כרם יהושע לאנג קיט

והנה לפי האמור יתו' לענ"ד היטב דברי המ"א (ס"ס קמ"ז) שהקשה שם על מ"ש הרמב"ם (פ"ד מהלכות סוטה) דאין משקין ב' סוטות כאחת דאמאי לא הזכיר הרמב"ם שם החילוק בין כהן אחד לשני כהנים כדאיתא בסוטה (דף ח' ע"א) דבכהן אחד משקה אין משקה לב' סוטות כאחת משום דאין עושין מצות חבילות חבילות אבל כששני כהנים משקין שרי אף ב' סוטות כאחת ולכאורה תמוהים דברי המ"א דהא בגמ' שם לא אמרי' האי חילוקא בין כהן אחד לב' כהנים אלא לר"ש דדריש טעמא דקרא ולא לרבנן דפריך שם ורותחות מי משקין לר"ש [דמפרש משום שלא יהא לבה גס בחברתה אבל רותתת הא חזי' דאין לבה גס] והא אין עושין מצות חבילות חבילות דתנן אין משקין שתי סוטות כאחת כו' ומשני ל"ק כאן בכהן אחד כאן בב' כהנים וכבר נתקשו בזה בספר מחצית השקל שם ובתשו' ש"ש (סי' ט"ו) אבל לפי האמור מתו' היטב דהרמב"ם הא פסק כר''ש בהא, דדרשי' טעמא דקרא דאף דהרמב"ם הביא ג"כ דרשא דאותה מ"מ ס"ל ג"כ הא דדרשי' טעמא דקרא מש"ה נכונים דברי המ"א

ונלע"ד דמוכח כן דס"ל להרמב"ם האי דרשא דאותה ודרשי' טעמא דקרא דהנה (בפי"ב מהלכות נדרים הל' י"ד) כתב הרמב"ם דהבעל מיפר לשני נשיו בבת אחת ובנדרים (דף ע"ג א') איתא דמבעי' לן שם בבעל מהו שיפר לשתי נשיו בבת אחת אותה דוקא או לאו דוקא ופשיט לה רבינא שם מהא דתניא דאין משקין ב' סוטות כאחת מפני שלבה גס בחבירתה ר' יהודה אומר לא מן השם הוא זה אלא משום שנאמר והשקה אותה אותה לבדה ופי' הר"ן שם דאיכא מ"ד דמהא דרבנן פשט לה רבינא שם דלא משמע להו דאותה דוקא היא מש"ה פשיטא דבעל מיפר לב' נשיו כאחת ואינו כן דעת הרמב"ן אלא כ"ע ס"ל דאותה דוקא ע"ש והא הרמב"ם ס"ל ע"כ דאותה דוקא כמ"ש (ברפ"ד מהלכות סוטה) דאין משקין ב' סוטות כאחת דכתיב, והעמיד אותה וא"כ קשה דאמאי כתב דהבעל מיפר לשתי נשיו בבת אחת והא הגמ' דנדרים הנזכר מדמי להו אהדדי הא דהפרת נדרים לשתי נשיו כאחת להא דהשקאת ב' סוטות כאחת אלא ע"כ צ"ל דס"ל להרמב"ם דדרשי טעמא דקרא ודרשי' להאי אותה היינו דמשום האי טעמא דמפרש ר"ש כדי שלא יהיה לבה גס בחברתה מש"ה דרשי' שם להאי אותה לבדה בהא דהשקאת ב' סוטות כאחת מש"ה פסק הרמב"ם שם היטב דאין משקין ב' סוטות כאחת משום האי אותה אבל בנדרים דליכא ה"ט ס"ל להרמב"ם דהתם לא דרשי' האי אותה ומש"ה ס''ל שם דבעל מיפר לשתי נשיו בבת אחת ונפלאתי על הגרד"ט בתשו' נחלת דוד (ס"ס מ"ז) שכתב שם דדעת הרמב"ם כהאי, איכא מ"ד שהביא הר''ן בנדרים הנזכר דלא דרשי' הא דאותה ע"ש ותמוה דהא הרמב"ם גופי' (ברפ"ד מהלכות סוטה) כתב דאין משקין ב' סוטות כאחת דכתיב והעמיד אותה אלמא ס"ל האי דרשא דאותה: אלא לפמ"ש י"ל דרק היכי דאיכא ג"כ טעמא לזה אז ס"ל להרמב"ם דדרשי' האי אותה ודוק ועי' מ"ש בענפי לשבת (דף צ"ג) ובפריי לפסחים (דף נ"ב וד' צ') ובכרמי לקמן (ר"ד ע') ודוק כי לענ"ד נכון הוא בעז"ה

דף כ"ג א' תנינא נאמן עלי אבא כו' נאמנים עלי ג' רועי בקר כו' ואמר רב דימי כגון דקבליה עליה בחד והקשו התוס' דל"ל לאתויי הא דרב דימי הכא ותירצו דבלאו הא דרב דימי ה"א ממתני' דלקמן דמיירי דקביל עליה כבי תרי דהוי תרתי לריעותא אבל בחדא לריעותא לא אמר ר"מ וקשה דלמא רב דימי גופי' לא ידע לה דהא דנאמן עלי אבא הוא אף בחדא לריעותא אלא ממתני' דרישא דמוכח מהתם דאף בחדא לריעותא סבר ר"מ דיכול לחזור בו וא"כ השתא ודאי איצטריך האי רישא דבלאו מתני' דרישא ודאי ה"א דמתני' דלקמן דסיפא הוא דוקא בתרתי לריעותא ס''ל לר"מ דיכול לחזור כגון דקבליה כבי תרי וא"כ מאי עדיפותי' מהא דרב דימי ובפנים כתבתי ליישב דמש"ה מייתי דרב דימי דמדידי' מוכח דהא דג' רועי בקר דתנן בסיפא מיקרי חדא ריעותא מדמפרש רב דימי כגון דקבליה עליה בחד היינו דדוקא בחדא ריעותא סברי רבנן דאינו יכול לחזור בו מש"ה פריך תנינא דהא מהא דג' רועי בקר דלקמן דסיפא ידעי' דס"ל לר"מ דאף בחדא ריעותא יכול לחזור בו וזה התי' לא יתורץ כ"א לפי' התוס' דלקמן (דף כ"ד סע"א) ולא לפי' רש"י דלקמן וכן פי' הרמב"ם כרש"י כמ"ש הכ"מ (רפ"ז מהל' סנהדרין) ונלע"ד די"ל גם לפי' רש"י והרמב"ם דמהא דרב דימי מוכח דס"ל דפשוטו של מתני' דסיפא דנאמן עלי אבא נאמן עלי אביך משמע דקבליה עליה בחד דאל"כ ה"ל לבאר דנאמן עלי אבא כבי תרי דאם נימא דפשוטו של מתני' נוכל לפרש דקבליה עליה כבי תרי אם כן ה''ל לרב דימי לפרש ג"כ הסיפא דנאמן עלי אבא דמיירי דקבליה עליה כבי תרי וצריכי רישא וסיפא שפיר דברישא ידעי' דאף בחדא לריעותא סבר ר"מ דיכול לחזור בו וסיפא אצטריך לרבנן דאף בתרתי לריעותא סבירא להו לרבנן דאין יכול לחזור בו וע"כ דס"ל לרב דימי דפשוטו של מתני' ע"כ הכי משמע דקבליה עליה כבי חד מש"ה פרכי' שפיר תנינא מיהו לפמ"ש קודם יתו' קושי', חמורה מאי דקשה לפרש''י והרמב"ם שפירשו דרב דימי אשמעי' אליבא דר"מ דאף בחדא ריעותא יכול לחזור בו וקשה דהא בלאו דברי רב דימי ידעי' לה מהא דג' רועי בקר דהוי חדא ריעותא וסבר ר"מ דיכול לחזור בו ומאי צריך רב דימי לאשמעי' אבל לפי האמור מתו' היטב דזה גופי' קמ"ל דלא נימא דג' רועי בקר מיקרי ג' ריעותות במאי דקבלינהו ג' פסולים עליו ודוק

דף ל"ה ע"ב גמ' אמר רבא כבר פסקה תנא דבי ר' ישמעאל דתנא דר"י לא תבערו אש מה ת"ל מה ת"ל אי לר' יוסי ללאו יצאת אי לר' נתן לחלק יצאת ולכאו' קשה דהא בפשיטות ה"ל להגמ' להקשות דהא ר' ישמעאל גופי' ע"כ סבר דהבערה לחלק יצאת כמ"ש התוס' ביבמות (דף ו' ע"ב) מהא דאיתא