כרם יהושע לאנג קכה

בשבועות לפי המסקנא דאמרי' איפוך היינו דר' יהודה מחייב בהא דאל יכך ויברכך משום דס"ל דמכלל לאו אתה שומע הן אלא דקשה לפ"ז דחכמים דר"מ הוא ר"י דלדעת ר' יצחק ורב יוסף שם דתנו כדתנן היינו דר"מ מחייב וחכמים פוטרין ול"ל דאיפוך א"כ תקשה מר' יהודה דשבועות אר' יהודה דגיטין ונדרים דבשבועות ל"ל לר' יהודה מכלל לאו אתה שומע הן ובגיטין ובנדרים ס"ל דלא בעי תנאי כפול דאמרי' מכלל לאו אתה שומע הן וכבר נתקשה ג"כ בזה השעה"מ (פ"ו מהלכות אישות) ונשאר בזה בצ"ע ונלע"ד די"ל דר' יצחק ורב יוסף ס"ל כאביי בגיטין שם דל"ל הא דרבא דמשני שם דמיירי בדלא כפליה לתנאיה וא"כ אינו מוכח דר' יהודה לא בעי תנאי כפול וכמ"ש הב"י והב"ח בא"ע (סי' י') דלאביי אינו מוכח דר' יהודה לא בעי תנאי כפול ע"ש וכן בהא דנדרים ס"ל לר' יצחק ולרב יוסף דההיא רבנן דהתם דס"ל מכלל לאו אתה שומע הן הוא ר"ח ב"ג דפליג בהדיא אר"מ בקדושין (דף ס"א) דלא בעי תנאי כפול וכמ"ש הר"ן שם דודאי המ"ל כן ע"ש: ורבא דס"ל בגיטין דל"ל לר' יהודה דבעי' תנאי כפול ואי"ל האי יסוד דמכלל לאו אתה שומע הן וכן הסוגיא דנדרים דס"ל דר' יהודה סבר הכי הם ס"ל כמאי דמסקי' בשבועות הנ"ל דאמרי' איפוך דר"י מחייב וסבר ר' יהודה דמכלל לאו אתה שומע הן

אולם אכתי תמוהים דברי המפרשים בהא דספרי הנ"ל שפי' דר' יונתן ל"ל מכלל לאו אתה שומע הן אף באיסורא ול"ל דשתויי יין במיתה דהא דמאי דפרכי' שם על ר"מ אלא מעתה שתויי יין ופרועי ראש דבמיתה ה"נ דל"ל לר"מ והתנן אלו שבמיתה שתויי יין ופרועי ראש ליתא כן במתני' אלא ברייתא היא שהובא בסוגיין הכא ואלא מאי דפרכי' מהתם לר"מ כבר כתב רש"י ליישב דהוא לאו משום דסתם מתני' ר"מ אלא פריך דלא פליג איש עלה דלא משתמיט מאן דפליג וכדאיתא כזה בכריתות (דף כ"ה א') דלא נשתמיט תנא דנשמעי' עגלה בשחיטה כשרה ע"ש וכמ"ש כזה התוס' לקמן (ר"ד פ"ה) ע"ש וכמה דצ"ל ג"כ בהא בערכין (דף ז' ע"א) דפריך שם אהא דמפרש ר' יוחנן למתני' דהתם דאין ממתינין לה עד שתלד דהוא משום דא"ק ומתו גם שניהם לרבות את הוולד והא מבע"ל עד שיהיו שניהם שוין דברי ר' יאשיה ע"ש וקשה דנימא דמתני' דערכין אתיא כר' יונתן דלעיל (דף ס"ו ע"ב) דל"ל הכי וכדפסק הרמב"ם (רפ"א מהלכות איסורי ביאה) כוותיה אלא צ"ל דפריך הגמ' משום דלא אישתמיט מאן דפליג עלה דתנן שם דהאשה שיצאה ליהרג דממתינין לה עד שתלד וא"כ מזה חזי' דכ"ע ס"ל הא דינא דשתויי יין ופרועי ראש דהוי במיתה וצ"ע

דף פ"ד ע"ב גמ' רב לא שביק לבריה למשקל ליה סילוא מר בריה דרבינא לא שביק ליה לבריה כו' דלמא חביל ליה וה"ל שגגת איסור א"ה אחר נמי אחר שגגת לאו כו'. והתנן מחט של יד כו' ליחוש דלמא חביל וה"ל שגגת סקילה מאן שמעת ליה כו' ור"ש האמר משאצ"ל פטור עליה הנה בשאילתות פ' משפטים גרם הכא רב פפא במקום רב ולפ"ז יתורץ קושי' חמורה דמאי פריך לרב הכא מהא דמחט של יד ליטול את הקוץ ליחוש דלמא חביל וה"ל שגגת סקילה, הא מדשביק רב למשקל סילוא מאחר והא רב גופי' סבר בשבת (דף כ"ב ודף מ') דאין הלכה כר"ש בדברי שאין מתכוין וע"כ הא דשרי רב הוא משום דזה אינו מצוי שיחבול להוציא דם אלא דבאיסור סקילה חיישי' לאינו מצוי וא"כ מאי פריך מהא דמחט של יד הא התם שגגת סקילה כיון דהא דדבר שאינו מכוין לא אסור אלא מדרבנן כמ"ש התוס' בשבת (דף מ"א רע"ב) ושם (ר"ד צ"ה) ד"ה המכבד וברש"י שם (ס"ד קכ"א) ובתוס' ביומא (דף ל"ד ב') בד"ה ה"מ ובכריתות (דף כ' ע"ב) בתד"ה ס"ל וראיתי להגרע"א במערכה ליומא שם שהעיר בזה וכתב ע''ז דאף הי"ל דפירכת הש"ס הכא הוא עלה דמר בריה דרבינא דלא מצינו דסבר כר' יהודה בדבר שאין מחכוין מ"מ מנ"ל להגמ' להקשות עליו דלמא סבר ג"כ מר ברי' דרבינא כר"י, וכתב עוד הגרע"א דאם לא היה מארי דשמעתא רב היה אפשר לומר דלר"י ודאי אסור למשקל סילוא מאחר דהוי ספק שמא יוציא דם וע"כ דסבר כר"ש ומ"מ ס"ל דבבנו אסור משום כיון דאם הוי פסיק רישיה איכא שגגת חנק מש"ה אסרו חז"ל גם בדליכא פס"ר או דחיישי' שמא יהפוך הקוץ לתוחבו בענין דהוי פס"ר מש"ה גם בשבת איכא איסור סקילה. אבל לרב כיון דס"ל כר"י ואפ"ה שרי באחר דאינו מצוי שיצא דם א"כ י"ל דמש"ה בבנו אסור דהוי שגגת חנק דדשא"מ לר' יהודה בשאר איסורין אסור מה"ת כמ"ש התוס' שם אבל בשבת דהתם הוי איסור דדשא"מ רק מדרבנן ליכא איסור סקילה ע"ש מש"ש ביתר ביאור אבל לגירסת השאילתות הנזכר דגרס הכא רב פפא ולא רב א"ש

ועוד נלע"ד די"ל דפריך הכא שפיר על מר בריה דרבינא משום דמסתמא ס"ל כרבינא אביו דסבר בדבר, שאין מתכוין כר"ש מדאמר רבינא בשבת (דף קנ"ז א') דבכולי שבת הלכה כר"ש ש"מ דאף בדבר שאין מתכוין ובמלאכה שאצ"ל ס"ל לרבינא כר"ש וכמ"ש הרמב"ן והר"ן שם ע"ש אולם קשה ע"ז מהא דשבת (דף צ"ה סע"א) דמוכח לכאו' דרבינא ל"ל כר"ש בדבר שא"מ דאמר שם דרבא תוספאה אשכחי' לרבינא דקא מצטער מהבלא. א"ל לא ס"ל למר הא דתניא המרבץ ביתו כו' א''ל לאו אדעתאי מוכח לכאו' דל"ל לרבינא כר"ש דהא התם מסקי' דהאידנא דס"ל כר"ש שרי לכתחילה ועוד קשה על יסוד זה מהא דשבת (ר"ד מ"ב) דאמר רבינא הילכך קוץ בר"ה מוליכו פחות פחות מד"א ובכרמלית אפי' טובא. ואי ס"ל לרבינא במלאכה שאצ"ל כר"ש א"כ אפי' בר"ה שרי אפי' טובא דלא הוי אלא איסור דרבנן דהוי מלאכה שאצ"ל ודמי לכרמלית וכמ"ש המ"מ (פ"א מהל' שבת הל' ז') והמראה הפנים בירושלמי (פ' נוטל) דמהתם מוכח