כרם יהושע לאנג קכג

לאותו מיתה חוץ מזוממי בת כהן ובועלה דנשואה שאע"פ שנגמר דינה לשריפה על פיהם הם בחנק כו' ולר"ש ה"ל לרש"י לפרש ג"כ בארוסה הכי דג"כ היא בשריפה אבל בועלה בסקילה כפי' רש"י לעיל (דף מ''ו) הנ"ל: וכן ראיתי שתמה המעה"ח כזה על בעל החינוך שכתב דאם, נערה המאורסה בת כהן היא תשרף והוא בחנק דהא אנן קיי"ל כרבנן דסקילה חמורה משריפה וע"כ קיי"ל דנשיאה בת כהן יוצאת לשריפה ולא ארוסה דאל"כ חמורה בת ישראל מבת כהן וכן הגיה במ"ש להרמב"ם במל"ת (סי' שמ"ז) שכתב שם דזה שא"א היתה נערה המאורסה שניהם בסקילה ואם היתה ב"כ דינה בשריפה והוא בחנק ר"ל הבועל ואם היתה בת ישראל ובעולה שניהם בחנק ע"כ דצ"ל האי ואם היתה ב"כ כו' אחר ואם היתה בת ישראל ובעולה דהא ארוסה ב"כ קיי"ל דבסקילה ע"כ ע"ש ודוק

דף ס''ו ע''א אין לי אלא אביו ואמו אביו שלא אמו כו' מנין ת"ל אביו ואמו קילל דברי ר' יאשיה. ר' יונתן אומר משמע שניהן כאחד כו' עד שיפרוט לך הכתוב יחדיו הנה בב"מ (דף צ"ד וצ"ה) פליגי אביי ורבא דאביי סבר דהל' כר' יאשיה ורבא סבר דהל' כר' יונתן ובודאי לכאו' הלכה כרבא ועי' מה שהארכתי בפרט זה במערכה ליישב לקושי' התוס' דב"ק (ר"ד נ"ד) עלה דמפרש הגמ' שם דה"ט דרבנן דפטרי על נזקי כלים בבור דכתיב ונפל שמה שור או חמור שור ולא אדם חמור, ולא כלים ור' יהודה (דמחייב על נזקי כלים בבור] או לרבות את הכלים ורבנן או מבעי ליה לחלק ופריך ור"י לחלק מנ"ל ומשני מונפל נפקא והקשו התוס' דהא קיי"ל כרבא דל"צ קרא לחלק ואמאי פריך הגמ' דמנ"ל לר' יהודה לחלק ונלע"ד ליישב עוד בעז"ה דמהדר הגמ' לפרש אליבא דר' יהודה לחלק מנ"ל משום דבחולין (דף ע"ט א') איתא שם דמספקא ליה לר' יהודה אי חוששין לזרע האב ועי' בתוספות דלקמן (דף פ' רע"ב) בד"ה אלא וא"כ ודאי דמספקא ליה לר' יהודה ג"כ בהא דלחלק צריך קרא כדמבואר בחולין שם (דף ע"ח רע"ב) דאמר שם דרבנן דס"ל דאין חוששין לזרע האב ס"ל כר' יאשיה וחנניא דס"ל דחוששין לזרע האב ס"ל כר' יונתן דא"צ קרא לחלק וע"ש (בדף ע"ט א') בתוס' ד"ה עייל וכ"כ כזה התוס' בחולין (דף פ"ו ע"ב) אסוגיא דהתם דאיתא שם ג"כ כזה דרבנן סברי דאם שחט חיה ועוף במקום אחד כסוי אחד לכולן ר' יהודה אומר שחט חיה יכסנה ואח"כ ישחוט את העוף שנאמר חיה או עוף ורבנן האי או מבע"ל לחלק ור' יהודה לחלק מנ"ל ומשני מדמו נפקא וכתבו התוס' שם דמשום דשמא ס"ל דאין חוששין לזרע האב מש"ה אצטריך לחלק ע"ש והנה שיטת הרי"ף ובה"ג והשאילתות דלא קיי"ל כחנניא אלא כרבנן דאין חוששין לזרע האב וא"כ לכאו' מוכח דס"ל לכל הני אשלי רברבי דלא קיי"ל כר' יונתן לפי הסוגיא דחולין הנזכר

אולם ראיתי בספר ראש יוסף בחולין שם שכתב לשיטת הרי"ף דס"ל דקיי"ל כרבנן בהא דאין חוששין לזרע האב דלפי המסקנא דחולין הנ''ל הוא בהיפוך דחנניא כר' יאשיה ורבנן כר' יונתן דא"צ קר לחלק דאותו אתא למעט דאחד ולא שנים אלא שלא תאמר דאותו זכר משמע כו' לכך כתיב בנו לומר מי שכרוך אחריו ומש"ה אמרו בברייתא שם ואם נפשך לומר אותו זכר משמע ולא אמרו שם דאותו צריך לחלק אלא מוכח ע"כ מההיא ברייתא שם דלפי המסקנא אדרבא חכמים כר"י ס"ל דלחלק ל"צ קרא והא דאמרי' מעיקרא שם דחנניה כר' יונתן ורבנן ס"ל כר' יאשיה דלחלק צריך קרא זה הוא מעיקרא שם קידם דידע הברייתא זו אבל לבתר דמייתי הברייתא זו הוא בהיפוך דאדרבא רבנן כר' יונתן ע"ש ביתר ביאור: וקשה לי דא"כ אמאי מבע"ל שם (דף ע"ט) בהא דר' יהודה דהאיך ס"ל אי פשיטא ליה דאין חוששין לזרע האב או מספקא ליה והא אי פשיטא ליה לר' יהודה דאין חוששין לזרע האב וא"כ ס"ל לפי המסקנא כר' יונתן כדמוכח מהברייתא דמייתי' לה התם מהא דואם נפשך לומר כו' וכמ"ש הראש יוסף הנזכר א"כ תקשה האי ברייתא דחולין (דף פ"ו ע"ב) דמבואר שם דסבר ר' יהודה דלחלק צריך קרא דאמר ר' יהודה שם דלחלק מדמו נפקא מדמהדרי ליה רבנן שם האי קרא דדמו בנפשו הוא דדמו טובא משמע והא אי ס"ל לר' יהודה בפשיטות דאין חוששין לזרע האב ע"כ סבר כר' יונתן דלחלק ל"צ קרא ועוד קשה לי דאם פשיטא לר' יהודה דאין חוששין לזרע האב וס"ל [לשיטת הרי"ף] כר' יונתן כמ"ש הראש יוסף והא מוכח מהא דב"ק (דף ס' ע"א) דסבר ר' יהודה דצריך קרא לחלק כר' יאשיה דפריך שם ולר' יהודה דמחייב אנזקי טמון באש קמה ל"ל ומשני לרבות כל בעלי קומה ורבנן נפ"ל מאו הקמה ור' יהודה או מבע"ל לחלק א"כ מבואר דסבר ר' יהודה דצריך קרא לחלק וצ"ע ונלע"ד די"ל דאף דבלא"ה ידעי' לחלק מ"מ אורחי' דקרא לפעמים לכתוב או לחלק כדמצינו כזה בהא דסקל יסקל או ירה יירה דכתיב או לחלק עי' לעיל (דף מ"ה סע"א) וא"כ תקשה לר' יונתן דס"ל דבלאו או ג"כ ידעי' לחלק לדידי' למה כתב או שם אלא ע"כ דאורחי' דקרא הוא לכתוב פעמים או לחלק אף דל"צ

והנה בזה מתו' מאי דקשה בהא דאיתא ביבמות (ד' כ"ב ע"ב) דפליגי רבנן ור' יוסי בר"י דרבנן ס"ל דהבא על אחותו והיא בת אשת אביו חייב משום אחותו ומשום בת אשת אביו ור' יוסי בר' יהודה ס"ל דאינו חייב אלא משום אחותו בלבד ומפרש דה"ט דר"י בר"י דא"כ לכתוב אחותך היא ל"ל משום אחותך אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום בת אשת אביו ורבנן אע"ג דכתיב אחותך אצטריך למכתב היא שלא תאמר בעלמא מזהירין מן הדין וכ"ת אחותך דכתב רחמנא ל"ל מילתא דאתא בק"ו טרח וכתב לה קרא והרי אנן קיי"ל כרבנן א"כ תקשה אי הלכה כר'