כרם יהושע לאנג יז

מהא דלקמן (ד' פ"ח א') דמוכח משם דהגמ' ל"ל כשיטת הירושלמי ע"ש וא"כ י"ל דעת התוס' דהכא ודעת הרמב"ם דמשום האי הוכחה הוכיחו דהגמ' דידן ל"ל כשיטת הירושלמי ודוק

שם המקדיש את עבדו כו' בענבים העומדים ליבצר כו'. הנה הרמב"ם (פ"ה מהל' מעילה) פסק כת"ק דהכא ועי' בלח"מ (פ"ב מהל' שכירות הל' ד') ובש"ך בחו"מ (סי' צ"ה ס"ק ט') וע"ע בשעה"מ (רפ"ה מהל' טוען ונטען) שכתב שם דהרמב"ם פסק כרשב"ג דהכא וט"ס הוא שם דהא הרמב"ם פסק כת"ק ודע דבנזיר (ד' נ"א א') מבע"ל שם לענין טומאת רקב אי אמרי' בשערו העומד לגזוז, כגזוז דמי ולא מייתי שם להא דת"ק ורשב"ג דהכא וצריך לחלק בין ההיא דנזיר לההיא דהכא וכן הרמב"ם פסק הכא כת"ק דאין מועלין בשערו והתם לענין טומאת רקב פסק (בפ"ג מהל' ט''א) דהוי ספק וע"כ אינם דומים הנושאין זה זלה

והנה בהא דענבים העומדים ליבצר דאמרינן הכא דפליגי ר"מ ורבנן הקשו התוס' מההיא דכתובות דפריך שם ס"ס כל העומד לגזוז כגזוז דמי והא רבנן הכא ל"ל כן ותי' בשם ר"ח דהתם פרכי' משום הא דרב דפסק בב"ק כר"ש כו' דכבצורות דמיין ע"כ וק"ל דלמא רב לטעמי' דל"ל להנהו כללי בעירובין (ד' מ"ו ב' ומ"ז) דר"מ ור"י הל' כר"י וכן ר"ש ור"י הל' כר"י וכן ר"מ ור"ש לגבי ר' יוסי מש"ה סבר רב שפיר דהל' כר"מ ור"ש דהכא אבל אנן הא קיי"ל דלא כרב דהל' כרבנן דהם ר' יהודה ור' יוסי נגד ר"מ ור"ש והנה בזה ק"ל עוד עמ"ש בשיטה מקובצת בב"ק (ד' נ"ט ב) שם דמש"ה חשיב שם יחד לההיא דדן רב כר"מ ופסק כר"ש משום דהני תרתי הוי נגד הכלל דקיי"ל דר"מ ור"י הל' כר"י וכן ר"ש ור"י הל' כר"י ע"ש ותמוה לי דהא לרב איכא טובא דפסק כר"מ וכר"ש דלא כר' יהודה ור' יוסי נגד הכלל כדאי' בעירובין שם ואמאי לא חשיב להו יחד בהדי הנך וצ"ע

שם ע''ב הניחא למ"ד חנק חמור כו' א"א חזקיה כו' פי' דל''ל דמתני' כמ"ד דחנק חמור דהא ליכא מאן דפליג עלה דתנן דמיתת שה"נ בכ"ג משום האי היקישא ועי' בתד"ה אימא ועוד דהא קיי"ל כרבנן דר"ש לקמן (ד' מ"ט רע"ב) דס"ל דחנק קיל ועוד דפריך לרבא ואיהו מוכח דס"ל כמ"ד דחנק קיל לפמ"ש התוס' בכתובות (ד' ל"ז ב') בד"ה ואח"כ יעו"ש היטב ועוד דר"א ור"ע ס"ל במתני' בכ"ג ואינהו ע"כ ס"ל דחנק קיל משום דרבנן דר"ש ס"ל אליבא דר"ע דנביא שהדיח בסקילה כדלקמן (ד' פ"ד א') וס"ל ע"כ לר"ע דמדיחי עיר הנדחת בסקילה כדלקמן (ס"ד פ"ט) וא"כ ע"כ ס"ל דחנק קיל מסייף דהא ה"ט דר"ש דחנק חמור הוא משום דסבר דמדיחי עיר הנדחת בחנק כדלקמן (דף נ' ע"ב) וכן לרבינא לקמן (ד' נ"א ב') סבר ר"א כרבנן דסקילה חמורה משריפה ומסתמא ס"ל ג"כ באידך בהא דחנק קיל מסייף כרבנן דר''ש כמ"ש התוס' כזה לקמן (ר"ד נ"ג) ועי' בתוס' בב"ק (ד' ט"ז רע"ב) ולקמן בסמוך בד"ה ור"י

והנה בהא דמשני חזקיה קשה דלמ"ד דחנק חמור ל"ל האי קרא דרוצח הוא למעט דא"א הורגו ברציחת שורו הא ידעי' זה מדאיצטריך יומת דאל"כ לכתוב וגם בעליו יומת ולשתוק דל"ל דאתא לאפוקי מסייף לחנק כיון דחנק חמור דקטל איהו בסייף קטל שורו בחנק בתמיה כדאמר הגמ' גופי' ונלע"ד די"ל דאצטריך למעט רציחת שורו דלא נימא דאיתקש ג"כ בהאי היקישא דגם בעליו יומת דאתה ממיתו בכ"מ שאתה יכול להמיתו כדמרבי' בזה לרוצח לקמן (ד' מ"ה ב') ולקמן (ד' נ"ג א') וכן (ד' ע"ב ב') מהא דמות יומת ומ"מ חזקיה מפ' למ"ד דחנק קילא דפשטיה דקרא דרוצח הוא משמע דקאי למעט במה שמפורש ביה היינו ממיתת הרוצח דברציחת שורו א"א הורגו לבעליו

ובזה נלע"ד די"ל מאי דראיתי מקשים מהכא אהא דלקמן (ד'. נ"ב ב') דרוצח מנלן דבסייף ומסיק הא דואתה תבער דל"ל האי קרא דואתה תבער הא בלא"ה מוכח דרוצח בסייף מדכתיב קרא הכא דרוצח הוא דא"א הורגו ברציחת שורו ואי כל רוצח בחנק ידעי' בלאו האי מיעוטא דרוצח הוא דאל"כ לכתוב וגם בעליו ולשתוק דל"ל דאתי לאפוקי מסייף לחנק אי כל רוצח בחנק וע"כ מוכח מזה דרוצח בסייף וא"כ קרא דואתה תבער ל"ל ועוד מקשים דל"ל לקמן שם לומר דהשתא עבדא בסייף ב"ח לא כ"ש והא מיתורא דרוצח הוא ידעי' דרוצח בסייף ולא בחנק ולפמ"ש מתו' היטב דלא מצי שם להוכיח מדמיותר הא דרוצח הוא כיון די"ל דאתא למעט רציחת שורו מהא דא"א ממיתו בכ"מ שאתה יכול כ"א במיתה הכתובה בו כדס"ל ע"כ למ"ד דחנק חמור ולקמן שם הא דמסקי' דרוצח בסייף מהא דואתה תבער הוא למ"ד דחנק חמור כדמבואר שם ומ"ד דחנק קיל הא איהו ל"ל להאי דרשא אלא סבר דאתא האי קרא דואתה תבער לנערפה עגלה ואח"כ נמצא ההורג כמ"ש התוס' בכתובות (דף ל"ז ע"ב) בד"ה ואח"כ ואף למ"ד דחנק קיל נמי י"ל דהאי רוצח הוא אתא למעט רציחת שורו מהא דא"א יכול להמיתו בשארי מיתות אלא לפי האמת ס''ל דמשמע דממעט לרציחת שורו מהאי דין דרוצח מאי שמפו' ביה אבל ודאי לא מצי להוכיח מזה דרוצח בסייף ממאי דהי' מיותר הא דרוצח הוא אי רוצח בחנק כיון דמצי' לומר דאצטריך למעט הא דא"א יכול להמיתו מש"ה הוצרך לתרץ שם קטל עבדא בסייף ב"ח לא כ"ש אף למ"ד דחנק קיל דלא מצי' זאת למילף מדמיותר הא דרוצח הוא ודוק כי לענ"ד נכון הוא בעזרת השם

שם מה איש בכ"ג אף בהמה בכ"ג וקשה דאמאי לא יליף במתני' דשור הנסקל מיתתו בכ"ג מהאי היקישא דהכא וכבר הקשה כן בנו"ב מ"ת (חלק חו"מ סי' ז') בהג"ה שם ונלע"ד די"ל דאצטריך במתני' מקרא אחריני אף לרב דיליף דורות משעה במנחות (ד' י"ט) דודאי י"ל דסיני שאני כמ"ש התוס' לקמן (ד' מ"ה