כרם יהושע לאנג יג

דף י' ע''א ואמר רבא פלוני בא על נערה המאורסה כו' ומשלמין ממון ופרש"י שבאו להפסידה כתובתה מן האירוסין מוכח לפ"ז דיש כתובה לארוסה ורש"י אזל לשיטתו דס"ל כן יעו' ברש"י בכתובות (דף מ"ג ב') במתני' שם ושם (ר"ד נ"ד) דל"ל דהכא מיירי בדכתב לה יעוי' בכתובות (ד' פ"ט ב') ובב"מ (ד' י"ז ב') דהכא כיון שלא הזכירו שם האשה ודאי לא ידעו אם כתב לה וכמ"ש ג"כ המראה הפנים בירושלמי (רפ"ה דכתובות) ע"ש אבל הרמב"ם דס"ל דאין כתובה לארוסה כמ"ש (בפ"י מהל' אישות) ועי' בטוש"ע א"ע (ס"ס נ"ה) מפ' דלא כפרש"י הכא אלא מפ' דהכא מיירי לענין קנס שרצו להפסיד לאביה מהבעל כמ"ש (בפכ"א מהל' עדות) ובכ"מ שם ולענ"ד לפרש"י אזל רבא לטעמיה דמוכח דסבר דיש כתובה לארוסה שהקשו התוס' בכתובות (ד' מ"ד א') בד"ה והלכתא דתפשוט דיש כתובה לארוסה מהא דר"י שם ותירצו דמיירי בדכתב לה ומיירי שהוסיף לה בשעת נשואין וע"כ ל"ל לרבא כן שם (ד' מ"ג ע"ב) וכמ"ש המהרש"א והמהרמ"ש שם וא"כ ע"כ ס"ל לרבא דיש כתובה לארוסה

ובזה נלע"ד במ"ש התוי"ט (פ"ד דכתובות מ"ד) שהקשה דאמאי לא תנן ג"כ דהאב זכאי בבתו בכתובתה דלאחר אירוסין. ותי' די"ל דס"ל למתני' דאין כתובה לארוסה: ועוד תי' כיון דאיכא מ"ד דלא ס"ל הכי לא נחית נפשיה בפלוגתא ע"ש ותמוה דלא אשכחי' פלוגתא בזה וכבר תמה בתור"ע שם בזה ונלפ"ד די"ל דכוונת התוי"ט לדעת הרמב"ם שם בפי' המשנה הביאו התוי"ט (רפ"ה דכתובות) שפי' דהא דאר"א בן עזריה שלא כתב לה תצא ע"מ לכונסה קאי נמי אעיקר כתובתה וסבר דאין כתובה לארוסה אלא בדכתב לה ע"ש וצריכים אנו לב' תירוצים של התוי"ט דתי' הא' הוא למאי דס"ל להגמ' בכתובות (ד' פ"ט) ובב"מ (ד' י"ח) דאין כתובה לארוסה אלא בדכתב לה' ותי' הב' צריכין אנו לרבא דהכ' דמוכח דס"ל דיש כתובה לארוסה אף בלא כתב לה' ובתשו' יתבאר עוד בעז"ה והנה רש"י פי' בסוגיין דכל שבח נעורים לאביה. ותמוה דמשמע דכוונת רש"י להא דיליף בכתובות (ד' מ"ו ב') מבנעוריה בית אביה דכל שבח נעורי' לאביה ותמוה דהא הגמ' שם ובקדושין (דף ג' ב') דחי' לה דההוא בהפרת נדרים הוא דכתיב וכזה תמה התוי"ט בב"מ (ד' י"ב א') על פרש"י במתני' שם אמנם לענ"ד מתו' היטב ע"פ מ"ש התוס' בב"ק (דף פ"ז סע"א) וכן יתו' בזה לקושי' המגיה במל"מ (פ"ב מהני' נערה) על רש"י בכתובות (ד' ל"ט רע"ב) ע"ש ודוק

שם בתר דבעי' הדר פשטה אדם קרוב אצל עצמו ואין אדם קרוב אצל ממונו ופרש"י דהשור יסקל וכן מפ' הרמב"ם (פי"ב מהל' עדות) אבל הראב"ד מפ' שם בשם י"מ דמיגו דבטל לגבי השור בטל ג"כ לגבי הרובע ועי' בנו"ב מ"ק (חא"ע סי' ע"ב) ובתשו' עמ"א (סי' פ"ד אות י"ח מש"ש בזה) ודוק

שם משום דהוי לאו שאין בו מעשה והתוס' הקשו דאמאי לא אמר משום דהוי לאו שניתן לאמב"ד. ונלע"ד די"ל היטב ע"פ מ"ש התוס' לקמן (ד' ס"ג א') שהקשו דנגמור בכ"מ דלוקין על לאו שניתן לאזהרת מב"ד מהא דבן סורר וחי' הגרע"א בזה בתור"ע (אות כ"א) דהוי הא דבן סורר ועדים זוממין דבן גרושה שני כתובים דבעד"ז דב"ג ג"כ הוי לאו שניתן לאמב"ד ולוקין מהא דאם בין הכוח הרשע ע"ש א"כ לפ"ז מתו' קושי' התוס' דהכא דהא כל כמה דלא היה כתוב והי' אם בין הכות לא מצי' לומר דלאו שניתן לאזהרת מב"ד אין לוקין דהא הוי ילפי' מהא דבן סורר דלוקין אלאו שניתן לאזהרת מב"ד אולם לכאו' יש להעיר ע"ז דהא כל כמה דלא כתיב והי' אם בין הכות, לא מצי' למילף דלוקין בלאו שנלאמב"ד מבן סורר דהא בבן סורר גופי' לא ידעי' דלוקין שם אלא מהא דאם בין הכות כדאי' לקמן (דף ע"א רע"ב) ובכתובות (ד' מ"ו) אבל ז"א דא"כ מאי פריך הגמ' הכא ל"ל הא דאם בין הכוח ת"ל מלא תענה והא איצטריך להא דבן סורר לגלות שם דלקי היינו ויסרו מבן ובן מבין הכות וע"כ צ"ל דהגמ' פריך הכי דאי לגופי' ל"צ רק לגלות עלה דבן סורר, ה"ל למיכתב טפי בבן סורר גופי' א"כ ודאי י"ל לקושי' התוס' דהכא כפמ"ש קודם דלא ה"מ לומר הכא דאיצטריך והיה אם בין הכות ולא ידעי' מלא תענה משום דהוי לאו שניתן נאמב"ד דאין לוקין דהא כ"כ דנא הוי כתיב והיה אם בין הכוח הוי ילפי' מהא דבן סור דלוקין בלאו שניתן לאמב"ד אמנם אכתי תקשי דה"מ הגמ' לומר דאיצטריך הא דאם בין הכוח לזה גופי' לגלות על כל לאו שנלאמב"ד דאין לוקין דהא עיקר הטעם דלא ילפי' מבן סורר אלא משום דהוי ב' כתובים הא דבן סורר והא דאם בין הכות בעדים זוממין ואולם נלע"ד דהגמ' אינו רוצה לתרץ כן מה דלא הוי אליבא דכ"ע דאכתי למ"ד דלוקין בלאו שניתן לאמב"ד מא"ל וכן למ"ד דב' כתובין מלמדין לקמן (ד' ס"ז רע"ב) ועוכ"מ מאי איכא למימר אבל הא דמשני הגמ' הכא דהוי לאו שאין בו מעשה הוא אליבא דכ"ע כמ"ש התוס' בד"ה וכלי ועי' בכתובות (דף מ"ה ב') בתד"ה ר"י וע"ע מ"ש לקמן (ד' ס"ג א') בעז"ה

שם אמר אביי אתיא רשע רשע רבא אמר כו' דברי הרע"ב בפה"מ תמוהים שפי' כאביי ודלא כרבא וע"ש בתו"ח ונלע"ד דהוא משום דסתמא דגמ' דמכות (דף ה' ב') משמע דס"ל שם כאביי דהכא להאי ג"ש דרשע רשע וכן סתמא דגמ' בב"ק (ס"ד פ"ו) משמע דס"ל כאביי אבל התוס' לקמן (ד' ל"ג ב') בד"ה אתיא ל"ל כן ע"ש. ועי' בתוס' בב"ק שם ובכתובות (ד' ל"ה א') בתד"ה רבא אמר

דף י"א א' וכשבא ר"ג ואמר רוצה אני כו' צ"ל דאין זה שייך לענין מחלוקת דפליגי תנאי בכ"מ בענין ברירה ואל"כ קשה מר"ג אר"ג מהא דאי' בפסחים (ד' פ"ח ב') במעשה דמלך ומלכה דר"ג גופי' סבר שם דאין ברירה והאיך סבר ר"ג הכא דמעוברת כשאמר רוצה אני. מיהו הריטב"א כתב בב"מ (ד' י"א) בהאי דר"ג וזקנים שם דר"ג סבר דיש ברירה וקשה ע"ז מהא דר"ג דפסחים ועי' בזה במל"מ (פ"א מהל' מע"ש הל' י"א) ובשעה"מ (פ"ה מהל' עירובין) ועמ"ש בפריי לפסחים שם

שם ע"ב איבעי' להו על התקופה כו' הרמב"ם (פ"ד מה' קה"ח הל' ב') כתב דעל התקופה לחוד מעברין. והראב"ד השיגו מהא דהכא דמבואר דלת"ק הכא ס"ל