כרם יהושע לאנג טז

שאומרת כך ומשני שם דלא אמרי' נעשה אלא מתני' מיירי שם באומר לה צאי מעשה ידיך במזונותיך והקשו התוס' שם ע"ז דאמאי לא משני שם דמתני' דהתם הוא כר"מ דאמר דא"א מוציא דבריו לבטלה ע"ש אבל לפי האמור י"ל היטב דלא נ"ל שם אליבא דרב לאוקמי מתני' שם דלא כהלכתא כיון דל"ל לרב כר"מ מש"ה מהדר טפי לאוקמי שם אף כרבנן ובזה י"ל קושי' המפרשים הכא דאמאי לא מפרש רב חסדא הכא טפי כרב דאינו מגיה המשנה כ"כ כמו לתי' של ר"ח ולפמ"ש מתו' היטב די"ל דרב חסדא ור' אבהו לא נ"ל הכא כתי' דרב לאוקמי מתני' הכא כר"מ כיחידאה כשיטת שמואל בגיטין (ד' ל' ע"א) ע"ש בתד"ה כיחידאה וכן ס"ל לרב שם (ד' י"ג א') ע"ש בתד"ה והא ולר' אבהו י"ל טפי מרווח דאזיל לטעמי' בירושלמי דגיטין (ס"פ ג') שם דלא נ"ל לאוקמי מתני' שם כר' יוסי משום דכיחידאה לא מוקמי' כדא"ר אבהו בשם ר' יוחנן רבו בירושלמי שם

והנה דרך אגב נלע"ד מה שהעיר הרא"ש כזה עלה דמפ' רבינא בב"ק (ד' י"ג ב') למתני' דתנן שם נכסים המיוחדין פרט לנגח ואח"כ הפקיר כר' יהודה: דאמאי נ"ל לרבינא לאוקמי כיחידאה דלא כהלכתא ותי' דרבנן ל"פ אר"י כ"א בשור שהמית את האדם אבל לא בהמית את השור ע"ש ולדבריו נלע"ד ליישב קושי' חמורה בהא דאמר רבינא גופי' בחולין (ס''ד קל"ח) דעוף שהרג את הנפש פטור משילוח משום שאתה מצוה להביאו לב"ד. וקשה דהא משמע דרבינא סבר כר"י דנגח ואח"כ הפקיר פטור מדמפ' למתני' בב"ק כר"י והא פרש"י שם בעוף שמרד מיירי דהוי הפקר ע"ש (ר"ד קל"ט) ובתוס' שם בד"ה כיון אבל לפמ"ש הרא''ש יתו' היטב דרבינא ל"ל כר"י אלא בהמית שור דרבנן ל"פ עליו אבל בהמית אדם ס"ל לרבינא כרבנן דלא מיפטר ובחולין הא מיירי שם בהרג את הנפש אמנם ק"ל על שי' הרא"ש מהא דב"ק (ר"ד כ"ה) דפריך שם מאי לאו במועד דליכא פסידא יעו"ש והא איכא פסידא דלמא יפקיר וה"ל נגח ואח"כ הפקיר בשור שהמית את השור דגם רבנן מודים לר"י דפטור ובלאו שיטת הרא"ש י"ל דנ"ל לפרש שם אף כרבנן דהלכתא כוותייהו אבל לשי' הרא"ש קשה וצ"ע

והנה דרך אגב נלע"ד עוד בענין זה ליישב מאי דקשה במגילה (ד' י"ח א') דפריך על רב ושמואל דאמרי שם דלעז יווני לכל כשר מברייתא דתניא שם דלא יצא ומשני דמתני' כברייתא וכי אתמר דרב ושמואל בעלמא אתמר כו' ואינהו דאמרי כרשב"ג דיוונית כשר ע"ש ותמוה דאמאי לא מפרש שפיר דרב ושמואל קאי אמתני' ורק דמפרשי דמתני' כרשב"ג דס"ל כוותי': וברייתא היא כרבנן ולפי האמור מתו' היטב דלא נ"ל לפרש שם הא דרב ושמואל כן דהא שמואל גופי' לא נ"ל לאוקמי מתני' כיחידאה אף דס"ל כוותי' כמבואר בגיטין (ד' ל') הנ"ל וכמ"ש התוס' בגיטין שם וכן רב נ"ל לאוקמי מתני' כיחידאה כמ"ש התוס' בגיטין (ד' י"ג) הנ"ל ועי' בחי' לב"ק ובמגילה שם מש"ש בעז"ה. והא דמפרש ר' אבהו הכא קרקעות בעשרה הוא פירושא למאי דתנן במתני' והקרקעות בעשרה דהיינו דאם בא לגבות קרקע הוא בעשרה שמאין וכן פי' הרמב"ם והרע"ב בפה"מ ודלא כרש"י לעיל (דף ב' א') ובמגילה (ד' כ"ג) שפי' דהא דתנן והקרקעות בעשרה היינו אם בא לפדותן ע"ש ודוק

שם אמר שמואל עשרה כהנים כתובין בפרשה והקשו התוס' במגילה (ד' כ"ג ע"ב) ובערכין (ס"ד כ"ג) דאמאי לא בעי י"א דאין ב"ד שקול בכ"ד שהוא תלוי ועומד בשיקול הדעת ובחי' הרשב"א תי' דשאני הכא שפרט הכתוב בפי' י' כהנים ואלו בעי י"א ה"ל למכתב י"א ע"ש וקשה לכאו' מהא דסמיכת זקנים לעיל (ד' י"ג ב') ומהא דערי' עגלה לעיל (ד' י"ד א') דאמרי' שם זקני שנים או זקניך שנים ואין ב"ד שקול ומש"ה בעי' שלשה או חמשה משום וסמכו שנים שופטיך שנים ואי בעי' חמשה ה"ל למכתב רמז על חמשה והוי כמאן דכתיב בפי' רמז על ארבעה או שנים לאידך מ"ד: ונלע"ד די"ל ע"פ מ"ש הרשב"א גופי' שם דל"ד להא דרפ"ג דר"ה החודש זה לכם הרי כאן שנים ואין ב"ד שקול דזה אינו פורט לפי שהדבור אינו אלא עמהם ואין כאן מקום להזכיר השלישי אלא סמך על הידוע דאין ב"ד שקול אבל כאן שמנה הכתוב מנינא ה"ל למכתב י"א כהנים ע"כ מש"ה א''ש מע"ט ומסמיכת זקנים א''ש ג"כ דהתם לא כתיב מנינא בפירוש רק רמז בעלמא וסמך על הידוע שאין ב"ד שקול משא"כ כאן שמנה הכתוב מנינא אי בעי' י"א ה"ל לכתוב בפי' י"א כהנים

והנה בט"א במגילה שם הקשה ע"ז מהא דלעיל (ד' ג' ב') דר' יונתן אומר ראשון תחלה נאמר ואין דורשין תחלות אלא עד האלהים הרי כאן אחד: אשר ירשיעון אלהים הרי כאן שנים והא התם נחית ג"כ למנינא ואפ"ה אמר שם דאין ב"ד שקול להביא את הג' ונלע"ד די"ל היטב דבלאו סברא דאין ב"ד שקול ס"ל לר"י דאין דורשין תחלות ואתא לגופי' דבעי מומחין ומאי דלא כתיב אל השופט הוא לישנא בעלמא נקט כדאמרי אינשי מאן דאי"ל דינא ליקרב לגבי דיינא כדאמרי שם מש"ה הוסיף ר"י האי סברא דאין ב"ד שקול דמשום זה אמרי' דהתורה כתבה אלהים ולא שופט למנינא דגם האלהים הראשון אתא למנינא דבעי שלשה ודוק

שם אדם מי קדוש והקשו התוס' דלוקמי בעבד דקדוש ובתוס' במגילה (ס"ד כ"ג) תי' ע"פ מאי דאי' בירושלמי דעבד בשלשה אבל לא בעשרה שמא ישמעו ויברחו ועי' במל"מ (רפ"ח מהל' ערכין) דהתוס' דהכא ל"ל כן ע"ש ולכאו' תמוה דמנלן להתוס' דהגמ' ל''ל כהירושלמי ונלע"ד ע"פ מ''ש המה"פ בירושלמי בפרקין (סוף הל' ב') בשיטת הרמב"ם דהירושלמי ל"ל כן אלא בדרך דיחוי אומר כן בירושלמי ע"ש וא"כ י"ל דגם התוס' ס"ל הכי כדעת הרמב"ם ועוד נלע"ד די"ל ע"פ מ"ש הט"א במגילה שם להקשות ע"ד התוס' דמגילה