כרם יהושע לאנג קכו

דסבר רבינא במלאכה שאצ"ל כר''י וא"כ ע"כ צ"ל דה דאמר רבינא בכולה שבת הלכה כר"ש לאו דוקא דלא כדברי הרמב"ן והר"ן וצ"ע ועי' מה שכתבתי בענפי לשבת שם

והנה בענין זה נלע"ד דבר נחמד ליישב דעת הרמב"ם (בפי"ו מהלכות מעשה הקרבנות הל' י"ד) שכתב שם דיין הבא בפני עצמו מנסכו ע"ג השיתין וקשה דאמאי פסק דלא כשמואל דס"ל בזבחים (ס"ד צ"א) דהמתנדב יין מביא ומזלפו ע"ג האישים ופרכי' שם מהא דתניא דיין הבא בפ"ע לספלים או אינו אלא לאישים אמרת לא יכבה ומשני ל"ק הא ר' יהודה והא ר"ש היינו דשמואל ס"ל כר"ש דדבר שאין מתכוין מותר וכיון דהרמב"ם פסק ג"כ כר"ש בדבר שאין מתכוין (בר"ה שבת) א"כ אמאי פסק דלא כשמואל וע"ש בכ"מ מש"ש בזה ונלע"ד ליישב בעז"ה ב' תירוצים נכונים ט"ז א) דדעת הרמב"ם נכון לפסוק כן מהא דאיתא בזבחים (ר"ד פ"ד) דאמר ר"ל מנחה הבאה בפני עצמה לדברי כולן לא תרד כו' נסכים הבאין בפני עצמן לדברי כולן ירדו ופרש"י כגון המתנדב יין בלא זבח ואי סבר ריש לקיש כהא דשמואל דהמתנדב יין מזלפו ע"ג האישים א"כ ה"ל לר"ל לומר דלדברי ר' יהושע לא ירדו דס"ל במתני' שם (דף פ"ג) דכל הראוי לאישים לא ירדו וא"כ ה"נ כשמתנדב יין ה"נ ראוי לאישים ואמאי אמר דלדברי כולן ירדו וע"כ מוכח דל"ל לר"ל כשמואל אף דריש לקיש גופי' סבר בדבר שאין מתכוין כר"ש כדאמר ריש לקיש בשבת (דף פ"א ע"ב) דצרור שעלו בו עשבים מותר לקנח בו בשבת משום דדבר שאין מתכוין מותר כפי' רש"י שם ואפ"ה סבר דלא כשמואל מש"ה פסק הרמב"ם ג"כ דלא כשמואל אף דפסק כר"ש ב) י"ל עוד דעת הרמב"ם נכון בעז"ה משום דאיתא בשבת (דף פ"א ע"ב) דפריך רבא ומי א"ר יוחנן הכי דדבר שאין מתכוין אסור והא"ר יוחנן דהל' כסתם מתני' ותנן דנזיר חופף ומפספס ואי סבר רבא דתלוי האי דינא דשמואל בהא דר"י, ור"ש בדשא"מ א"כ מאי פריך רבא על ר' יוחנן לימא דאדרבא הא איכא סתם מתני' בהיפוך דס"ל ע"כ כר' יהודה בהא דדשא"מ דהא תנן במנחות דף ע"ד ב') דהמתנדב יין לשיתין אזלי דלא כשמואל [וע''ש בתוס' דל"ק מההיא מתני' לשמואל משום די"ל דההיא מתני' כר"י בהא דדשא"מ חייב ושמואל כר"ש] ולפי הסוגיא דזבחים כיון דס"ל לסתם מתני' דמנחות דלא כשמואל ע"כ ס"ל לההוא סתמא דמנחות כר' יהודה בדבר, שאין מתכוין וא"כ נימא דר' יוחנן ס"ל כההיא סתמא אלא מוכח דל"ל לרבא כההיא סוגיא דזבחים אלא ס"ל דאף לר"ש דפוטר בדשא"מ ג"כ ל"ל כשמואל ואינו מוכח מההיא סתמא דמנחות דס"ל כר"י בדשא"מ וא"כ מיושב היטב דעת הרמב"ם שפסק דלא כשמואל אף דס"ל כר"ש משום דפסק כרבא דשבת דס"ל ע"כ הכי ונכון ועי' בר"ש (פ"ט דכלאים מ"ה) ובענפי לשבת (דף נ"ד) מש"ש בעז"ה:

והנה לפי האמור דדבר שא"מ בשבת הוא מדרבנן ובשאר איסורים הוא איסור דאורייתא נלע"ד בזה ליישב קושי' חמורה מאי דקשה לכאו' בשבת (דף מ"ו ע"ב) דפריך רבא [עלה דאמרי' שם דכל היכי דכי קמכוין איכא איסור דאורייתא. כי לא מכוין גזר ר"ש מדרבנן וכל היכי דכי קמכוין איכא איסור דרבנן שרי ר"ש לכתחלה] מהא דתנן מוכרי כסות מוכרין כדרכן ובלבד שלא יתכוין כו' דהא התם איכא איסור דאורייתא במתכוין ושרי ר"ש כשאינו מכוין ומאי פריך רבא לימא דבשבת שאני משאר איסורים דבשבת איכא שגגת סקילה אם יכבה משא"כ בכלאים ליכא אלא שגגת לאו:

כדאמר הכא א"ה אחר נמי ומשני דבנו שגגת חנק ואחר שגגת לאו אבל לפי האמור י"ל היטב דהא אדרבא בשאר איסורין חמור טפי הא דדבר שאין מכוין דהא בשאר איסורין דבשא"מ הוא אסור מדאורייתא ובשבת לא מיתסר דשא"מ אלא מדרבנן אמנם לענ"ד בלא"ה לק"מ די"ל היטב דרבא לטעמי' פריך שפיר בשבת שם דהא רבא גופי' סבר ביבמות (דף פ"ב א') ושם (דף קי"ט א') דמה לי איסור לאו מה לי איסור כרת וה"ה דמה לי איסור מיתה כמ"ש התוס' בקדושין (ר"ד י"ד) ועי' בנו"ב מ"ק (חלק או"ח סי' כ"א) שכתב דעיקר הגירסא ביבמות הוא רבא ולא רבה ועי' במל"מ (פ"א מהלכות יו"ט הל' י"ז) מש"ה פריך רבא שפיר בשבת משאר איסורין על איסור שבת ודוק כי לענ"ד נכון הוא בעז"ה

במכות (דף ד') מעידין אנו באיש פלוני כו' לוקין ומשלמין דברי ר"מ וחכ"א כל המשלם אינו לוקה כו' וקיי"ל כרבנן דאינו לוקה ומשלם כדאמרי' בכתובות (ר"ד ל"ב) ובב"ק (ר"ד ע"א) וכמ"ש הרמב"ם (רפי"ת מהלכות עדות) והנה ראיתי מקשים בקדושין (דף כ"ה א') בהא דאמר רבי שם דאף בסירוס יוצא העבד לחירות וקשה דהא לוקין על זה כדקיי"ל דהמסרס בין באדם ובין בבהמה לוקין ע"ז בזמן הבית משום בארצכם לא תעשו וכיון דאיכא מלקות אינו יוצא לחירות דקיי"ל דאינו לוקה ומשלם וא"ל דמיירי בשוגג או במזיד ולא אתרו ביה דא"כ תקשה האי ברייתא לר"ל דס"ל דחייבי מלקות שוגגים פטורים עי' במקנה בקדושין שם ונלע"ד די"ל ב' תירוצים בזה א) די"ל דגם ר"ל ע"כ מודה דאיכא תנא דסבר דחייבי מלקות שוגגים חייבים משום דהא טעמא דריש לקיש מפרש רבא בכתובות (דף ל"ה א') דה"ט משום דיליף מכה מכה והיינו דס"ל כהאי תנא. דדרשי הכי בב"ק (דף פ"ג): אבל ודאי מודה ר"ל דלאידך תנאי בב"ק שם דל"ל האי גז"ש דמכה מכה ודאי ס"ל דח"מ שוגגים חייבים כר' יוחנן וכמ"ש התוס' שם בד"ה רבא בהא דר' יוחנן שם כזה דר' יוחנן סבר כאידך תנאי דל"ל בב"ק הא דמכה מכה אבל ודאי מודה ר' יוחנן דלהאי ברייתא דדריש בב"ק הא דמכה מכה ודאי לדידיה ח"מ שוגגים פטורים ע"ש. ה"נ צ"ל כן לר"ל איפכא. וא"כ ודאי י"ל דרבי דקדושין מיירי בשוגג או בלא אתרו ביה אלא דל"ל להאי גז"ש דמכה מכה וא"כ מודה ר"ל דלדידיה ס"ל