כרם יהושע לאנג כ

לדוד לגרש אותן הפלגשים אבל אם פלגשי' הן בלא קדושין ע"כ אין ראיה מהתם דהא התם לא היה צריך לגירושין וגרושתו י"ל דמותרת ומש"ה לפמ"ש הכ"מ (פ'ח מהל' אישות) גופי' בדעת הרמב"ם דפלגשים הם בלא קדושין וכמ"ש מפו' (בפ"ד מהל' מלכים הל' ד') א"כ אין ראיה מה שהביאו בירושלמי מהא דותהיינה צרורות בפלגשי דוד ועי' מ"ש לקמן (ד' כ"א) דהא דפלגשי' אי הן בקדושין בלא כתובה אי הן בלא קדושין תלוי זה אי כתובה דאורייתא א"כ י"ל דהירושלמי ס"ל דכתובה דאורייתא מש"ה ס"ל דפלגשים בקדושין בלא כתובה דפלוגתא דתנאי הוא בכתובות (ד' נ"ו ב') ועוכ"מ אבל הרמב"ם לטעמי' דס"ל דכתובה דרבנן כמ"ש (רפי"ב מהל' אישות) וכן שם (פי"א מה' אישות) מש"ה הוצרך הכ"מ ליתן טעם מסברא דאין חילוק בין אלמנתו לגרושתו ודוק

שם ע"ב אם עבר על עשה ול"ת הוא כהדיוט לכל דבריו פרש"י לידון בשלשה מבואר דס"ל דקיי"ל כרבנן דר"י לעיל (ר"ד ב') ולכאו' לרב אשי לעיל (ר"ד ט') דרבנן דר"מ ס"ל דמלקות בכ"ג כר' ישמעאל ה"ל לפסוק כרבנן אליבא דרב אשי דהוא בתרא וכמ"ש הכ"מ (רפ"ה מה' עדות) דקיי"ל, כרבי דמכות (ר"ד ו') ודלא כר' יוסי משום דרבינא מפ' לעיל (ר"ד ט') דרבנן דר"מ ס"ל כרבי וכן קשה על הרמב"ם (פ"ה מהל' סנהדרין) שפסק ג"כ דמלקות בשלשה אמנם נלע"ד די"ל דהוא משום דאיכא סתמא בתרא לקמן (ד' ע"א סע"א) דמלקות בשלשה וכדמפ' בגמ' שם עלה דמלקין בשלשה וכן בירושלמי הכא ובהוריות מבואר דס"ל דמלקות בשלשה הביאו הכ"מ (ספי"ז מה' סנהדרין) גם (ספ"ד מה' כלי המקדש)

והנה בהא דאי' הכא דעבר על עשה קשה דמאי עונש שייך לענין עשה וכבר העירו המפרשים בזה ונלע"ד די"ל א') היינו דעבר על עשה של לאו הניתק לעשה דלוקין עליו למ"ד בטלו ולא בטלו או קיימו ולא קיימו במכות (ד' ט"ו ב') י"ל דהיינו דעבר על עשה ואמר להביא עולה דמכפר על חייבי עשה כדאי' בזבחים (ד' ו') ועוכ"מ וחייבי עולות כופין אותו כדאי' בערכין (ד' כ"א) ועי' בתוס' ר"ה (ד' ו' א') בד"ה יקריב ובב"ב (ד' מ"ח א') בד"ה יקריב ובתוס' כריתות (ד' י"ב א') סד"ה או ואשמעי' דהוא כהדיוט לכל דבריו דלא נימא כל דבריו של גדול דמבעי ע"א אף בממונו כדלעיל (ד' ט"ז א') ודוק

שם מעיד והתניא והתעלמת כו' א"ר יוסף מעיד למלך כו' אא''ר זירא מעיד לן מלך קשה דאמאי לא משני דכה"ג מעיד אם ירצה ומוחל על כבודו דכבודו מחול כמו נשיא בקדושין (ד' ל"ג) ועי' במ"א (סי' קל"ה) ובט"ז שם (ס"ק ג') וברמ"א שם (ס"ס קכ"ח) משא"כ אינו מעיד אף אם מוחל על כבודו אין כבודו מחול כדאי' בקדושין שם וכ"ש דקשה לדעת הרמב"ם הובא בח"מ (סי' רס"ג) דאף זקן ואינו לפי כבודו מצוה יותר שימחול על כבודו וכבר העיר התומים (סי' כ"ח) בזה ונלע"ד די"ל היטב דאי' בתוספתא לקמן (ר"פ ד') דפליגי בזה רבי ורבנן דלרבי גם כהן גדול אינו יכול למחול על כבודו מש"ה לא משני הגמ' הכא הכי דנ"ל לפרש מתני' אף אליבא דרבי דהוא סדרה עי' ברש"י בב"ק (דף פ"ד ב') בד"ה איפכא מסתברא ובזה יתו' ג"כ מ"ש רש"י בכריתות (דף ג' א') בד"ה ושגגת מלאכות דידע שבת שאסור לצאת חוץ לתחום ותמוה דהא שם לר' יוחנן קיימי' דעליה פרכי' שם ובלא"ה הא קיי"ל כר' יוחנן לגבי ר"ל ור' יוחנן הא סבר בשבת (ר"ד ס"ט) דשגג בכרת אע"פ שהזיד בלאו א"כ משכ"ל דידע לשבת בלאו כדאי' שם ול"צ לומר שם דידע בתחומין כ"א אליבא דר"ל וכבר תמהו המפרשים בכריתות על רש"י שם בזה ולפי האמור י"ל לענ"ד דנ"ל לרש"י לפרש למתני' בכריתות שם אליבא דרבי דהוא סדרה. ואליבא דרבי ע"כ צ"ל דידע בתחומין אף אליבא דר' יוחנן דאליבא דרבי מודה ר' יוחנן לר"ל דבעי עד שישגוג בלאו וכרת כמ"ש התוס' בשבת שם בד"ה כגון ועי' מ"ש בחי' לכריתות עוד בזה

ועוד נלע"ד די"ל ע"פ מ"ש הט"א במגילה (ד' כ"ז) דהיכי דאיכא בזיון כמו לילך לפני ב"ד לעמוד להעיד אף הרב ונשיא אינם יכולים למחול א"כ ודאי גם כה"ג אינו יכול למחול בזה וכ"כ בריב"ש (סי' ר"ך) ועי' בכנה"ג ביו"ד (סי' רמ"ד) ובט"ז בא"ח (סי' קכ"ח ס"ק ל"ט) ובמ"א (סי' ר"א ס"ק ד') ובמל"מ (פ"ג מה' עבדים) וכן יחו' ג"כ בזה מאי דלא משני הכא דמיירי ששולח הכה"ג עדותו ע"י כתב לשי' ר"ת ביבמות (ד' ל"א ב') דליכא בזיון בכה"ג אבל במלך אף כה"ג איכא קצת בזיון משום דר"ת שם מודה היכי דא"י להעיד בפה, א"י להעיד ע"י כתב דה"ל אין ראוי לבילה מש"ה גם בכהן גדול א"י להעיד בכתב כיון דא"י להעיד בפה דהוי לדידיה בזיון גדול וע"ש בתומים בזה ועוד נלע"ד בזה דר' זירא הכא אזיל לטעמי' דס"ל בגיטין (דף ע"א א') דאף מי שאינו אילם אינו יכול להעיד בכתב דמפיהם ולא מפי כתבם מש"ה מפרש הכא לבן מלך

והנה הרמב"ם (פ"ה מה' כלי המקדש) כתב דכהן גדול מעיד למלך ודלא כהמסקנא הכא וכבר תמה הכ"מ שם בזה ונלע"ד ליישב בעז"ה דלכאורה קשה על רב יוסף הכא וכי לא ידע מתני' דלא דן ולא דנין אותו ובפרט רב יוסף סיני היה וכקושי' התוס' במנחות (דף ט' א') ד"ה חסר ובשבת (דף מ"ד א') סד"ה דכ"ע ונראה די"ל ע"פ מה שהקשו התוס' הכא דמאי פריך לימא דהא דמעיד הוא למלכות בית דוד דדנין אותו ונ"ל די"ל דר' זירא גופי' הוא דפריך על רב יוסף להאי פירכא וכמ"ש בזה בתוס' ב"מ (ד' כ"א א') ובב"ב (ד' כ"ב ב') ובר"ן בנדרים (ד' ע"א א') ועוכ"מ ואיהו י"ל דסבירא ליה כשיטת הירושלמי בפרקין (ר"ה ג') דמבואר שם דל"ל כשי' הגמ' אלא אף במלכי ב"ד לא דן ולא דנין אותו וע"ש במה"פ בד"ה והכתיב וכן איכא מ"ד במדרש (פ' שופטים) דס"ל הכי ודלא כרב יוסף דלקמן (דף י"ט סע"א) מש"ה א"ש