כרם יהושע לאנג כד

דבלא רב דימי ה"א ממתני' דהתם דמיירי דקביל עליה כבי תרי דהוי תרתי לריעותא אבל בחדא לריעותא לא אמר ר"מ וקשה הא מהאי דג' רועי בקר דס"ל לר"מ שם דיכול לחזור בו דהוי חדא לריעותא כיון דהוי שלשה וא"כ ל"ל לאתויי הא דרב דימי הכא ועי' במהרש"א: ועוד קשה לי דמאי פרכי' הכא תנינא מהא דרב דימי דלמא ר"ד גופי' לא ידע דמיירי אפי' קבלוה עליה בחד דהוי חדא לריעותא ס"ל לר"מ דיכול לחזור בו הוא ממתני' דהכא וא"כ בלא מתני' דהכא ה"א שפיר דמתני' דלקמן הוא בדקבליה עליה כבי תרי דהוי תרתי לריעותא. ומאי אולמי' דרב דימי לפרוך תנינא ועי' בתוס' ביצה (ר"ד י"א) ונלע"ד די"ל ב' קושיית הנ"ל דמש"ה מייתי הא דרב דימי הכא דבלא הא דר"ד ה"א דג' רועי בקר דמתני' דלקמן הוי כג' ריעותא מה שיש בכל אחד ריעותא מש"ה אצטריך מתני' דהכא לומר דאף בחדא לריעותא יכול לחזור לר"מ. מש"ה מייתי' הכא הא דרב דימי דמפרש למתני' דלקמן כגון דקבליה עליה בחד הוא דס"ל לרבנן דאינו יכול לחזור דלא הוי רק חדא ריעותא אבל בב' ריעותא מודים רבנן לר"מ דיכול לחזור בו עי' בפי' התוס' לקמן (דף כ"ד סע"א) ועי' במהרש"א שם וא"כ סבר רב דימי ע"כ דג' רועי בקר מיקרי חדא ריעותא מש"ה פריך שפיר תנינא דמוכח מהא דג' רועי בקר דאף בחדא ריעותא ס"ל לר"מ דיכול לחזור בו ועי' בסמ"ע ותומים (סי' כ"ב). מיהו לרש"י לקמן וכן ס"ל להרמב"ם (רפ"ז מהל' סנהדרין) דרב דימי קאי אר"מ ולא ארבנן כמ"ש הכ"מ שם ליכא לתרץ הכי וצ''ע והנה תמוה דרך אגב דברי הכ"מ (רפ"ז מה' סנהדרין) שם שנסתפק בדברי הרמב"ם שם אי פסק כר"מ ברישא דמתני' דהכא או כחכמים וכן נסתפק הב"י בחו"מ (ר"ס י"ג) ולא ראה דברי הרמב"ם בפה"מ הכא שכתב בפי' דהל' כחכמים הכא בכל הדברים ודוק

ע"ב כי פליגי אליבא דרבי. כתב רש"י ז"ל משום דהל' כרבי מחבירו מהדרינא לאוקמי לפלוגתייהו אליביה ראיתי מקשים דהא בב"ב (דף ק"ע) אמר הגמ' בהדיא דהל' כרבי דהכא לגי' הרא"ש שם ולגירסתינו אדרבא אמר רב בהדיא דהל' כרשב"ג דהכא ולשני הגירסות לא ה"ל לרש"י להכריע בזה הלכה כמאן מה דמבואר בגמ' בפירוש אי הל' כרבי אי לא ונלע"ד די"ל היטב דבב"ב שם פליגי ר"י נפחא עם רב בזה דלרב הל' כרשב"ג ולר"י נפחא הל' כרבי וס"ל להגמ' הכא כר"י נפחא דהל' כרבי משום דהל' כרבי מחבירו. וזה כונת רש"י הכא ונ"ל טפי דרב לטעמיה דל"ל להנהו כללי דחשיב בעירובין (ד' מ"ו ב') בהא דר"מ ור"י כדאי' שם (דף מ"ז). וי"ל דל"ל ג"כ להאי כללא דהל' כרבי מחבירו דחשיב שם ג"כ בהנהו כללי אבל אנו דקיי"ל כהנהו כללי ס"ל דהל' כרבי דלא כרב ובטוח"מ (סי' ע') אי' שם בשם רשיי דס"ל דא"צ לברר והיינו כרשב"ג והב"י הגיה שם דצ"ל ר"ש והיינו רשב"ם דלא מצא לרש"י דס"ל כן ע"ש ולכאו' תמוה דה"ל להזכיר דברי רש"י דהכא שכתב בפירוש דהל' כרבי דצריך לברר וצ"ע

דף ב"ד א' ור' יוחנן אמר כו' אבע"ל באתן לך מחלוקת כו' קשה דהא מוכח מהא דר' יוחנן גופי' דבין בזו ובין בזו מחלוקת דהא ר' יוחנן גופי' מפרש לעיל (דף כ"ב א') למתני' שם בערכאות שבסורא שנו אבל מומחין לא. ופרכי' עליו והא עדים דכמומחין דמי כו' ומשני הא אר"ל תני עדו וקבליה עליה כבי תרי. ותנן שם דזה וזה פוסלין ומצי הדר ביה והיינו התובע ונתבע א"כ מוכח דבין באתן לך שאומר הנתבע] ובין במחול לך [שאומר התובע] מחלוקת דס"ל לר"מ דיכיל לחזור ונלע"ד דהכא מבע"ל משים דמצינו דפליגי אמוראי בדר' יוחנן לעיל אי ס"ל תי' זה דהא רב דימי א"ר יוחנן מפרש בשתי כתי עדים ורבין א"ר יוחנן מפ' רישא בעדים פסולים כו' וסיפא בדיינים פסולים כו' וכן בירושלמי בפרקין (הל' ב') אי' שם דר"ל הוא דמפרש ב ערכאות שבסירא ור' יוחנן מפ' דאפי' מומחין. וכן מפורש בירושלמי שם (הל' ג') דר' יוחנן פליג על ר"ל וס"ל דתני עידיו דאפי' שני עדים. מש"ה מבע"ל הכא שפיר בהא דר' יוחנן האיך דעתו הכא ונכון

שם איתיביה לרבא כו' מאי לאו כו' הא תנא ליה רישא ה"ה דה"מ לפרוך על שמואל דלעיל דס''ל דדוקא במחול לך מחלוקת אבל באתן לך ד"ה יכול לחזור וא"כ רישא במחול לך וסיפא ג"כ באותן הנשבעין ולא משלמין דה"ל כמחול לך וא"כ היינו רישא ודוק

דף כ"ה א' והתנן מלוה ברבית. מלוה הבאה ברבית. וקשה לדעת הפוסקים דהא דלוה ברבית פסול הוא ברבית דוקא ולא באבק רבית א"כ אמאי לא מתרץ הכא דמיירי באבק רבית מש"ה דוקא מלוה ולא לוה יעי' ברמ"א בחו"מ (סי' ל"ד סעי' י') ובתומים שם. ונלע"ד דהגמ' משני טפי תירוצם מלוה הבאה ברבית משום דמבואר הכי לקמן (בהיפיך הדף) בברייתא דתניא שם מלוה ברבית אחד המצוה ואחד הלוה וע"כ מאי דתני קודם מלוה ברבית ע"כ צ"ל מלוה הבאה ברבית. ועוד נלע"ד ליישב דאף דהגמ' הכא ודאי ס"ל בפשוטו דהא דאמר רבא לוה ברבית פסול לעדות הוא אף באבק ריבית. מ"מ ס"ל להפוסקים דלא כסוגיא דגמ' דהכא משום דע"כ מוכח מהא דרבא גופי' בב"מ (ס"ד ס"ח) דסבר דבאבק רבית לא מיפסל לוה לעדות מדאמר רבא שם דרב עיליש גברא רבא ואיסורא לאינשי לא הוי ספי ולא אמר דלא עביד איסורא מוכח דל"ל איסור כלל באבק ריבית ללוה כמ"ש הרא"ש שם ועי' ביאורי הגר"א בחו"מ (סי' ל"ד ס"ק ט"ו) וע"ע במל"מ (פ"ד מהל' מלוה) א"כ ע"כ הא דס"ל לרבא גופי' הכא דלוה ברבית פסול לעדות הוא ברבית קצוצה ודוק

שם והתניא בין שיש לו אומנות כו' קשה דאמאי לא פריך טפי ממתני' דשבת (פכ"ג מ"ב) דתנן שם ובלבד שלא יתכוין לעשות מנה גדולה כנגד מנה קטנה משום קוביא דהוי אסמכתא וכתבו בתוס' שם (ד' קמ"ט ב') דההוא מתני' הוא כר"י משום ר"ט דהכא ע"ש ועי' בכ"מ (פ"י מה' עדות הל' ד') ואלים ממתני' טפי לפרוך מברייתא כמ"ש התוס' בעירובין (ר"ד ע"ט) וכדאי' בגמ'