כרם יהושע לאנג יט

שם וסמוכה לספר כו' מ"ט שמא ישמעו עבודת גלולים כו' ר"ש הוא דדרש טעמא דקרא הנה הרמב"ם (פ"ד מהל' עבודת גלולים) כתב שם ג"כ האי טעמא והעירו הכ"מ ולח"מ שם דהא אנן לא קיי"ל כר''ש ולפמ"ש הלח"מ (פ"ג מהל' מלוה) והב"י בא"ע (סי' ע"ז) דהרמב"ם סבר דקיי"ל כר"ש דדרשי' טעמא דקרא יתו' היטב ועי' בתוי"ט בפסחים (פ"ה מ"ג) וביבמות (פ"ב מ"ה) ובענפי לשבת (דף צ"ג) ובפריי לפסחים (ד' נ"ב וד' צ') ועי' מ"ש בזה לקמן (ר"ד ע') ובחי' לזבחים (ד' ז') בעז"ה

דף י"ז דהאי דאמר איני יודע כמאן דליתי' דמיא הכ"מ (רפ"ה מהל' סנהדרין הל' ב') וכן הלח"מ שם והב"י בחו"מ (סי' י"ח) פירשו לדעת הרמב"ם דהוא בד"נ אבל לא בדיני ממונות ע"ש ומדברי רש"י לקמן (ד' כ"ט א') בד"ה אפי' שנים מוכח דס"ל דהאי דינא דהכא הוא אף בד"מ כדעת הראב"ד שם ע"ש

שם אין מושיבין בסנהדרין אלא בעלי זקנה כו' ושיודע לטהר את השרץ כו' לכאו' קשה מהא דלקמן (ד' ל"ו ע"ב) דאין מושי' זקן בסנהדרין אולם כבר מבואר התי' ברמב"ם (פ"ב מהל' סנהדרין) דדוקא מופלג בשנים אין מושיבין וע"ש בלח"מ ובתשו' שבות יעקב (ח"א סי' כ"ט) ועי' בהוריות (דף ד' ע"ב) וברש"י שם בד"ה או זקן וע"ע ברמב"ם ולח"מ (רפי"ג מהל' שגגות): והנה בהא דיודע לטהר את השרץ הקשו התוס' דל"ל בחריפות של הבל ונלע"ד די"ל דבירושלמי לקמן (ר"פ ד') אמר כן ר' יוחנן דמי שא"י לטהר את השרץ א"י לפתוח בזכות ותמוה ג"כ דדוקא מי שיודע לטהר את השרץ יודע להפך בזכותו ונלע"ד דכוונת ר' יוחנן ורב הוא דצריך שידע דבק"ו פעמים יש לדרוש הק"ו ופעמים אין לדרוש דלשי' ר' יוחנן גופי' במכות (דף ב' רע"ב) דרשי' שם מק"ו לפטור את העדים זוממין מגלות וא"כ לכאו' נדרוש ג"כ קל וחומר לחייב את העד"ז אם הרגו בעדותן לאחד ואח"כ נעשו זוממין כדאי' שם (דף ה' ב') בני לאו ק"ו הוא ואפ"ה לא דרשי' שם ק''ו וכן איכא טובא בד"נ כמו העביר בנו למולך חייב והעביר כל זרעו פטור לקמן (דף ס"ד ע"ב) וע"ש במהרש"א דשם ג"כ לכאו' ק"ו הוא מה בנו אחד חייב כ''ש כל זרעו אלא דאין עונשין מן הדין דאין הק"ו אלים כ"כ לדון ולחייב ד"נ מש"ה אמרי' הכא ובירושלמי דמי שיודע לטהר את השרץ ורב יליף בק"ו לטהר ואפ"ה חזי' דהתורה טמאתו מזה יבין דאין ק"ו אלים כ"כ דאין עונשין מן הדין ודוק

שם כל עיר שאין בה שנים לדבר וא' לשמוע פרש"י לדבר בשבעים לשון ולשמוע שיהי' מבין בע' לשון אע"פ שא"י להשיב וכן פי' התוס' במנחות (דף ס"ה א') ד"ה ויודעים אבל הרמב"ם (פ"א מהל' סנהדרין) פי' לדבר היינו ללמד ולהורות בכה"ת כולה ולשמוע היינו לשאול ולהשיב. היה לו גירסא אחרת כאן דגרס אחד לדבר ואחד לשמוע וע"ש בלח"מ ודוק

שם למידין לפני חכמים לוי עי' בתוס' במעילה דף ט' ע"ב) ד"ה הלמידין וע"ע בכ"מ (פ"ג מהל' מעילה הל' י') מש"ש בשם מהרי"ק לדעת הרמב"ם דלא כהתוס'

שם הרי מאה וארביסר כו' נגבי' בשנים ומתחלקת בשלשה פירש"י הרי חמשה דבצרי משיתא ורופא ואומן ולבלר ומלמד תינוקות כולהו חד גברא הוי לכל הני והרמב"ם (ספ"א מהל' סנהדרין) חשיב דבעי' ג' להא דגובין ומחלקין ורופא ואומן חד ולבלר ומלמד תינוקות עוד תרי ה"ל שלשה דבצרי וכ"כ הרע"ב בפה"מ ולא גרס טבח הכא אלא גרס מים מצוים בהני עשרה דברים: עי' ברמב"ם (ספ"ד מהל' דעות) ובלח"מ שם ושם

דף י"ח א' והממונה ממצעו וכשהוא מתנחם מאחרים כו' עי' בתוס' לקמן (ר"ד י"ט) דכשהוא מתנחם ג"כ הממונה ממצעו אלא דמוסיף בזה דכל העם אומר לו

שם לא חולץ ולא חולצין לאשתו כו' לכאו' כיון דלא חולץ ומייבם א"כ אי ליכא אח אלא הוא וליכא אח אחר אז מותרת יבמתו לשוק ואין זיקה ומדברי הרמב"ם (פ"ב מהל' מלכים) שכתב שם שתשב לעולם בזיקתה לכאו' מוכח דלעולם תשב בזיקתה אף אי ליכא אח אלא הוא אולם י"ל דקאי שם על דינא דמת הוא דאסורה אשתו להנשא ולא חולצין ומייבמין לה מש"ה תשב בזיקתה כדמבואר הכא ועי' ברש"י לקמן (דף י"ט רע"ב) אמנם מדכייל התנא הכא במתני' לתרווייהו יחד לאשתו ויבמתו משמע דדינם שוה דגם יבמתו אסורה להנשא אף אי ליכא אח אלא הוא כמו באשתו וצ"ע

והנה בתוס' חדשים הקשה הכא דאמאי לא פליג ר' יהודה ברישא דחולצין לאשתו כיון דעיקר טעמו דאין חולצין לאשתו הוא מפני שאסורה להנשא כמ"ש רש"י לקמן מכ"ש אם יועמד אחיו למלך יכול לייבם וכתב שם דלפי' הרמב"ם והרע"ב י"ל קצת שכתבו דכל שאינה בת חליצה אינה בת יבום וממ"נ אם אחיו מלך אינו ראוי לחלוץ ואם הדיוט הוא אינו ראוי לייבם ע"ש: ולכאו' תמוה מיש דאם אחיו מלך אינו ראוי לחלוץ הא ר"י סבר דאם רצה לחלוץ ולייבם זכור לטוב ונלע"ד די"ל באמת דכוונת ר"י במאי דאמר אם רצה לחלוץ כו' קאי ג"כ אהא דלא חוצצין ומייבמין לאשתו ואמר ר"י דאם אחיו מלך אם רצה לחלוץ ולייבם לאשת אחיו מלך זכור לטוב והנה לפמ"ש הכ"מ (פ"ה מהל' מלכים) טעם דגנאי הוא למלך שאלמנתו חולצת מנעל א"ש טפי מאי דלא פליג ר"י ברישא

הנה הרמב"ם (רפ"ב מהל' מלכים) כתב דאין נושאין לא אלמנתו ולא גרושתו של מלך וכתב הכ"מ שם טעם לזה דכיון דמשום כבוד המלך הוא פשיטא דאלמנתו דתנן הוא לאו דוקא דה"ה גרושתו ע"ש ותמוה דלמה צריך לטעם זה הא מפו' בירושלמי (בפרקין הל' ג') כן דאין נושאין אלמנתו וגרושתו של מלך מהא דכתיב ותהיינה צרורות וע"ש בלח"מ ונלע"ד דצריכי' לה"ט שכתב הכ"מ משום דהא דילפי' בירושלמי הוא רק למ''ד לקמן (ד' כ"א א') דפלגשים הם בקדושין בלא כתובה וכמ"ש המה"פ שם בירושלמי דאם גרושתו מותרת ה"ל