כרם יהושע לאנג קכב

דהוי דיחוי בידים אולם אכתי קשה מהא דכתב הרמב"ם (בפ''ד מהלכות קרבן פסח הל' ד') בהא דהמפריש נקבה פסחו דבע"ח אינן נידחין וא"כ מוכח דל"ל להרמב"ם כסברת התוספות דזבחים אלא ס"ל דאף בדיחוי בידים ג"כ לא הוי דיחוי ומ"מ יתורץ ג"כ זה ע"פ מ"ש הלח"מ שם לפרש דגם הרמב"ם מודה בדיחוי בידים דבעלי חיים נידחין ע"ש ודוק היטב

שם ע"ב גמ' מ''ט דאביי גמר שם שם מעגלה ערופה מה עגלה ערופה בהזמנה מיתסרא כו' ורבא מ"ט לא גמר מעגלה ערופה כו' והקשו התוס' דכי גמר מעגלה ערופה הא''ר יוחנן בחולין דעריפתה אוסרתה ורבא פסיק כר' יוחנן בר מתלת ונלע"ד ליישב בעז"ה ע"פ מ"ש הכ"מ (פ"י מהלכות רוצח) ליישב דעת הרמב"ם שם שפסק דירידתה לנחל איתן אוסרתה ואפ"ה פסק ג"כ שאם נמצא ההורג עד שלא נערפה העגלה תצא ותרעה בעדר וזה הוא נגד המבואר בגמ' דכריתות (דף כ"ה א') דאמר שם דמנא אמינא לה דלאחר עריפה נאסרת מדתנן דאם נמצא ההורג עד שלא נערפה תצא ותרעה בעדר ואי אמרת דמחיים נאסרת אמאי תצא ותרעה בעדר ותי' הכ"מ דזה הוא ס"ד רק מעיקרא כן אבל לקושטא דמילתא ס"ל דאף דמחיים נאסרת דירידתה לנחל איתן אוסרתה מ"מ ס"ל שפיר דאם נמצא ההורג עד שלא נערפה אף לאחר ירידתה לנחל איתן מ"מ תצא ותרעה בעדר משום דאדעתא שימצא ההורג לא אקדשה ע"ש ביתר ביאור וא"כ לפ"ז ג"כ ל"צ לומר דר' יוחנן סבר בחולין דעגלה ערופה אינה משנה משום האי קושי' דפרכי' בחולין (ר"ד פ"ב) עלה דתנן במתני' שם דעגלה ערופה שחיטה שאינה ראויה היא דנאסרת מחיים מהא דתנן דנמצא ההורג עד שלא נערפה העגלה תצא ותרעה בעדר אלמא דאינה נאסרת מחיים [דאי נאסרת מחיים אמאי תצא ותרעה בעדר ולפמ"ש הכ"מ בדעת הרמב"ם דלקושטא ל"ק דאף דמחיים נאסרת והוי שחיטה שאינה ראויה מ"מ תצא ותרעה בעדר אם נמצא ההורג עד שלא נערפה משום דאדעתא שימצא ההורג לא אקדשה וא"כ לקושטא דמילתא ל"ל לדידן דא"ר יוחנן דע"ע אינה משנה היינו דעריפתה אוסרתה ולא מחיים והוי שחיטה ראויה

ולפי האמור נלע"ד דמתו' ג"כ היטב דברי התו"י ביומא (ר"ד ס') דמפ' ר' יוחנן שם דה"ט דאין מועלין בדמים דאמר קרא הוא לפני כפרה כלאחר כפרה מה לאחר כפרה אין בו מעילה אף לפני כפרה אין בו מעילה ופריך ואימא לאתר כפרה כלפני כפרה כו' ומשני דאין לך דבר שנעשה מצותו ומועלין בו:

ופריך והרי תרומת הדשן כו' ומשני משום דהוי תרומת הדשן ובגדי כהונה ב"כ הבאין כאחד ואין מלמדין ופריך הניחא לרבנן אלא לר' דוסא מא"ל ומשני דתרומת הדשן ועגלה ערופה הוי ב"כ הבאים כאחד וא"מ והקשו ע''ז בתוס' ישנים שם דלמ"ד דעגלה ערופה עריפה אוסרתה ואינה נאסרת מחיים מאי דבר שנעשה מצותו שייך בו ותי' התו"י דאתי' שם כמ"ד דע"ע נאסרת מחיים ע"ש ותמוה דהא התם לר' יוחנן קיימי' והא ר' יוחנן גופי' סבר בחולין (ר"ד פ"ב) הנ''ל דעגלה ערופה עריפה אוסרתה ולא מחיים אבל לפי האמור יתו' היטב דלקושטא דמילתא ל"ל כן ולא אמר ר' יוחנן דעגלה ערופה אינה משנה כיון דלקושטא דמילתא ל"ק האי קושיא מהא דאם נמצא ההורג וכו' וסבר ר' יוחנן שפיר דמחיים נאסרת וא"ש הסוגיא דיומא ועוי"ל לענ"ד נכון דהא מסיק בכריתות (דף כ"ה א') דתנאי פליגי בזה אי מחיים נאסרת אי לאחר עריפה ועי' בתוס' בחולין (דף פ"ב א') בד"ה עגלה ערופה וא"כ משני שפיר עלה דפריך אלא לר' דוסא מאי איכא למימר דהוי תרומת הדשן ועגלה ערופה ב' כתובין וא"מ דהיינו דס"ל לר' דוסא כהאי תנא דכריתות דס"ל דמחיים נאסרת וא"ש גם לר' יוחנן אף דאיהו לנפשי' סבר כהך תנא דע"ע עריפה אוסרתה מ"מ ס"ל לר' יוחנן דר' דוסא סבר כהנך תנאי דמחיים נאסרת וכן יתו' היטב לפי האמור מאי דס"ל לסתמא דירושלמי במגילה (פ"ג הלכה א') וכן ביומא (פ"ג הלכה ו') דהזמנה מילתא היא והא סתמא דירושלמי בכ"מ הוא ר' יוחנן כידוע ועי' בהקדמת הרמב"ם ובש"ך ביו"ד (ר''ס קמ"ה) והא מ"ד דעגלה ערופה אינה נאסרת מחיים כ"א לאחר עריפה ע"כ סבר דהזמנה לאו מילתא היא כרבא דהכא ור' יוחנן הא סבר בחולין דעגלה ערופה אינה נאסרת מחיים אלא עריפה אוסרתה דמש"ה אמר שם דעגלה ערופה אינה משנה אבל לפי האמור מתו' היטב דלקושטא דמילתא ל"ל דא"ר יוחנן דעגלה ערופה אינה משנה אלא ס"ל שפיר דנאסרת מחיים והוי שחיטה שאינה ראויה מש"ה ס"ל שפיר בירושלמי דהזמנה מילתא היא כאביי דהכא דיליף מעגלה מרופה ודוק כי לענ"ד נכון הוא בעז"ה דף נ' ע"ב לרבנן נשואה יצאה לשריפה ולא ארוסה:

לר''ש אחת ארוסה ואחת נשואה יצאה לשריפה הנה קיי"ל כרבנן כמ"ש הרמב"ם (פט"ו מהל' סנהדרין) וכן (בפ"ג מהל' איסורי ביאה) ותמוהים דברי רש"י בזה לקמן (דף פ"ד רע"ב) דתנן שם אלו הן הנחנקין כו' וזוממי בת כהן ובועלה ופרש"י בנשואה בת כהן קמיירי אבל ארוסה בועלה בסקילה ולא כתב ג"כ דארוסה גופה בסקילה וזה הוא כר"ש דהכא וכבר העיר הרש"ל כזה על דברי רש"י דלעיל (דף מ"ו א') בהא דתרגמא רב חסדא בבת כהן ובועלה, או בבת כהן וזוממי זוממיה ופרש"י שם בבת כהן ארוסה או נשואה ובועלה דהיא בשריפה אבל בועלה נידון כשאר בועל בת ישראל כו'. דזה הוא כר"ש דלרבנן ארוסה בת כהן נמי בסקילה ותמה הרש"ל ע"ז שפרש"י דלא כהלכתא א"ל ט"ס הוא ע"ש וצ"ל דרש"י לא נחית לפרש לקמן דין ארוסה גופי' כיון דפלוגתא דתנאי הוא בזה אלא פי' רק להא דחשיב בועלה בהא דנחנקין ע"ז פרש"י דזה בנשואה בת כהן הוא ולא בארוסה אבל במכות (דף ב' א') מוכח מדברי רש"י דס"ל ג"כ דקיי"ל כרבנן שפי' בהא דמייתי' למתני' דתנן דכל הזוממין מקדימין