כרם יהושע לאנג כה

שם (ד' צ"ג א') וכ"כ התוס' בב"ק (ס"ד פ"ח) ובכריתות (ס"ד כ''א) והגמ' בר"ה (ד' כ"ח ע''ב) ובגיטין (ד' כ''ח ב') ובב"מ (ד' י"ח ב') ובתוס' בכתובות (ד' ע"ח א') ד"ה אין ובגמ' שם (ד' פ"א רע"ב) ועכ"מ נלאיתי לכותבן ולהגירסא במשנה שבגמ' שם דליתא שם ה"ט דקוביא י"ל דנ"ל טפי לפריך הכא מברייתא דמפורש טפי אבל לפי הגירסא במשנה שבמשניות דמפרש שם דהוא משום ה"ט דקוביא א"כ ה"ל טפי לפרוך הכא מההיא מתני' דמפורש דמשחק בקוביא הוא משים אסמכתא וצ"ע

שם וצריכא דאי תנא תילה בד"ע כי' כ"ז הוא כרמב"ח דלעיל דמפרש טעמא דמתני' דהוא משים אסמכתא ולכאו' תמוה דהא קיי"ל כרב ששת וכריב"ל וכר' יוחנן דלעיל דאימתי דר"י לפרש וכמ"ש התוס' בגיטין (דף ז' ב') והרי"ף והרא"ש (פ' מפנין) והרמב"ן במלחמות (סוף פסחים) וע"ע בר"ש (רפ"ב דחלה) וכן (בפ"ה דדמאי מ"ה) דס"ל ג"כ הכי דקיי"ל דאימתי דר''י לפרש ועי' בט"א בר"ה (ד' כ"ב א') ולענ"ד מתורץ היטב ע"פ מ"ש המ"מ (פ"ו מהלכות גזילה הל' י') והכ"מ (פ"י מהל' עדית הל' ד') ליתן טעם למה שפסק הרמב"ם כרמב"ח דהוא ממתני' דשבת פ' שואל דתנן שם שלא יתכוין לעשות מנה גדולה כנגד מנה קטנה משום קוביא דהוי סתם מתני' כרמב"ח וע"ע מש"ש בזה ודוק:

[עי' השמשה ע"ז בסוף הספר] ע''ב מעיקרא סבר דמי קיהיב כו' והקשו התוס' דהא מה"ת פסול דעבר אלאו דלא תחמוד. ותי' דבדיהיב דמי ליכא לאו דחימוד כלל והא דאמר בב"מ לא תחמוד לאינשי בלא דמי משמע להו כן הוא האמת. וכ"כ הכ"מ (פ"י מהל' עדות והב"י בח"מ (סי' ל"ד והסמ"ע שם (ש''ק ל"ב). והנה התוס' בב"מ (ס"ד ה') הקשו ט"ז אי לא תחמוד הוא בלא דמי הא עבר בלאו דלא תגזול ותי' דאתי לעבור בב' לאון ע"ש ותמוה דהא התוס' כתבו שם (ד' ס"א סע"א) דבגזל דהוא לאו הנל"ע דאין לוקין לא שייך לומר בה לעבור בב' לאוין והעירו כבר המפרשים בזה. אולם בהא דב"מ י"ל היטב משום דבהא דר"פ א''נ דקאי שם לרבא דאיהו ע"כ סבו כר' יוחנן דמכות (ד' ט"ו ב') ביטלו ולא ביטלו בלאו הנל"ע כדמוכח שם (ד' ט''ו סע"א) ועוד דהא רבא סבר כר' יוחנן בכ"מ לגבי ר"ל כדאי' ביבמות (ד' ל"ו סע"א) וא"כ לא משכיל מלקות בגזל דלא משכ"ל ביטול העשה בגזל כדאי' במכות (ד' ט"ז סע"א). וההיא דריש ב"מ כתבו ליישב הא דרבינא דלעבור בב' לאוין היינו די"ל דרבינא ס"ל כמ"ד במכות שם קיימו ולא קיימו וא"כ משכ"ל מלקות בגזל כשאומר שלא יקיים העשה כדאיתא במכות שם. אבל הכא בסוגיין קשה דמאי יענה מ"ד ביטלו ולא ביטלו לההיא ברייתא דהכא דמוכח דלא תחמוד הוא בלא דמי וא"כ היינו לאו דלא תגזול וצ"ל לדידיה כתירוץ התוס' דב"מ דאתי לעבור בב' לאוין כיון דס"ל ביטלו ולא ביטלו א"כ ליכא מלקות בגזל דלא משכ"ל ביטול העשה וכן קשה לכאו' סוגיא דב"מ (דף ב' ב') דאמר שם דאי תנא במתני' כולה שלי דהוא מקח וממכר ה"א דרמי רבנן שבועה עליה משום דמורי ואמר אנא דמי יהיבנא והא אף אי יהיב דמי הא עובר בל תחמוד. וע"כ מוכח ממתני' שם דלא תחמוד הוא בלא דמי וא"כ תקשי למ"ד ביטלו ונא ביטלו כקושי' התוס' דא"כ אף הוא לאו דגזל ול"ל לדידיה כתירוצם דאתי לעבור בב' לאוין כיון דליכא לדידיה מלקות בגזל וי"ל הא דהתם בב' גווניי א) דנהי דלא תחמוד הוא אף בדיהיב דמי מ"מ אמר שפיר בריש ב"ע הנזכר דאי תנא כולה שלי ה"א דרמי רבנן שבועה עליה משום דמורי ואמר כו' דמ"מ איכא צריכותא שפיר דאיכא הוראת היתר לאינשי דלאינשי משמע דהיכי דיהיב דמי ליכא לאו דלא תחמוד דלא תחמוד לאינשי בלא דמי משמעי מש"ה אצטריך אני מצאתיה. ב) י"ל דההוא מ"ד דבטלו ולא בטלו סבר דחדא קתני ולא דייק דהא זה וזה קתני כדדייק הגמ' שם כמ"ש התוס' בב"מ שם (דף ב' סע"א) דאיכא דוכתי דלא דייק הכי וס"ל שפיר דלא תחמוד הוא אף בדיהיב דמי אלא דיש להעיר ע"ז מהא דב"מ שם (ד' ח' א') דר''ל שם דרמב"ח דייק ממשנה יתירה דהמגביה מציאה לחבירו קנה חבירו. מהא דתנן כולה שלי ואני מצאתיה ופריך ע"ז והא אוקימנא דחדא במציאה וחדא במו"מ ואמאי לא אמרי' דרמב"ח סבר כמ"ד בטלו ולא בטלו כדקי"ל כר' יוחנןק לגבי ר"ל בכ"מ וא"כ אף דחדא במקח וממכר הוי ג"כ משנה יתירה דלא אצטריך בזה דאמר דאנא דמי קא יהיבנא דכיון דאף דיהיב דמי איכא לאו דלא תחמוד מש"ה דייק רמב"ח מהאי משנה יתירה הא דהמגביה מציאה לחבירו קנה חבירו ויש ליישב אבל מהא דהכא קשה אמנם נלע"ד בעז"ה די"ל היטב גם למ"ד בטלו ולא בטלו כתי' התוס' דאתי לעבור בב' לאוין לאו בגזל ולאו בחימוד ול"ק לדידיה דהא ליכא מלקות בגזל משום דהא מסקי' בב"מ (ד' ס"א סע"א) דלאו דלא תגזול הוא לכובש שכר שכיר דאיכא שם מלקות כדמוכח שם וע"ש וע"ש במהרש"א ובתשו' ש"א (סי' פ"ב) מש"ש בהא דכובש שכר שכיר דאמאי לא הוי ניתק לעשה. והנה בס' י"מ ראיתי שפי' לדברי התוס' במ"ש דהיכי דליכא מלקות לא אמרי' דאתי לעבור בב' לאוין היינו דמש"ה נראה טפי לאוקמי בלאו שיש בו מלקות אבל היכי דא''א לאוקמי בלאי שיש בו מלקות אמרי' שפיר דאתי לעבור בב' לאוין אף היכי דליכא שם מלקות ובזה יתורץ לי קושי' חמורה מאי דקשה לפמ"ש בעל קצה"ח (סי' ק"ב) דמ"ד דב"ח ד"ת בזיבורית סבר כשמואל דב"מ (ד' קי"ג) דוהאיש קאי ללוה א"כ קשה לרבא דסבר בגיטין (ד נ') דב"ח ד"ת בזיבורית וסבר ג"כ כשמואל וא"כ תקשה ליה מאי דפריך בב"מ שם על שמואל מהא דלא יחבול כו' ומשני שם דאתי לעבור בב' לאוין ולרבא דסבר בטלו ולא בטלו דהוא סבר בכ"מ כר' יוחנן לגבי ר"ל ועוד דמבואר כן במכות (ד' ט"ו סע"א) וכמ"ש קודם ולא משכ"ל מלקות בלאו דלא יחבול דהוי לאו הנל"ע ע"ש בתד"ה חייב ועי' בתומים (סי' צ"ז) אבל לפמ''ש בעל י"מ הנזכר יתורץ היטב וכן יתורץ בזה קושי' הפ''י בר"ה (דף ד') עמ"ש בתד"ה מעשרות לעבור בב' לאוין דהא התם ליכא מלקות דלאו שאב"מ הוא והיכי דליכא מלקות