כרם יהושע לאנג כג

שנתגייר לשום שולחן שרים אינו גר כדהכא במעכה דהוי לשם שולחן שרים ואף דרב פסק ביבמות (דף כ"ד ב') כמ"ד דכולן גרים הם אף שנתגייר לשם שולחן שרים מ"מ הא רב לשיטתו בלא"ה מתו' כיון דסבר בירושלמי דביאה ראשונה שרי במלחמה ומתו' לרב ושמואל

והנה לענ"ד י"ל דעת הרמב"ם שפסק כרב דביאה ראשונה שרי במלחמה משום דמוכח כן מסתמא דגמ' דלקמן (דף נ"ט סע"א) דס"ל הכי דפריך והרי יפת תואר דלישראל שרי ולע' כוכבים אסור ולשמואל דביאה ראשונה אסו' ג"כ במלחמה עד לאחר כל המעשים כולן והוי גיורת ל"ק דהא הוי גיורת גמורה וליכא איסור לישראל ואף לע' כוכבים כשנתגיירה שרי דהוי גירושין גמורין כמ"ש בעל ראש יוסף בחולין (דף נ"ג) ג"כ דע"כ סוגיא דלקמן ס"ל הכי מע"ש א"כ מתו' דעת הרמב"ם ומ"מ נלע"ד לדעת רש"י דס"ל דאסור ביאה ראשונה ס"ל דסוגיא דלקמן רוצה לתרץ אף למ"ד בירושלמי דביאה ראשונה שרי במלחמה דהא האי סברא דמי איכא מידי לא מצינו מאן דפליג עלה כדתניא בחולין שם דלא כראב"י וכדפריך רבא לקמן (דף נ"ח ב') בפשיטות מא"מ ודוק

ונלע''ד עוד דשמואל דס"ל דאסו' ביאה ראשונה במלחמה הוא משום דאזיל לטעמי' דס"ל ביבמות (דף מ''ב א') דהבחנה דאורייתא וכמ"ש הכ"מ והלח"מ שם דמש"ה צריך ג"ח ביפ"ת הוא משים הבחנה ונדחק במה דשרי ביאה ראשונה ע"ש. א"כ ודאי י"ל דה"ט דשמואל דס"ל דב"ר אסורה והרמב"ם דפסק כרב דביאה ראשונה מותר הוא דאזיל לטעמיה דס"ל דקיי"ל דלא כשמואל בהבחנה אלא קיי"ל כרבא דהבחנה דרבנן כמ"ש הנו"ב ח"א מ"ק והבר"י והשב"י בא"ע (סי' י"ג). ועי' בחי' לכתובות (דף ס' ע"ב) שכתבתי דגם רב פפא סבר ע"כ דהבחנה הוא דרבנן דהא ביבמות (דף ק' ע"ב) מפיק ר"פ שם הא דולזרעך [דיליף שמואל הבחנה מינה] לדרשא אחריתא ע"ש בתוס' יבמות (דף מ"ב א') בד"ה לזרעך וכתבתי ליישב שם קושי' הנו"ב דמאי פריך בכתובות שם מאיסו' הבחנה דהיא מה"ת עלה דאיסור מינקת דהוי מדרבנן ולפי האמור מתו' היטב דהא התם לר"פ פרכי' דס"ל דגם הבחנה הוא דרבנן ולפ"ז ודאי א"ש דהרמב"ם פסק דהבחנה הוא דרבנן כיון דרבא ור"פ הכי ס"ל ודוק

שם ע"ב יושב בדין קשה הא מלך ישראל לא היה דן כדתנן לעיל (דף י"ח א') והעיר התוי"ט כבר בזה ותי' דהכא במלכי ב"ד או במלכי ישראל קודם התקנה. ולענ"ד י"ל דהכא מיירי בד"מ ושיושב עם אחרים כמ"ש התוס' לעיל (דף י"ח ב') בד"ה והא אין דביושב עם אחרים דן אלא אין מושיבין מלך בסנהדרין משום לא תענה על רב דמה"ט בד"נ אפי' עם אחרים אסור אבל בדיני ממונות לא שייך הא דלא תענה על רב כמ"ש התוס' לעיל (דף י"ט א') בד"ה אבל. וא"כ בד"מ ויושב עם אחרים ליכא הני שני דברים לא הא דמלך לא היה דן ולא הא דלא תענה על רב אלא דקשה דא"כ אמאי לא משני לעיל (דף י"ח) בהא דפריך עלה דכה"ג מעיד למלך והא אין מושיבין מלך בסנהדרין לימא דמיירי התם בד"מ ויושב עם אחרים וצ"ל דה"מ לתרץ הכי אלא דמתרץ באופן אחר ויתו' בזה דעת הרמב"ם (פ"ה מה' כלי המקדש) שכתב דלא כהמסקנא דכתב דכה"ג היה מעיד למלך וכבר נתקשה הכ"מ שם בזה ולפמ"ש מתו' דכוונת הרמב"ם היינו בדיני ממונות ויושב עם אחרים משכיל שפיר האי דינא דמעיד למלך דע"כ גם הגמ' ה"מ לומר כן ועי' מ"ש לעיל (דף י"ח) ודוק

דף כ"כ ב' רבי אימר כהנים אסורין לשתות יין לעולם רש"י ז"ל פי' דרבי קאי גם אמכיר שאינו עכשיו זמן משמרתו וכן מפ' הראב"ד (פ"א מהל' ב"מ הל' ז') אבל דעת הרמב"ם שם דרבי קאי הכא אאינו מכיר והנה בירושלמי דתענית (פ"ב הל' י"א) איתא שם דינא דמכיר ומסיק שם הא דאמר רבי אימר אני כהנים אסורי' לעולם באינו מכיר ולא נזכר שם דברי ת"ק בזה מבואר לפ"ז דרבי קאי רק אאינו מכיר וכדעת הרמב"ם ולפרש"י דהכא ופי' הראב"ד צריך להגיה שם בההיא ברייתא לדברי ת"ק כמ"ש רש"י הכא לישנא דברייתא וכן הגיהו שם באמת הפ"מ והק"ע ונא הזכירו שם דעת רש"י והרמב"ם והראב"ד שנחלקו בזה דלדעת הרמב"ם א"צ להגיה ועוי"ל לענ"ד דהכריחו להרמב"ם כן משום דהא מבואר בר"ה (דף ל') ובסוכה (דף מ"א) ובמנחות (דף ס"ח) דחיישי' להא דשמא מהרה יבנה בה"מ והא קיי"ל הכא כרבי דלא חייש להאי סברא הכא כדאמרי' כמאן שתי כו' כרבי אבל לדעת הרמב"ם א"ש דגם רבי מודה דבמכיר אסור לשתות יין גם האידנא משום האי סברא דשמא יבנה בה"מ במהרה והנה מכאן יש להביא ראיה לדעת התוס' בשבת (דף כ' א') וביומא (דף מ"ו א') דיוכלו להחזיר אברים של חול שפקעו בשבת היכי שמשלה בהן האור דהכא איתא דכהנים אסורי' לעולם היינו אף בלילה בשבת וע"כ ה"ט משום שמא יהי' צריך להקריב אברי חול שמשלה בהן האור וכמ"ש רש"י בתענית (דף ט"ז א') עלה דאנשי בית אב אסורי' לשתות יין אף בלילה אולם הרמב"ם (פ"א מה' ביאת מקדש הל' ו') כתב שם טעם אחר דאסור לשתות בלילה משום שמא ישכים לעבודתו ולא יסור יינו מעליו והראב"ד ל"ל שם טעם זה ע"ש ודוק

שם אף פרועי ראש דמחלי עבודה קשיא והרמב"ם (פ"א מה' ביאת מקדש) ס"ל שם דפרועי ראש לא מחלי עבודה והיינו דס"ל כמ"ש התוס' הכא בתד"ה אלא. ועי' בתוס' בזבחים (דף ט''ו רע"ב) ובתוס' במנחות (ד"ו ע"א) דס"ל ג"כ דפרוע ראש מחלי עבודה ועי' בצאן קדשים ובחידושי מש"ש בעז"ה ומצינו בכ"מ דאף היכי דאמר הגמ' לשון קשיא מ"מ לא איפרך הדבר ולא הוי תיובתא ועי' ברשב"ם בב"ב (דף נ"ב רע"ב) וברש"י לקמן (דף ע"ב א') ד"ה קשיא ועי' ברא"ש בברכות (פ"ד סי' ג') ובב"ב (פ"ח סי' ט"ז) ובפל"ח שם וע"ע בתוי"ט בגיטין (פ"ז מ"ו) בד"ה אינו גט ודוק: פרק שלישי דה כ"ג א' תנינא כו' ואמר רב דימי כו' והקשו התוס' דל"ל לאתויי הא דרב דימי הכא ותירצו