כרם יהושע לאנג קכא

אלא כאילו מחייב שתים והיינו דלפ"ז ודאי מצי' לומר דר"א בר"צ סבר כהאי תנא דהכא דהבערה ללאו יצאת ול''ל דהבערה לימדה על כל המלאכות כולן כתי' הירושלמי על בר. קפרא מש"ה א"ש דאף דבכל המלאכות מקלקלים כטורים מ"מ בהבערה מקלקל חייב ונכון בעז"ה

והנה השירי קרבן שם פירש דמש"ה א"ר יוחנן דלא נתגלתה טעמא של הלכה זו הוא משום דאיתא בבבלי (פ' האורג) דתני ר' אבוה קמיה דר' יוחנן כל המקלקלין פטורין חוץ מחובל ומבעיר א"ל פוק תני לברא חובל ומבעיר אינו משנה ואת"ל משנה חובל בצריך כו' ולא מוקי לה כראב"צ אלא ודאי דסובר ר' יוחנן דמקלקל בהבערה לכ"ע פטור לכך קאמר ע"כ לא נתגלתה טעמא של הלכה זו ע"ש וקשה לי דהא ע"כ חזי' דר' יוחנן מפ' דבנפח שנו היינו דפליגי ראב"צ ורבנן בהא דמקלקל בהבערה א"כ ל"ל דכ"ע ס"ל דמקלקל בהבערה פטור ועוד קשה דלשיטת ר"ש שפי' בשבת שם (ר"ד ק"ו) בהא דתני ר"א קמיה דר' יוחנן כל המקלקלים פטורים חוץ מחובל ומבעיר [וכן ס"ל לרש"י שם] דר' אבהו סבר כר''ש דמקלקל בחבורה חייב ור' יוחנן סבר כר' יהודה דמקב"ח פטור ואפ"ה א"ל ר' יוחנן לר"א פוק תני לברא ולא נ"ל לר' יוחנן לאוקמי לה כר"ש דלא כהלכתא כיון דס"ל לר' יוחנן דקיי"ל כר יהודה וא"כ ה"נ ודאי ל"ק מאי דלא נ"ל לאוקמי להאי ברייתא דר' אבהו דהוא כר"א ב"צ כיון דס"ל דקיי"ל כרבנן אלא הנכון כמו שכתבתי לפרש

והנה מהא דכריתות הנ"ל מוכח לכאו' כשיטת רש"י ורבינו שמואל הנ"ל דלפי' התוס' שהקשו על פירושם דאמאי א"ל ר' יוחנן לר' אבהו פוק תני לברא דאטו משום דס"ל כר' יהודה מאן דתנא כר"ש משתקי' ליה דכה"ג פריך בחולין (דף ט"ו) ומש"ה פירשו התוס' התם דר' אבהו ור' יוחנן אליבא דר' שמעון פליגי ע''ש תקשה דאכתי אמאי א"ר יוחנן לר"א פוק תני לברא, הא ר' יוחנן גופי' מפרש בכריתות דפליגי תנאי בהא דמקלקל בהבערה רבנן וראב"צ ואטו משום דס"ל לר' יוחנן כמ"ד דמקלקל בהבערה פטור מאן דס"ל כמ"ד דמקלקל חייב בהבערה משתקי' ליה וא"כ מוכח כפר"ש ורש"י וכן הוא שיטת הרמב"ם כמ"ש המראה הפנים בירושלמי (ספי"ג דשבת) ע"ש וקושי' התוס' נלע"ד ליישב מהא דרב דחולין עלה דר' יוחנן בשבת. די"ל דר' יוחנן לטעמי' דס"ל בעירובין (דף מ"ו ב') להנהו כללי. דחשיב שם דר' יהודה ור"ש הלכה כר'. יהודה מש"ה לא נ"ל לר' יוחנן לאוקמי כר"ש דלא כהלכתא ומש"ה ג"כ לא נ"ל לאוקמי הא דתני ר' אבהו כר"א ב"צ דלא כהלכתא משום דקיי"ל כרבנן דמקלקל בהבערה פטור וכר' יהודה אבל מ"מ לרב בחולין פרכי' שפיר דמ"ט שתיק רב שם למאן דתנא קמיה הא דהמבשל בשבת בשוגג יאכל דמשום דס"ל לרב כר' יהודה מאן דתני כר"מ שתוקי משתקי' ליה משום דלרב לטעמי' פרכי' שפיר דהא רב גופי' ל"ל הני כללי בעירובין דר' יהודה ור"ש הלכה כר' יהודה כדאיתא בעירובין (דף מ"ז רע"ב). ובזה נלע"ד ג"כ ליישב הא דאיתא בביצה (דף י"ב א') דא"ל ר' יוחנן למאן דתנא קמי' המבשל גה"נ בחלב ביו"ט לוקה חמש כו' דפוק תני לברא דב"ש היא דל"ל מתוך וקשה דאמאי א"ל פוק תני לברא הא ר"ע ג"כ ל"ל מתוך כדאיתא בפסחים (דף ה' רע"ב) והמ"ל דר"ע היא וכבר הקשה הגרע"א שם וכבר כתבתי בעז"ה תירוצים שונים במקום אחר בזה אבל לפי האמור י"ל לענ"ד היטב דא"ל ר' יוחנן שפיר דפוק תני לברא דר' יוחנן לטעמי' דס"ל בעירובין (דף מ"ו) שם דהלכה כר"ע מחבירו ולא מחביריו א"כ לא קיי"ל בזה כר"ע בהא דס"ל כב"ש דל"ל מתוך:

מש"ה א"צ דפוק, תני לברא דלא נ"ל לר"י להעמיד כב"ש וכר"ע דלא כהלכתא דאנן קיי"ל כהא דב"ה ורבנן דר"ע דס"ל מתוך ודוק כי לענ"ד נכון הוא בעז"ה:

אמר עולא א"ר יוחנן אכל חלב והפריש דף מ''ז א' קרבן כו' ואכל חלב והפריש קרבן ונשתטה כו' אמר רב יוסף אף אנן נמי תנינא כו' קדשי מזבח ימותו כו' א"ל, אביי מי סברת מת מתוך רשעו ה"ל כפרה כו' הנה לפי המסקנא דמסיק דלאחר קבורה ועיכול ה"ל כפרה ודאו מוכח ראיה גמורה מהתם דאמרי' האי סברא דדיחוי דאל"כ אמאי ימותו הקדשי מזבח נמתין עד אחר קבורה ועיכול דה"ל כפרה וא"כ לכאו' תמוה מזה לדעת רב דפליג עלה דר', יוחנן בהאי סברא דדיחוי כדאיתא ביומא (דף ס"ד) דמאי יענה לההיא מתני' דהכא הא דקדשי מזבח ימותו ונלע"ד די"ל ב' תירוצים בזה א) דס"ל לרב דמתני' דיומא שם פליג ע"כ ע"ז כדאמרי' ביומא שם דמתני' דיקא כוותי' דרב בזה דבע"ח אינם נדחין ב) י"ל ע"פ מ"ש התוס' בזבחים (דף י"ב ע"א) בד"ה ש"מ דבדיחוי בידים כההיא דמפריש נקבה לפסחו בפסחים (דף צ"ז) גם רב מודה דבע"ח נידחין והא דאכל חלב וההיא דקדשי מזבח הוי ג"כ דיחוי בידים כמ"ש התוס' בזבחים שם. ובזה א"ש מאי דלא מייתי הסוגיא הכא ראיה זו מהא דקדשי, מזבח אלא להא דר' יוחנן דהכא בהא דאכל חלב כו' ואמאי לא מייתי' ראיה זו על אידך דר' יוחנן בזבחים שם בהא דבהמה של שני שותפין דסבר ר' יוחנן דבעלי חיים נידחין והגמ' מייתי לה עוד בקדושין (דף ז') ובתמורה (דף כ"ו) ובכריתות (דף כ"ז) אבל לפי האמור מתו' היטב דמייתי הכא דוקא מהא דקדשי מזבח דהוי דיחוי בידים עלה דאכל חלב דהוי ג"כ דיחוי בידים וכן יתו' לפי האמור דברי הרמב"ם (פ"ד מהלכות ע' כוכבים) שכתב שם גבי עיר הנדחת דקדשי מזבח ימותו וקשה דאמאי ימותו לשהינהו עד אחר קבורה ועיכול דה"ל כפרה כדמסיק הגמ' הכא וכמ"ש ג"כ הרמב"ם (פי"ד מהלכות סנהדרין) וא"כ אמאי נדחין והא הרמב"ם גופי' ס"ל (בפט"ו מהלכות מעשה הקרבנות הל' ד') וכן (ברפ"ו מהלכות פסולי המוקדשין דבעלי חיים אינם נדחין אבל לפמ"ש התוס' בזבחים הנזכר א"ש דהא דקדשי מזבח שאני