כרם יהושע לאנג קכז

דח"מ שוגגים חייבים ב) י"ל דסבר רבי כר"מ הכא דלוקה ומשלם כמ"ש התוס' כזה בב"ק (דף צ"א רע"ב) בהא דר"ע שם דסבר דאחרים שקצצו נטיעותיו חייבין דע"כ סבר כר"מ דלוקה ומשלם א"נ בדלא אתרו ביה ע"ש אלא דתקשה קושי' חמורה לפ"ז מהא דכתובות (דף ל''ה ע"ב) דפריך שם לרבה אי סבר כר"ל דח"מ שוגגים פטורים מתני' כמאן מוקי לה אי כר"מ דלוקה ומשלם א"כ תקשה בתו, ואמאי לא מוקי שם למתני' כרבי דס"ל לדברינו ע"כ דלוקה ומשלם ובודאי י"ל דל"ל דמת ומשלם. דהא לר"ל גופי' ודאי צ"ל דסבר רבי דלוקה ומשלם וכבר הקשה הגרע"א בתור"ע בב"ק שם (פ"ח אות כ"א) על דברי התוס' דב"ק בזה שכתבו אליבא דר"ע דס"ל לר"ע דליקה ומשלם דאמאי לא אמרי' בכתובות שם דר"ע היא דלוקה ומשלם ול"ל דמת ומשלם: דהא לר"ל גופי' ודאי ל"ל כמו שכתבו התוס' בב"ק שם בתי' הב' דמיירי הא דר"ע בדלא אתרו ביה ביון דסבר ר"ל דח"מ שוגגים ולא אתרו ביה ג"כ פטורים ע"ש אבל לפמ"ש יתורץ היטב דהא גם לר"ל מצי' לומר שפיר דהא דר"ע מיירי בדלא אתרו ביה: אלא דר"ע סבר כאידך תנאי דל"ל הא דמכה מכה וא"כ מודה ר"ל דלדידיה ס"ל שפיר דחייבי מלקות שוגגים חייבים וא"כ אינו מוכח אף לר"ל דסבר ר"ע דלוקה ומשלם ועי' בכתובות (דף ל"ה ב') בתד"ה אי כר' יצחק ושם (דף ל''ב א') בתד"ה דאין וא"כ ודאי מצי' לומר הכי ג"כ אליבא דרבי וכיון דאינו מוכח דסבר רבי דלוקה ומשלם מש"ה לא אמר שם דרבי היא כמ"ש התוס' שם אליבא דר"ע אבל לפי האמת ודאי מצי' לומר ג"כ שפיר עוד כתי' הראשון שכתבנו דרבי סבר כר"מ, וכר"ע רבי' דרבי' דס"ל דלוקה ומשלם וכדאמרי' כזה במנחות (דף ע"ב א') ודוק

דף י"ג א' האוכל חלב ודם וחמץ בפסח הנה ה"ה שתייה הוי בכלל אכילה כגון שהמחה חלב או חמץ וגמעו כדאיתא בשבועות (דף כ"ה ע"ב) דאמר שמואל שם שבועה שלא אוכל ושתה חייב. מפ' אבע"א קרא שנאמר ואכלת כו' ותירוש חמרא הוא וכתיב ואכלת ואבע"א סברא דאמרי אינשי תא נטעום הנה מידי ואזלי ואכלי ושתו וכ"כ ביו"ד (ר"ס רל"ח) אולם בחולין (דף ק"כ א') מבואר דאיכא חילוק בזה דיש גווני דלא הוי שתיה בכלל אכילה דפריך שה אהא דתנן הקפה את הדם ואכלו או שהמחה את החלב וגמעו חייב ואמאי חייב הא אכילה כתיב ביה והא לאו אכילה היא ומשני ר"ל דא"ק נפש לרבות השותה וכן אמרי' שם גבי חמץ ונבילת עוף טהור והקשו התוס' דל"ל קרא לרבות את השותה ס"ל דשתיה בכלל אכילה כדילפי' בשבועות מקרא מהא דואכלת ותירצו דהתם במילי דשתיה והכא במידי דאכילה דממחי להו ע"ש וא"כ מבואר דבמידי דאכילה דהמחה להו וגמעו לא הוי שתיה בכלל אכילה ולא הובא האי חילוקא בשו"ע ונלע"ד די"ל בעז"ה בהקדם דקשה קושי' עצומה על דברי התוס' האלו מהאי סוגיא דשבועות (דף כ"ג א') דאמר רבא שם אף אנן נמי תנינא דשתיה בכלל אכילה מדתנן שם שבועה שלא אוכל ואכל ושתה אינו חייב אלא אחת וא"א שתיה לאו בכלל אכילה שבועה שלא אוכל ואכל ועשה מלאכה איצטריך ליה לאשמעינן דא"ח אלא אחת: וא"ל אביי אלא מאי שתיה בכלל אכילה אימא סיפא שבועה שלא אוכל ושלא אשתה ואכל ושתה חייב שתים כיון דאמר שלא אוכל איתסר ליה בשתיה כי אמר שלא אשתה אמאי חייב כו' ומשני כיון דאמר שלא אוכל והדר אמר שלא אשתה גלי אדעתי' דהך אכילה דאמר אכילה גרידתא היא ותמוה לפמ"ש התוס' דחולין דלמא אתא להוסיף במאי דאמר שלא אשתה להני גווני דלא הוי שתיה בכלל אכילה וכבר העיר בזה הגרע"א בתשובותיו (סי' קנ"ד)

ונלע"ד די"ל היטב דמ"ש התוס' סברתם לחלק דבמידי דאכילה לא הוי בהו שתיה בכלל אכילה זה, הוא רק להאי אבע"א קרא דכתיב בהו תירוש ויצהר אבל ודאי להאי אבע"א סברא דאמרי אינשי נטעום ואזלי ואכלי ושתו ודאי בכל גווני הוי שתיה בכלל אכילה ומש"ה כתבו התוס' כן בחולין לריש לקיש לטעמיה דאיהו גופי' מפרש בשבועות דשתיה בכלל אכילה מקרא דואכלת וא"כ הא דרבא ואביי א"ש משום דהגרע"א הקשה עוד שם דמאי פריך אביי הנ"ל כי אמר שלא אוכל איתסר בשתיה כי אמר שלא אשתה אמאי חייב הא י"ל דנתוסף לו בשבועה דשלא אשתה לאידך גווני דשתיה במידי דאכילה דלא איתסר בשבועה דשלא אוכל דלא הוי בהו שתיה בכלל אכילה אולם לפי האמור י"ל דאביי פריך שפיר לשמואל להאי אבע"א סברא דלפ"ז אף במידי דאכילה הוי שתיה בכלל אכילה וא"כ לפ"ז ג"כ משני שפיר דכיון דאמר שלא אוכל והדר שלא אשתה גלי אדעתי' דהך אכילה גרידתא היא דל"ל דהוסיף שתיה במידי דאכילה כיון דקיימי' שם להאי אבע"א סברא א"כ הוי הכל בכלל דשבועה דשלא אוכל שנשבע מעיקרא

ועוד נלע"ד די"ל דר"ל ג"כ ס''ל להאי אבע"א סברא וכ"ע ס"ל לסברא זו דשתיה הוי בכלל אכילה משום דאמרי אינשי נטעום מידי ואזלי ואכלו ושתו מ"מ י''ל שפיר כדברינו הנ''ל דודאי דלאבע"א סברא אין חילוק דאף במידי דאכילה הוי שתיה בכלל אכילה ומ"מ מתו' היטב דברי התוס' דחולין משום דלכאו' קשה דאמאי הוצרכו התוס' שם להביא בקושיתם דמהיכן ילפי' דשתיה בכלל אכילה מקרא דואכלת ה"ל להקשות בקיצור דהא קיי"ל בשבועות דשתיה בכלל אכילה ול"ל קרא דנפש לרבות את השותה מש"ה נלע"ד דקושי' התוס' ל''ק רק לאבע"א קרא אבל לאבע"א סברא ל"ק קושיתם כמ"ש התוס' בשבועות (ס"ד כ"ב) דהתם אצטריך קרא דואכלת אף דאיכא סברא משום דאין הסברא פשוטה כ"כ וא"כ ודאי י"ל ג"כ בזה התם דאצטריך קרא דנפש לרבות השותה. מש"ה הזכירו בקושיתם דהא שתיה בכלל אכילה ילפי' מקרא דואכלת וא"כ קרא דנפש ל"ל מש"ה חילקו התוס'