כרם יהושע לאנג כב

והנה המל"מ (ס"ה אבל) העיר מסוגיא דהכא על שיטת הפוסקים דס"ל דמת עובד גלולים אסור בהנאה והא ערלות פלשתים איסור הנאה נינהו והמקדש באה"נ אינה מקודשת ותי' דהיה. זה מחיים והא דכתיב ויך היא לאו הכאת מיתה והא דתרגם יהונתן וקטל י"ל דדוד קדשה במה שהלך והרג מאה פלשתים והביא המאה ערלות למלך דומיא דאדבר עליך לשלטון בקדושין (ד' ס"ג) הנ"ל וס"ל לתרגום יהונתן כמ"ד דאינה לשכירות אלא בסוף ולא הוי מלוה וגמ' דידן ס"ל דהוי מלוה כמ"ד דישנה לשכירות מתחלה ועד סוף עכ"ד וקשה לי דא"כ מאי פריך בקדושין שם עלה דר"ל דמפ' למתני' הנ"ל ע"מ שאדבר עליך לשלטון בדיהיב לה מידי למ"ד דישנו לשכירות מתחלה ועד סוף דמאי דוחקיה לאוקמי כהאי מ"ד לימא משום דר"ל ס"ל הכי כן כדס"ל הכא להגמ' דידן כמ"ד דישנו לשכי' מתחלה ועד סוף אולם נלע"ד די"ל דהגמ' רוצה ליישב הא דר"ל אף אי סבר כשמואל בגיטין (דף ל' ע"א) דכיחידאה לא מוקמינן אף דס"ל דהלכה כוותיה וכמו שכתבו ג"כ התוס' שם (ד' י"ג א') בד"ה והא דרב שם ס"ל ג"כ הכי ע"ש אמנם ק"ל דהא מבואר בירושלמי (ספ"ג דגיטין) דר"ל גופי' מפרש למתני' זה גופי' דאתי כיחידאה כר' יוסי ודלא כשמואל שם ועי' בר"ן בנדרים (דף ה' רע"ב) ולעיל (ר"ד ט"ו) במש"ש ובענפי לשבת (ד' צ''ד) וע"ע בסי' לקדושין מש"ש בעז"ה

והנה קושי' המל"מ נלע"ד די"ל דע"כ בהא דמת עובד גלולים אסור בהנאה איכא מחלוקת דהא בירושלמי (פ"י דשבח הל' י') מבואר דס"ל שם דמת ע' כוכבים שרי בהנאה וע"ש במל"מ (ס"ה אבל) שהזכיר ג"כ לדברי הירושלמי הזה אלא נלע"ד דה"ט של הפוסקים דס"ל דמת עובד גלולים אסור בהנאה הוא משום דהוכיחו מגמ' דע' גלולים (ד' כ"ט) דמת ע' גלולים אסור בהנאה כקושי' הרשב"א בתשו' (סי' שס"ה) דמנ"ל בע' גלולים (ד' כ"ט ב') לומר שם דזבח אסור בהנאה מדאתקש למת דכתיב ויאכלו זבחי מתים דלמא למת ע' גלולים איתקש דשרי בהנאה ומש"ז הוכיח ע"כ דס"ל דמת ע' גלולים אסור בהנאה דמה שתי' הרשב"א דא"כ היקישא ל"ל ל"ל האי תי' דהא איצטריך ההיקש להא דתקרובת ע' גלולים אין לה ביטול כדאי' בע' כוכבים (ד' נ' סע"א) ולהא דריב"ב שם (ד' ל"ב ב') דתקרובת ע' גלולים מטמא באוהל ועי' בטעה"מ (פ"ה מה' אישות) וא"כ י"ל דהכא סבר ג"כ כמ"ד דמת ע' גילולים מוסר בהנאה כהאי מ"ד דירושלמי דשבת

דף כא א' ר"י אומר כו' ר"ש אומר כו' הנה התוס' בעירובין (ר"ד מ"ח) ובפסחים (דף פ"ג) ושם דף קט"ו) פירשו דר"י ור"ש פליגי אליבא ת"ק דהכא: הרמב"ם והרע"ב פירשו דג' מחלוקת הוא הא דת"ק ור"י ור"ש ע"ש

שם אר"י אמר רב נשים בכתובה ובקדושין פלגשים בלא כתובה ובלא קדושין וכן הוא גרסת התוס' והתו"י ביומא (דף ס"ו ב') בד"ה פלוני אבל גירסת ודעת רש"י בכה"ת (פ' חיי שרה) הוא דפלגשים הוא בקדושין בלא, כתובה וכן הוא גי' הרמב"ם לדעת המ"מ (פ"א מהל' אישות) אבל הכ"מ השיג עליו שם דהא (בפ"ד דמלכים) כתב הרמב"ם דפלגשי' הוא בלא קדושין וכתובה. והנה להאי גירסא דפלגשים הם בקדושין אלא דיש חילוק בין פלגשים לנשים בכתובה ע"כ צ"ל דס"ל דכתובה דאורייתא כמו שהקשה הרמב"ן על רש"י בפה"ת שם וי"ל דרב לטעמי' דס"ל בכתובות (דף מ' א') דהל' כר"א שם ביתומה ואיהו ע"כ סבר דכתובה דאורייתא כמ"ש הרא"ש בכתובות (פ"א סי' י"ט) וכן רש"י דס"ל הכי ס"ל ג"כ דקיי"ל דכתובה דאורייתא כמ"ש המל"מ (רפ"א מה' נערה) והרמב"ם דל"ל כן כדמבואר (בפ"ד מה' מלכים) הנ"ל וכמ"ש הכ"מ אלא ס"ל דפלגשי' הן בלא קדושין אזיל לטעמי' דס"ל דקיי"ל דכתובה דרבנן כמ"ש (בפי"א מה' אישות) וכן (פי"ב שם) מש"ה ל"ל האי חילוקא לענין כתובה

והנה המה"פ בירושלמי בפרקין (ר"ה ג') הוכיח שם כהאי גירסא דפלגשים הן בקדושין מהא דאמר שם דאין נושאין אלמנתו וגרושתו של מלך ויליף מותהיינה צרורות כו' אלמא דפלגשי' של דוד היו אסורות להנשא ומפ' המה''פ שם דיליף ג"כ מהתם דא"נ גרושתו דאל"כ הי' לו לדוד לגרש אותן והוכיח מזה דע"כ דפלגשי' הן בקדושין ע"ש ולפי האמור י"ל דהתם רבנן דר' יהודה קאמרי לה שם דהוא ר"מ בכ"מ כדפריך בפסחים (דף י"א א') ועוכ"מ מחכמים דר"י על ר"מ ור"מ לטעמי' דס"ל בכתובות (דף נ"ו ב') דכתובה דאורייתא מש"ה סבר החילוק בין פלגשי' לנשים לענין כתובה וכן ר"מ לטעמי' דסבר בהדיא בירושלמי (פ"ה דכתובות הל ב') דהחילוק בין נשים לפלגשי' הוא לענין כתובה וע"ש במה"פ ובתשו' יתבאר בעז"ה עוד בזה ודוק

שם ד' מאות ילדים כו' הנה בב"י יו"ד (סי' קע"ח) איתא הגירסא הכא דח' מאות ילדים היו לו לדוד ולענ"ד ט"ס הוא שם וצ"ל ד' מאות וכן לקמן (דף מ"ט) ובקדושין (דף ע"ו) איתא ג"כ כדהכא וכן הכ"מ (פי"א מה' ע"ג) איתא ג"כ הגירסא ת' ילדים כדהכא ודוק

שם אמר רב תמר בת יפת תואר היתה כו' והקשו התוס' לפרש"י בקדושין דיפ"ת אסור לבא עליה עד לאחר כל המעשים כולן וא"כ לא בא דוד על מעכה רק לאחר שנתגיירה וא"כ בת נישואין היא והיכי שרי תמר לאמנון וכתבו דהוא מחלוקת בירושלמי וקשה לשמואל הך דהכא והוא במחלוקת בירו' דמכות פ"ב ועי' בכ"מ (פ"ח דה' מלכים הל' ב') שהביא בשם סמ"ג דהיא בירושלמי (פ"ב דשבת) והוא ט"ס וצ"ל (בפ"ב דמכות) וכ"כ שם דפליגי בזה רב ור' יוחנן והקשה שם על הרמב"ם דמ"ט פסק כרב ודלא כר' יוחנן והי' משום דסוגיא דהכא מוכח דס"ל הכי כרב דירושלמי וקשה דהא הכא רב הוא מארי דהאי מימרא ורב לשיטתו ואיך הביא ראיה מדהכא דלא כר' יוחנן וע"ש בלח"מ

והנה קושי' התוס' נלע"ד די"ל דרב לשיטתו ודאי א''ש דס"ל דביאה ראשונה שרי במלחמה ולאו אחותו היא ולשמואל י"ל דס"ל כמ"ד בפ"ב דיבמות דמי