כרם יהושע לאנג יד

דעל אחד אין מעברין ונלע"ד די"ל דס"ל להרמב"ם דנהי דהכא לא אפשיטא בעי' זו מ"מ אפשיטא ממקום אחר דלרשב"ג על התקופה לחוד מעברין ופליג אח"ק מהא דתניא לקמן (ד' י"ב א') דמעברין אחר ר"ה מיד וקשה דהיכי משכ"ל דידע אז הא דאביב ופירות האילן דהא זמן זריעה הוא בחשון כדאי' בפ"ק דתענית וזמן חנטת האילן הוא בשבט דמש"ה ר"ה לאילן הוא ט"ו בשבט כדאי' (בריש ר"ה) וא"א לידע אחר ר"ה מיד אלא תקופה לבד, וכבר הקשה כן בע"א לר"ה (ד' ז') ולכן משום קושי' זו ס"ל להרמב"ם דאתיא ההיא ברייתא כרשב"ג דעל התקופה לבד מעברין ופסק הרמב"ם כרשב"ג בזה משום דס"ל לסתמא דההיא ברייתא כוותי' ויתו' טפי לדעת הפוסקים דהל' כרשב"ג במשנתינו הוא אף בברייתא עי' בש"ך בחו"מ (סי' קע"א ס"ק ט') וכן מצינו כמה פעמים דנהי דלא אפשיט במקום זה ונשאר בספק מ"מ אפשיט ממקום אחר כמ"ש הרמב"ן במלחמות בברכות (דף כ') ועי' בתוס' בכתובות (ד' מ"ד א') בד"ה והלכתא ובקדושין (ס"ד כ"ג) ושם (ר"ד ס"ה) ובר"ן בנדרים (ד' ל"ה ב') בד"ה איבעי' להו ושם (ד' ע"ב סע"א) וע"ע בריטב"א בקדושין (ד' כ"ג) ובמל"מ (רפ"ד מה' תרומות) והראב"ד י"ל דאזיל לשיטתו דס"ל שם דהא דמוכח בר"ה (ד' כ"א) דעל התקופה לחוד מעברין הוא בתקופת טבת דוקא שנמשך זמנה עד ט"ז בניסן אבל על תקופת תשרי לחוד אין מעברין וכ"נ דעת התוס' בר"ה שם דלא כדנראה מפרש"י הכא א"כ י"ל דס"ל דהא דתניא לקמן דמעברין אחר ר"ה מיד מיירי מפני תקופת טבת ולא מפני תקופת תשרי אבל דעת הרמב''ם אינו כן דאין לחלק בין תקופה זו לזו וא"כ מוכח שפיר מהאי ברייתא דלקמן ומהא דר"ה שם מהא דשלח ר"ה בר אבין כו' שהביא הראב"ד ג"כ שם דעל התקופה לבד מעברין ועי' לקמן (דף י"ג ב') בתד"ה שמור ודוק

שם ואם עברוה בגליל מעוברת הט"א בר"ה (דף כ') כתב דמשמע דדוקא בגליל היא מעוברת בדיעבד אבל בח"ל אף בדיעבד אינה מעוברת ע"ש ותמוה דכ"כ מעצמו ולא הזכיר לדברי הירושלמי דהכא וכן (ברפ"ו דנדרים) דמפו' שם כן בהדיא והנה התוס' הקשו הכא עלה דיליף הכא מלשכנו תדרשו כ"מ שאתה דורש לא יהי' אלא בשכנו של מקום. מהא דבסוף ברכות נפ"ל שם מקראי אחריני מדכתיב כי מציון תצא תורה ולכאו' מתו' היטב קושיתם ע"פ מ"ש התוס' בשבועות (ר"ד ל"א) ועי' מזה בנו"ב מ"ת ((חלק יו"ד סי' ע"ט) מש"ש בזה ודוק

שם בחד"ה מן עומרי כו' ר"ג קודם לר"ע היה פי' דס"ל לר"ג כמשנה ראשונה קודם שבא ר''ע דאע"ג שלא באו לעונת המעשרות חייבים בביעור ואזל ר"ג לשיטתו דסבר כן (פ"א דמע"ש מ"ט) בהא דר"ג וזקנים שהיו באים בספינה ואמר ר"ג עשור שאני עתיד למוד כו' והקשו המפרשים דאמאי לא הפריש מעשר קודם שהלך מביתו כדאמרי' בכ"מ דחזקה על חבר שאינו מוציא מת"י דבר שאינו מתוקן ותירצו שלא באו לעונת המעשרות וכ"כ הרמב"ן והא דר"ג התם הוא לענין ביעור וכמ"ש שם הר"ש והרמב"ם בפה"מ וכמ"ש התוס' בב"מ (ד' י"א סע"א) ובתוס' בקדושין (ס"ד כ"ו) וא"כ מוכח דר"ג סבר דחייבין בביעור אף שלא באו לעונת המעשרות ועי' באסי' זקנים בב"מ שם. ובזה א"ש לענ"ד הא דמייתי במשנה דמע"ש שם ההוא מעשה דר"ג וזקנים בתר הא דר"י ור"ע שהביאו התוס' הכא והיינו דאתי לומר שם דר"ג ס"ל כמשנה ראשונה קודם שבא ר"ע דר"ג קודם לר"ע היה כמ"ש התוס' הכא ודוק

דף יב א' אין מעברין כו' לפני ר"ה ואם עברוה אינה מעוברת הנה בתוספתא מבואר דבכל הני דלעיל דאין מעברין זה הוא רק לכתחי' אבל בדיעבד מעוברת אבל בירושלמי מבואר דהא דאביב ופירות האילן לעיל (ד' י"א ב') דעל חד מהן דאין מעברין מ"מ בדיעבד מעוברת בחד לבד ובהא דג' ארצות דעל אחת מהן אין מעברין וכן בהא דמפני הצינה והגשמים לעיל (ד' י"א א') אף בדיעבד אינה מעוברת ולכאו' הכא בסוגיין מוכח דס"ל כדעת התוספתא מדלא תנא דבדיעבד אינה מעוברת אלא הכא בהא דלפני ר"ה ולעיל בהא דאין מעברין בלילה מכלל דבאינך מעוברת בדיעבד והנה בהא דאין מעברין אלא אדר כתבו התוס' הכא דה"ט משום דאם מעברין אחד משארי החדשים לא הוי אדר שנים עשר ולא הזכירו התוס' להא דמבואר במכילתא פ' בא טעם אחר דר' יונתן אמר משום דכתיב שמור את חודש האביב כו' מה חודש אין תוס' עיבורו אלא בסוף אף שנה אין תוס' עיבורו אלא בסוף והיינו חודש אדר דוקא ועי' בט"א בר"ה (דף ז') ודוק

שם אין מעברין את השנה בשביעית כו' הנה בזה פליגי הרמב"ם והראב"ד (פ"ד מהל' קידוש החודש הל' ט"ז) דדעת הרמב"ם דמפני התקופה ואביב ופירות האילן מעברין אף בשביעית ודעת הראב"ד דבכל גווני אין מעברין בשביעית ודעת התוס' ביבמות (דף קט"ו א') בסד"ה אמר ר"ע מוכח שם דדעתם הוא כדעת הראב"ד וכן מוכח דעתם לקמן (ד' כ"ו א') בד"ה לעבר דס"ל כן ע"ש וכן (בהיפוך דף זה) בד"ה אין ודוק

שם מעשה בחזקיה כו' מפני הטומאה עי' פירש"י שנטמאו בעבודת גלולים ובירושלמי הביאו התוס' פירשו דהוא משום שמצאו גולגלת של ארונה תחת המזבח: והמל"מ (פ"א מהל' בית הבחירה הל' י"ג) כתב דה"ט דלא פי' רש"י כפי' הירושלמי דהוא משום דה"ט לא הוי כ"א למ"ד דקברי עובדי גלולים מטמאין באוהל ורצה רש"י לפרש טפי אף למ"ד דאינם מטמאין באוהל ע"ש ונלע"ד די"ל טפי מרווח דהוא משום דאיתא בסמוך דר"ש לא פליג ע"ז דחזקיה עיבר מפני הטומאה אלא משום דקשה ליה דא"כ אמאי הי' צריך לבקש רחמים ע"ע והא אם מפני הטומאה עברוה מעוברת ואמאי לא פליג ר''ש טפי מטעם אחר דאיהו הא הוי מארי דהך מימרא דקברי עבודת גלולים אינם מטמאין באוהל כדאי' ביבמות (ר"ד ס"א) ועוכ''מ דסתם ר''ש הוא רשב"י כמ"ש רש"י בשבועות (ד' ב' ע"ב) וכדמוכח שם (ד' ז' א') ועוכ"מ וכ"כ בתוי"ט (פ"א דמכות) וברשב"ם בב"ב (ד' ק"ב סע"א) מש"ה פרש"י טפי דנטמאו מפני ע' גלולים דזה א"ש אף לר"ש ודו"ק והנה לכאו'