברי התוס' דב"ק והרשב"א הנ''ל דס"ל כמ"ש בשיטה מקובצת בב"מ שם לפרש פירוש אחר שם שהקשו שם דמאי פרכי' ות"ל דה"ל רועה היינו דמאי פריך אביי דה"ל גזלן תי"ל דבלא"ה ה"ל רועה ופסול עי' פרש"י שם] דלמא כוונת אביי ג"כ דה"ל גזלן במאי דהוה רועה מש"ה פירשו שם דפריך אמאי דאמר שם שכנגדו קאמינא דבחשוד שכנגדו נשבע ונוטל והא ה"ל רועה דהכל יודעים בו שהוא חשוד דבכה"ג לא דשכנגדו נשבע ונוטל דאל"כ לא שבקת חיים לכל החשודים (ועי' בח"מ סי' צ"ב ס"ז] וא"כ לא שייך בזה לומר דמיירי בלא הכרזה כיון דס"ס הכל יודעים בו שהוא רועה וחשוד ולא עשו בזה התקנה דשכנגדו נשבע ונוטל ודוק

דף כ"ז א' והלכתא כוותי' דאביי ביע"ל קג"ם. מבואר הכא דהעי"ן הוא ער זומם דסוגיין. ותמוהי' דברי הע"ש הביאו המ"א (סי' ש"מ ס"ק ט"ו) שכתב דעיי''ן של יע"ל קג"ם הוא עימור רשבת (דף ע"ג ב') דהיינו כאביי שם דס"ל דאין עימור אלא בגדולי קרקע והמ"א כתב שם לעיין בב"ק היינו דשם (ד' ע"נ) איתא שם כסוגיא דהכא דמבואר דקאי על עד זומם ונלע"ד דס"ל להע"ש דהעי"ן כולל שני דברים הא דעד זומם דסוגיין והא דעימור בגדולי קרקע ועי' בתוס' בקדושין (דף נ"ב א') מש"ש התוס' שם בשם ר"ת ובני נרבונא בהלמ"ד דיע"ל קג"ם ולפמ"ש י"ל ג"כ שם דהלמ"ד כולל לכל הני וכן נלע"ד במה שהקשו על הרמב"ם שפסק כאביי (דלקמן דף ע"ו) דעונשין מן הדין בק''ו היכי דהוי גילוי מילתא בעלמא כמבואר בדבריו (בפ"ב מהל' א"ב הל' ו') עי' בב"ש (סי' ו' ס"ק ט"ז) ונלע"ד די"ל דהוא משום דמוכח דרב אשי ס"ל ג"כ כאביי היינו מהא דפסחים (ר"ד מ"ה) דהוצרך רב אשי לומר דמש"ה לא ילפי' ממשרת להיתר מצטרף לאיסור משום דהוי נזיר וחטאת שני כתובים וא"מ. הא לא"ה הוי ילפי' ממשרת בק"ו דלוקין כדמבואר שם והא אין מזהירין מן הדין וע"כ צ"ל כמ"ש הר"ש (פ"ב דטבול יום) בזה דהוי האי ק"ו גילוי מילתא בעלמא מש"ה לוקין ע"ש ועי' בנו"ב מ"ת (חא"ע סי' ג') שהקשה על הרמב"ם בזה מהאי כללא דסוגיין דלא קבע הגמ' הלכה כאביי רק בהא דיע"ל קג"ם וע"ע שם (סי' קכ"ט) ולפי האמור י"ל דס"ל להרמב"ם דהגימ"ל כולל ג"כ שני דברים הא דגילוי דעתא בגיטא דגיטין (ד' ל"ד) והא דגילוי מילתא בעלמא בק"ו דהל' כאביי בהני שני דברים ועי' מ"ש לקמן (דף ע"ו) ובפריי לפסחים שם בעז"ה ודוק

שם שבועת שוא פרש"י על העמוד של אבן שהוא אבן תמוה דהא בשבועות (דף כ' ע"ב) ושם (ר"ד כ"א) בין לרב דימי ובין לרבין ס"ל דשבועת שוא הוי לעבר או נשבע לשנות את הידוע כגון על אבן שהוא זהב וכן אי' שם במתני' (דף כ"ט) דשבועת שוא הוי נשבע לשנות את הידוע וי"ל לענ"ד היטב ע"פ מה דאי' בירושלמי שם דנשבע לקיים את הידוע הוי ג"כ שבועת שוא שנשבע על עמוד של אבן שהוא אבן כפרש"י הכא וכ"כ הרמב"ם (פ"א מהל' שבועות) וכן מוכח במתני' (פ"ד דאבות מ"ז) דתנן שם דהחושך עצמו מן הדין פורק ממנו שבועת שוא: ופי' הרע"ב שם שמא יחייב שבועה למי שאינו חייב בה ונמצא מביא לידי שבועת שוא דאם כוונת התנא שם שישבע לשקר הל"ל שם דפירק ממנו שבועת שקר דלרבין אר"י אם נשבע שלא לוה ובאמת לוה ממנו ה"ז שבועת שקר וע"ש בתוי"ט א"כ מוכח דאם נשבע על האמת מה שא"צ לישבע הרי זה שבועת שוא ודוק

שם אליבא דר' יוסי כ"ע ל"פ נלע"ד דודאי מצי' לומר יותר מרווח דרבא סבר כר' יוסי כדקיי"ל בעירובין (ד' מ"ו) דר"מ ור' יוסי הל' כר' יוסי ול"צ לדחוק דרבא אף כר"מ אלא דנ"ל לומר למאי דהי' סבר מעיקרא דהל'