כרם יהושע לאנג קכח

דדוקא מילי דשתיה הוי שתיה בכלל אכילה אבל לא מידי דאכילה ואף דלתי' דאבע"א סברא הא ל"ל האי חילוקא מ"מ א"ש כיון דלהאי אבע"א סברא בלא"ה ל"ק קושי' התוס' ולא אצטריך לחילוקם של התוס' מה שתירצו בזה וא"כ י"ל דמש"ה לא כתבו בש"ע חילוק זה משום דקיי"ל כהאי אבע"א סברא דליכא לחלק בזה

ודע דבענין זה קשה לי קושי' חמורה דאמאי לא הוכיח הגמ' דשתיה בכלל אכילה מהא דדריש בב"מ (ס"ד פ"ז) גבי פועל שבעך ולא אכילה גסה ואכלת ולא מוצץ וכתבו התוס' שם דאי לא כתב שבעך הוי ממעטי' מואכלת אכילה גסה דל"ש אכילה ולא הוי ממעטי' מהתם מוצץ משום דהא שתיה בכלל אכילה היא והשתא דכתיב שבעך אייתר האי ואכלת למעט מוצץ ע"ש וא"כ מוכח ע"כ דשתיה בכלל אכילה היא דאל"כ שבעך ל"ל דהא מואכלת לחוד ממעטי' תרווייהו לאכילה גסה דבכ"מ לא שמיה אכילה וכן ממעטי' מוצץ דשתיה לאו בכלל אכילה אע"כ דשתיה בכלל אכילה היא ויותר קשה לדעת אביי דשבועות דהיה ס"ל דשתיה לאו בכלל אכילה ל"ל האי שבעך ונלע"ד די"ל דלאביי לטעמי' א"ש דאיהו מפ' בברכות ובפסחים (ס"ד מ"ט) דר"מ ור"י דפליגי בזימון אי כזית אי כביצה פליגי בקראי דר"מ סבר ואכלת זו אכילה ושבעת זו שתיה ואכילה בכזית וכתבו התוס' דקיי"ל כר"מ:

ומה"ט איתא בש"ע (סי' קצ"ז) דאם תאב לשתות צריך לשתות קודם בהמ"ז דכתיב ושבעת זו שתיה א"כ י"ל אף אי נימא דשתיה לאו בכלל אכילה היא מ"מ י"ל דהני קראי דשבעך ואכלת אתו לומר הכי דשבעך אדרבא לרבות מוצץ משום דשבעך אתי לרבות שתיה כדס"ל לאביי דושבעת זו שתיה והא דואכלת אתי למעט אכילה גסה:

ומש"ה צריך הגמ' להוכיח דשתיה בכלל אכילה ממקום אחר:

ולפי המסקנא גם אביי מודה דשתיה. בכלל אכילה היא ודוק:

דף י"ט ע"ב אמר רב כהן שאכל מחטאת ואשם לפני זריקה לוקה כו' לאו הבא מכלל עשה לאו הוא מתיב רבא וכל בהמה כו' הנה תמוהים בזה דברי הרמב"ם (פ"ה מהל' איסורי מזבח) שכתב שם דהמעלה איברי בהמה טמאה דלוקה ותמוה דזה הוא נגד המבואר בזבחים, (דף ל"ד א') דאיתא שם דפליגי ר' יוחנן ור"ל בהא דהמעלה איברי בהמה טמאה ע"ג המזבח דר"י סבר אינו לוקה דלאו הבא מכלל עשה אין לוקין עליו ור"ל סבר דלוקה דלאו הבא מכלל עשה לוקין עליו ופריך ר"י מהא דתניא אותה תאכלו ולא בהמה טמאה ולאו הבא מכלל עשה עשה ומסיק דבאיברי בהמה טמאה כ"ע לא פליגי כי פליגי בחיה ופרש"י דכ"ע לא פליגי דאינו לוקה ע"ש וכבר העיר הכ"מ שם בזה ותי' דהרמב"ם מפרש דלא כפרש"י אלא כ"ע ס"ל דלוקה ותמוה דהא בברייתא תניא דלאו הבא מכלל עשה הוא עשה וע"ק מהא דמבואר הכא דפריך עלה דרב דס"ל דלאו הבא מכלל עשה לאו הוא מהאי דוכל בהמה מפרסת דרק עשה הוא ואיך מצי' לפרש פי' אחר בזבחים דכ"ע ס"ל דלאו הבא מכלל עשה לוקין עליו נגד המבואר בברייתא דהכא דפריך רבא מינה:

ונלע"ד דהרמב"ם מפרש דהא דפרכי' בזבחים שם מהא דאותה תאכלו ולא בהמה טמאה ע"כ דל"ת הוא ואסיפא סמיך התם דתני' בסיפא שם אין לי אלא בעשה:

בל"ת מנין כמ"ש התוס' בזבחים שם. ומדמה ר' ירמיה שם הקרבת בהמה טמאה לאכילת בהמה טמאה כמ"ש הכ"מ שם דס"ל דלא גרע הקרבת בהמה טמאה מהקרבת בעל מום דעובר בלאו ור"י פריך על מ"ד דאינו לוקה מש"ה מסיק הגמ' דבאיברי בהמה טמאה כ"ע לא פליגי דלוקה היינו דדמי הקרבת בהמה טמאה לאכילת בהמה טמאה משום דלא גרע מבעל מום והא דאמר מעיקרא שם בהא דר"ל דה"ט דלאו הבא מכלל עשה לוקין עליו זה הוא אינו מדברי ר"ל אלא הגמ' היה סבר כן מעיקרא בהא דר"ל וכמ"ש התוס' כזה בב"ק (דף י"ט א') ובשבת (דף י' רע"ב) ובב"מ (דף קי"ב א') ובנדה (דף ל"ד רע"ב) אבל להמסקנא טעמי' דר"ל דלוקה בהקרבת איברי בהמה טמאה הוא משום דדמי הקרבה לאכילת בהמה טמאה דלא גרע מהקרבת בעל מום אבל בסוגיין דהכא פריך שפיר משום דרב גופי' הוא דאמר הכא דכהן שאכל מחטאת ואשם לפני זריקה דלוקה מ"ט משום דאמר קרא ואכלו אותם אשר כופר בהם דלאחר כפרה אין לפני כפרה לא דלאו הבא מכלל עשה לאו הוא ע"ז פריך רבא שפיר דאי לאו הבא מכלל עשה לאו הוא ודאי ל"צ הא דאת זה לא תאכלו ודוק

דף כ"ד א' וליחשוב נמי שבועה כו' מידי דאיתיה בשאלה לא קתני והרי הקדש כו' לכאו' המ"ל דשאני שבועה דמצוה לאיתשולי משא"כ הקדש כדאמרי' כזה בנדרים (ר"ד נ''ט) דמש"ה הוי קונמות ונדרים דבר שיש לו מתירין ולא בטלי ברוב משום דמצוה בהו לאיתשולי אבל הקדש ותרומה לא הוי דבר שיש לו מתירין דלא הוי בהו מצוה לאתשולי וע"ש בר"ן בד"ה תרומה וכמ"ש הפמ"ג בפתיחתו להלכות פסח דשבועה הוי דבר שיש לו מתירין ולא בטיל ברוב וי"ל היטב לדעת תשו' בית יעקב (סי' ק"י) ותשובה מאהבה ח"א (סי' ק"ב וק"ד) דשבועה לא הוי דשיל"מ דבשבועה ליכא מצוה לאתשולי רק בנדר עי' ביו"ד (סי' ר"ג) ועי' בפ"ת ביו"ד (סי' ק"ב ס"ק י')

והנה בענין זה נלע"ד דבר נחמד בעז"ה ליישב דברי הרמב"ם (פט"ו מהלכות מ"א הל' י"ב) שכתב דיראה לי שאפי' דבר שיש לו מתירין אם נתערב בשאינו מינו ולא נתן טעם מותר דלא יהיה זה שיש לו מתירין חמור מטבל שהרי אפשר לתקנו ואעפ"כ שלא במינו בנותן טעם עכ"ד והשיג ע"ז הראב"ד שם דמשנה שלימה היא ע"כ וכוונת הראב"ד הוא למתני' דנדרים (ר"ד נ"ב) דתנן שם דהנודר מן הדבר, ונתערב באחר אם יש בו בנ"ט אסור והרי נדרים הוא דשיל"מ [וכמ"ש קודם מהא דנדרים (דף נ"ט)] ואפ"ה הוא בנותן טעם וע"כ צ"ל דהתם הוא שלא במינו דדבר שיש