כרם יהושע לאנג טו

צריך טעמא למה שלא פי' הירושלמי כפרש"י וצ"ל דלא נ"ל בזה משום דכיון דטומאת עבודת גלולים הוא דרבנן כמו שנדחקו התוס' בזה אבל לפמ"ש הפ"י בשבת (ד' פ"ב) דמשמע מהירושלמי שם דס"ל דטומאת עבודת גלולים הוא דאורייתא ע"ש ועי' בענפי לשבת שם א"כ ודאי צריך טעמא דאמאי לא נ"ל לפרש להירושלמי כן אמנם נלע"ד דבירושלמי (ר"פ ר"ע) שם מבואר דאיכא מחלוקת בזה דר"ח אמר שם דטומאת עבודת גלולים אינה מחוורת היינו דלאו מה"ת היא ואידך ס"ל שם דמחוורת וסוגיית הירושלמי דהכא ס"ל ג"כ דאינה מחוורת היינו דהוא מדרבנן מש"ה לא נ"ל לפרש כפרש"י ועוד נלע"ד דמש"ה לא פי' רש"י כפי' הירושלמי משום דבירושלמי (פ"ה דסוטה) מבואר דגולגולת של ארונה נמצא בימי חגי הנביא ולא בימי חזקיה מש"ה נ"ל לרש"י לפרש הכא אף לדעת הירושלמי דסוטה ודוק

שם א''ל ר"ש כה"ג ביו"כ יוכיח הנה ביומא (ד' ז' ב') בתד"ה מכלל הקשו דמאי ראיה מייתי ר"ש מיוה"כ דלמא שאני יוה"כ דא"א בענין אחר ונלע"ד דצרי' לחלק בזה למה דאמרי' בכ"מ דאיכא מ"ד דס"ל דדנין אפשר משאי אפשר דאל"כ מאי מקשי התוס' דלמא ס"ל לר"ש כמ"ד דדנין אפשר משאי אפשר מש"ה יליף שפיר מיוה"כ ועיי' בפריי לפסחים (ד' ע"ז) מש"ש ליישב דעת הרמב"ם (פ"ד מה' ב"מ) ועוד נלע"ד די"ל דמוכח ע"כ דס"ל לר"ש גופי' דאין דנין אפשר משאי אפשר דהנה הפ"י בקדושין (ד' כ"ב ב') הקשה עלה דאמר שמואל שם דעבד כנעני נקנה במשיכה והא איתקש לקרקע וקרקע אינה נקנית במשיכה ותי' דס"ל כמ"ד דאין דנין אפשר משא"א ע"ש וכן צ"ל לר"ש שם דס"ל ג"כ הכי דעבד כנעני נקנה בהגבהה וה"ה במשיכה ועי' בביאו' הגר"א בח"מ (ר"ס קצ"ו) דודאי סבר ר"ש דאין דנין אפשר משא"א וכן מבואר דס"ל לסתמא דגמ' הכי אליבא דר"ש במנחות (ד' י"ט א') וכן בתמורה (דף ט"ז רע"ב) ובהוריות (דף ו' ב') דפריך שם אליבא דר"ש גופי' הא אין דנין אפשר משא"א מש"ה מקשי' התוס' שפיר ועי' בחי' לזבחים (ד' צ"ח) מש"ש בעז"ה ודוק

שם חסורי מיחסרא והכי קתני כו' היינו ת"ק כו'. ק"ל לפמ"ש הכ"מ (ספ"ד מהל' ביאת מקדש) דלר"י אף דבדיעבד מעוברת מ"מ הוצרך לבקש רחמים כיון דלכתחי' אין מעברין א"כ אמאי מהפכי' כ"כ דברי ת"ק דהכא דמחמיר טפי מר"י בברייתא והשתא מהפכי' דר"י אדרבא מחמיר טפי מת"ק הל"ל טפי דת"ק מחמיר טפי כדתניא בברייתא קודם אלא דת"ק מחמיר לענין דיעבד דאינה מעוברת ולר"י בדיעבד מעוברת והא דביקש רחמים ע"ע היינו משום לכתחילה דסבר ר"י דלכתחילה אין מעברין ונלע"ד די"ל דמסתברא טפי דלר"י אף בדיעבד אינה מעוברת מפני הטומאה משום דר' יהודה סבר לעיל דטומאה הותרה בצבור והנה לענ"ד דברי הכ"מ (ר"ה קרבן פסח) תמוהים שכתב שם דלר' יהודה לא מפני הטומאה עיבר חזקיה וזהו נגד המבואר בסוגיין הכא. והנה דברי המהרש"א הכא תמוהים שהקשה למאי דס"ד דר"ש דלכתחי' אין מעברין אמאי הרי ס"ל לר"ש דטומאה דחויה היא בצבור ותי' די"ל דר"ש סבר דטומאה הותרה בצבור ומ"מ סבר דצריך ציץ לרצות ע"כ ותמוה דהא בפסחים (ד' ע"ז א') מבואר דאמרי' בפי' שם דר"ש סבר דטומאה דחויה היא בצבור וכן העירו המפרשים על המהרש"א בזה ולענ"ד לק"מ דהגמ' בפסחים אומר שם כן לפי המסקנא דהכא וכדתניא בברייתא דר"ש סבר דאף לכתחי' מעברין א"כ ע"כ סבר דטומאה דחויה היא בצבור כדדייקי' לעיל לר' יהודה משום זה ועי' בענין זה בתוס' דיומא (ד' ו' ב') ובתוס' במנחות (ד' ט"ו א') ובשאגת ארי' (סי' ל"ח) ובנו"ב מ"ת (חא"ח סי' פ"ו) ובפריי לפסחים (ד' ע"ז) מש"ש בעז"ה ודוק

דף י"ד א' אלא וי"ו דושופטיך למנינא ור"ש וי"ו לא דריש קשה הא מבואר בירושלמי דאמר רבי דנראין ד"ר יהודה בטריפה ועי' בלח"מ (פ"ה מה' עריפה) שנתן טעם בזה למה שפסק הרמב"ם כהא דר"י בעריפה הוא מה"ט דס"ל לרבי הכי והא בסוטה (דף כ"ח) מבואר דרבי לא דרש וי"ו דאמר שם דרבי תלתא קראי כתיבי ופרש"י דרבי לא דרש וי"ו וצ"ל כמ"ש התוס' הכא על ר"ש דרק בסוטה לא דרש וי"ו אבל בעלמא דרש: ועי' בתוס' לעיל (דף ד' ע"ב) בד"ה לטטפת ובמה שכתבתי בעז"ה שם ודוק

שם מצאן אבית פגי כו' אלא דנפוק כולהו כו' לאו למדידת עגלה ק''ל דלמא אכתי מיירי דנפק מקצתן למדידת עגלה ומאי דפריך דלמא הנך דגוואי קיימי כוותי' הא כיון דלא נפקי הני דגוואי מזה גופי' מוכח דס"ל דסגי במקצת סנהדרין ונלע"ד דלא נ"ל להגמ' לפרש כן דאכתי דלמא הני דגוואי ל''ל כן ופליגי עם הני דבראי והני דבראי עשו מעצמם כן שלא הודיעו הני דבראי להני דגוואי מזה וצ"ע והנה התוס' כתבו בד''ה מלמד בהא דפ' התודה דהשוחט את התודה ולחמה חוץ. לבית פגי דלאו דוקא בבית פגי אלא אפי' בירושלים אין שם מקומו לא הזכירו בזה למה דמבואר בירושלמי דיומא (פ"ו הל' ו') דמפ' ר"י שם חוץ לחומת ירושלים ועי' בפרש"י בפסחים (ד' ס"ג ב') וע"ע בתוי"ט במנחות שם: והנה התוס' בד"ה אל כתבו בהא דאל יחסר המזג די"מ דדוקא מזג דהוא מספר נ' אל יחסר אבל בחסר מ"ט אין לחוש כו' דאין ב"ד שקול וכ"כ התוס' בב"מ (ד' ס' ע"א) ובב"ב (ד' צ"ו ב') ונעלם דברי התוס' מהרב המגיה בכ"מ (פ"ג מה' סנהדרין הל' י"ב) שהקשה על הכ"מ שכתב כפי' הי"מ דאין החשבון מכוון ולא הזכיר לדברי התוס' האלו בג' מקומות הנ"ל ודוק

דף ט"ו א' דאמר ר"ג אמר רב כו' רב חסדא אמר כו' ר' אבהו אמר כו' הנה התוס' כתבו דהא דרב הוא כר"מ דס"ל דא"א מוציא דבריו לבטלה והקשו מהא דגיטין דס"ל לרב דלא כר"מ ותי' דאליבא דר"מ קאמר וליה לא ס"ל ובזה נלע"ד ליישב קושי' התוס' בכתובות (ד' ע' רע"ב) שהקשו שם דמאי פריך על רב דסבר שם דיכולה אשה לומר אינה נזונית ואיני עושה א"כ אמאי א"צ להפר באמרה קונם שאני עושה לפיך לימא מתוך שיכולה לומר איני ניזונית וא"ע נעשה כמי