כרם יהושע לאנג קיז

והנה הגמ' בסוגיין פריך על מתני' דאמאי לא חשיב ג"כ שבועה ומשני דמידי דאיתי' בשאלה ל"ק ופריך והרי נזיר ומשני בנזיר שמשון דליתי' בשאלה והנה לכאורה קשה לפ"ז עלה דתנן בכריתות (ס"ד י"ג) יש אוכל אכילה אחת וחייב עליה ד' חטאות ואשם אחד והקשו התוס' שם דאמאי לא חשיב שם שבועה כגון נשבע שלא יאכלנו ואכלה ותירצו דמידי דאיתי' בשאלה לא תני ע"ש וקשה דאכתי אמאי לא תני שם שקיבל עליו נזירות שמשון וטימא עצמו וחייב קרבן טומאה ובנזירות שמשון ליתיה בשאלה כדאי' הכא ולכאו' יהיה מזה ראיה לדעת המהרי"ט ח"א הביאו המל"מ (פ"ב מהלכות נזירות הל' י"ז) דבעל מצי להפר אפי' בנזירות שמשון וא"כ י"ל דמש"ה לא חשיב לה בכריתות שם כה"ג כיון דלפעמים איתיה בשאלה באשה לגבי בעלה דהבעל מפיר לה אבל אכתי תקשה לכאו' לפמ"ש הש"ך ביו''ד (סי' רל"ט ס"ק כ"ח) בשם המבי"ט חיב דבעל אינו יכול להפר בנזירות שמשון אבל מ"מ לק"מ דהא מבואר בנזיר דף ד') דנזיר שמשון אם נטמא אינו מביא קרבן טומאה ועי' בנזיר (דף י''ז א') בפלוגתא דר' יוחנן וריש לקיש שם

והנה לכאו' קשה דהא בשבועה איכא ג"כ אופן לפעמים דאין לו שאלה כגון שנשבע על דעת רבים דאין לו הפרה כדאיתא לעיל (דף ע"ו א') ובגיטין (דף ל"ה ע"ב) ועוכ"מ וא"כ תקשה דאמאי לא תני הכא במתני' שבועה בכה"ג שנשבע ע"ד רבים וכן תקשה בכריתות הנזכר דאמאי לא תני שבועה בכה"ג וצ"ל כיון דבעיקר שבועה היכי דלא הוי על דעת רבים איתנה בשאלה לא תני לה משום הכי אבל קשה לי אכתי לפמ"ש השעה"מ (פ"ו מהלכות שבועות) ליישב דברי התוס' דכריתות מה שכתבו שם עוד דמוקדשין דתני אף דאיתי' בשאלה מ"מ השתא שנשחטו ונזרק דמן ליתנהו בשאלה. דהוא נגד הסוגיא דשבועות (ד' כ"ד ב') דפריך שם האי קושי' ומשני בבכור ולא משני כמ"ש התוס' דמוקדשין משום שנשחטו ונזרקו דמן ליתנהו בשאלה וכתב השעה"מ ע"ז ליישב דבשבועות הא קיימי' שם לרבא ורבא הא סבר, בשבועות (דף כ"ח) דאכלה כולה אין נשאלין עליה וא"כ ליכא לתרץ אליבי' דמוקדשין שנשחטו ונזרקו דמן ליתנהו בשאלה דא"כ בשבועה הא איכא ג"כ כה"ג דליתי' בשאלה היכי דאכלה כולה וע"כ צ"ל דלא תני שבועה כיון דעיקר שבועה איתי' בשאלה מש"ה ל"ל האי תי' במוקדשין דהא עיקר מוקדשין ג"כ איתנהו בשאלה: אבל התוס' תירצו בכריתות לדידן דלא קיי"ל כרבא בהא דאכלה כולה אין נשאלין עליה וא"כ שבועה לעולם ליתיה בשאלה עכ"ד ע"ש וא"כ קשה אכתי דהא אף שבועה משכ"ל דליתי' בשאלה כגון שנשבע על דעת רבים וא"כ ג"כ צריך לומר דמש"ה לא תני שבועה משום דעיקר שבועה איתי' בשאלה וא"כ אמאי חשיב שם במתני' דכריתות למוקדשין נהי דהשתא שנשחטו ונזרקו דמן ליתי' בשאלה מ"מ עיקר מוקדשין איתנהו בשאלה כמו בשבועה וצ"ע

ודע דהמל"מ שם הביא בשם המבי"ט דבנזירות שמשון יש הפרה, לבעל מהא דגיטין (דף ל"ה ב') הנ"ל דאמר רב הונא לא שנו שאשה נודרת על כתובתה בשלא ניסת אבל ניסת אין מדירין אותה דמיפר לה בעל ואי נימא דבעל אינו יכול להפר לאשתו בנזירות שמשון א"כ אף בשניסת לדירה בנזירות שמשון דאינו יכול להפר ע"ש ולכאורה קשה אף לשיטת המבי"ט דבעל מיפר אף בנזירות שמשון אבל חכם ודאי אין מיפר כדאיתא הכא דליתנהו בשאלה א"כ מאי פריך בגיטין שם בהא דלא ניסת דאמאי מדירין אותה ליחוש דלמא אזלא לגבי חכם ושרי לה לתרץ דמיירי שמדירין אותה בנזירות שמשון דלכ"ע אין החכם יכול להפר ונלע"ד דבגיטין פריך על מה דתנן שם במחני' הלשון דנודרת ליתומים כל מה שירצו דמשמע דכל מיני נדר מהני אפי' שאינו נזירות שמשון ומ"מ הוכיחו מהא דגיטין דאמר שם דניסת אין מדירין אותה דע"כ גם בנזירות שמשון יכול הבעל להפר דאל"כ הל"ל דניסת מדירין אותה בנזירות שמשון אלא צ"ל ע"כ דגם נזירות שמשון לא מהני שם משום דבעל יכול להפר

והנה בהא דפריך אביי לרבא בהא דאמר דאין ח"מ ליו"ט מהא דהמבשל גיד בחלב ביו"ט ואכלו כו' י"ל עוד על האי קושיא הנ"ל דמאי פריך אביי לרבא מההיא ברייתא דאמר ר' יוחנן עלה בביצה (דף י"ב) דפוק תני לברא ואת"ל משנה ב"ש הוא דל"ל מתוך והא ב"ש במקום ב"ה אינה משנה כדאיתא ביבמות (דף ע') ועוכ"מ ועי' מ"ש בכרמי בפנים ובענפי לשבת (דף נ') בהקדם דהנה מקשים המפרשים בביצה שם דאמאי א''ר יוחנן דב"ש היא ואמאי לא אמר דר"ע היא דל"ל ג"כ מתוך כדאיתא בפסחים (דף ה' רע"ב) ונראה די"ל ע"פ מ"ש הצל"ח (בפ"ג דפסחים דף מ"ז) שהקשה שם דאמאי לא חשבו בהאי ברייתא דהמבשל גיד דמבשל ביוה"כ לוקה שש משום אוכל ביוה"כ ומשום בישול ביוה"כ ומשום הבערה ביוה"כ ותי' דברייתא זו אתיא כר' יצחק דאמר דמלקות בחייבי כריתות ליכא ע"ש וא"כ י"ל דמש"ה לא אמר ר' יו דר"ע היא דהא ר"ע סבר דלא כר' יצחק דהא אמר ר"ע לעיל (דף י"ג) דחייבי כריתות ישנן בכלל מלקות ארבעים אבל לרבא פריך שפיר דלדידיה צ"ל דאף דאתיא ההיא ברייתא כב"ש דל"ל מתוך מ"מ לא אתיא כוותייהו בכל מילי אלא רק בהא די"ל מתוך דהא רבא סבר ביבמות (דף י"ג ב') דב"ש ס"ל דאין איסור חל על איסור והכא ע"כ ס"ל להאי ברייתא דאיסור חע"א מדחל איסור של בשר בחלב על איסור גיד וא"ל דאיסור של בשר בחלב הוי איסור מוסיף על איסור גיד שנתוסף איסור הנאה עי' בחולין (דף ק"א א') ופסחים (דף כ"ג ע"ב) דזה אינו דהא ב"ש ל"ל דאחע"א אף באיסור מוסיף דהא איסור אשת אח על איסור אחות אשה איסור מוסיף הוא ועי' ביבמות (ד' ל"ב וא"כ ע"כ צ"ל דלא אתיא כב"ש בכל מילי ההיא ברייתא אלא רק בהא דמתוך מש"ה פריך שפיר לרבא לטעמיה דא"כ אין צ"ל על ההיא ברייתא פוק תני לברא דודאי לרבא לטעמי' מצי' לומר דר"ע היא דל"ל מתוך והיינו ג"כ דבהא דמתוך ס"ל לההיא ברייתא כר"ע ולא בכל מילי דבהא דאין מלקות בחייבי כריתות ל"ל לההיא ברייתא כר"ע מש"ה לא חשיב יוה"כ ודוק כי לענ"ד נכון הוא בעזרת השם: