כרם יהושע לאנג קיא

איכא למגזר ביו"ט שמא ישכח שהוא יו"ט ויבא להשחיז את הסכין דזה אסור ביו"ט ע"כ וקשה דאכתי מאי פריך דלמא ס"ל שם כר' יהודה בביצה (דף כ"ח) דמתיר מכשירי אוכל נפש ביו"ט או כר"א דמתיר מכשירי או"נ ביו"ט אף בשאפשר לעשות מערב יו"ט אבל לפי האמור י"ל היטב דהא התם בכתובות פריך לרבא ורבא גופי' דדריש בשבת (ס"ד כ"ד) ובפסחים (ס"ד פ"ג) דהוא ולא מכשירין אלמא דל"ל כר' יהודה אולם ז"א דלא מוכח מהתם רק דל''ל לרבא כר"א דשרי במכשירין אף באפשר לעשותם מעיו"ט אבל בשאי אפשר לעשות מעיו"ט ס"ל לרבא שפיר כר' יהודה כדאיתא בביצה (דף כ"ח) דא"ל רבא לר"ח דרשי' משמך הל' כר' יהודה וכן מבואר מהא דאמר ר"נ בריה דר"י הוי קאימנא קמי' דרבא וכדמוכח ג"כ הכי מהא דהתם (דף ל"ב) דא"ל רבא לשמעיה טוו לי בר אווזא כו' אולם י"ל כתי' ההפלאה לדעת הר''ן בביצה דאף ר' יהודה לא התיר אלא להשחיז במשחזת של עץ אבל לא במשחזת של אבן א"כ י"ל דגם ביו"ט הא איכא למגזר דאולי ישכח וישחיז במשחזת של אבן אבל לדעת הרא"ש. שם דס"ל דלר"י שרי אף במשחזת של אבן ל"ל כתי' ההפלאה הנ"ל ועי' בשיטה מקובצת בכתובות שם שהקשה ג"כ כקושית המהרש"א וע"ש מש"ש בזה

וראיתי לבעל הפלאה שתי' לקושי' הנ"ל על הרמב"ם דס"ל דחובל חייב משום מפרק דהוא תולדה דדש אם כן מאי קאמר מתוך שהותרה חבורה לצורך והא דישה לא הותר ביו"ט אף לצורך אוכל נפש די"ל דמצינו דהותר לצורך כגון שחיטה ביו"ט דחיובו הוא ג"כ משום מפרק והא דלא אמר בשבת פ' כלל גדול דשוחט חייב משום מפרק היינו משום דלר"ש דסבירא ליה דמלאכה שאצ"ל פטור ע"כ לדידיה א"א לחייב בשחיטה משום מפרק דהא א"צ לדם וחובל אינו חייב אלא בצריך לדם אבל לר"י דמחייב במלאכה שאצ"ל ודאי י"ל דחייב בשוחט משום מפרק עכ"ד וקשה לי דהא בשבת שם (דף ע"ה א') מארי דהאי מימרא שם דמפרשי' לה"ט דשוחט משום מאי מחייב הם רב ושמואל דרב מפ' משום צובע ושמואל מפ' משום נטילת נשמה ולא מפרשי משום מפרק והא שמואל גופי' סבר בשבת (ר"ד מ"ב) (הובא בתוס' הכא] במלאכה שאצ"ל כר' יהודה ואפ"ה לא מפרש משום מפרק וכן קשה ג"כ, מהא דרב לפמ"ש המ"מ (פ"א מהל' שבת) דמ"ד דס"ל בדבר שאין מתכוין כר"י כ"ש דמחייב במלאכה שאצ"ל כר"י וא"כ רב דסבר שם (בדף כ"ב) בדבר שא"מ כר"י כ"ש דס"ל במלאכה שאצ"ל כר"י ואפ"ה לא מפרש הא דשוחט דחייב משום מפרק

והנה אמת דרש"י ל"ל כדעת המ"מ הנ"ל כדמוכח מדבריו ברש"י דכתובות (ס"ד ה') בסוגיא דמהו לבעול בתחלה בשבת בד"ה את''ל שכתב שם דאולי ס''ל בדבר שאין מתכוין כר"י ובהא דמקלקל בחבורה ס"ל כר''ש ע"ש ואי ס"ל כדעת המ"מ הנ"ל דמאן דס"ל בדשא"מ כר"י כ"ש דס"ל דמלאכה שאצ"ל דחייב כר"י א"כ ע"כ ס"ל בהא דמקלקל בחבורה ג"כ כר' יהודה לשי' רש"י בשבת (דף ק"ו א) דתלוי האי פלוגתא דמקב"ח בהא דמלאכה שאצ"ל דמאן. דמחייב במלאכה שאצ"ל ע"כ ס"ל במקב'ח דפטור כר"י ע"ש וכ"כ הפ"י שם דס"ל לרש"י הכי שם דיוכל להיות דס"ל בדשא"מ כר"י וס"ל במלאכה שאצ"ל כר"ש ע"ש ולא הזכיר הפ"י לדעת המ"מ הנ"ל שלא כ"כ

ונלע"ד להביא ראיה כדעת רש"י ודלא כדעת המ"מ מהא דאיתא בנזיר (דף מ"ב) דר' ישמעאל ס"ל שם דדבר שאין מתכוין אסור דאמר שם דנזיר לא יחוף ראשו באדמה משום דמשיר שער ועי' בשבת (דף נ' סע"א) ואי כדעת המ"מ כיון דס"ל לר' ישמעאל בדשא"מ דחייב כר"י כ"ש דמחייב במלאכה שאצ"ל א"כ קשה מהא דתנן בעדיות (פ"ב מ"ה) דג' דברים אמרו לפני ר' ישמעאל ולא אמר בהן לא איסור ולא היתר וחשיב שם להצד נחש ומפיס מורסא ואי סבר ר' ישמעאל דמלאכה שאצ"ל חייב אמאי לא אמר בהו איסור בהא דצידת נחש ומפיס מורסא עי' בשבת (דף ג' א') בתוס' ד"ה הצד נחש אלא ע"כ מוכח כדעת. רש"י הנ''ל וי"ל לענ"ד לדעת המ"מ דלר' ישמעאל מספ"ל בהא דדבר שא"מ ומלאכה שאצ"ל מש"ה לא אמר בהו איסור משום דאית בה צערא דגופה ועי' בתוס' בכתובות (ס''ד ו') בד"ה אם והא דס"ל לר' ישמעאל דנזיר לא יחוף ראשו באדמה הוא ג"כ משום דמספ"ל בדשא"מ. ולאו משום דפשיטא ליה ומ"מ לשיטת רש"י י"ל שפיר מהא דרב דלא מפ' בשוחט משום מפרק די"ל דס"ל שפיר במלאכה שאצ"ל כר"ש כתי' ההפלאה אבל מהא דשמואל ודאי קשה דהא ס"ל בהדיא כר"י במלאכה שאצ"ל ואפ"ה לא מפרש דשוחט הוא משום מפרק

ועוד תמוה לי על, תי' ההפלאה שכתב דלמ"ד דמלאכה שאצ"ל חייב איכא בשוחט חיובא משום מפרק מהא דפריך בפסחים (דף ע"ג א') עלה דתניא השוחט בשבת בחוץ לע"ג חייב שלש חטאות דלמ"ד מקלקל בחבורה פטור מאי תיקן והיינו, ר' יהודה לפרש"י בשבת (ר"ד ק"ו) וכמ"ש התוס' הכא בסוגיין והא לדעת ההפלאה ע"כ התם בפסחים הא דהשוחט בשבת הוא כר"ש דסבר דמלאכה שאצ"ל פטור דלר"י דמחייב במלאכה שאצ"ל ה''ל לחשוב דחייב ארבעה חטאות היינו דמשום שוחט בשבת חייב ב' חטאות משום נטילת נשמה לכ"ע כדאי' בשבת (דף ע"ה רע"ב) ומשום מפרק לבד משום שחוטי חוץ ומשום ע"ג דהוי ד' חטאות וכיון דאתיא כר"ש הא ס"ל מקלקל בחבורה חייב כדאיתא בסוגיין ולשיטת רש"י תלוי זה בזה כיון דס"ל לההיא ברייתא דמלאכה שאצ"ל פטור ע"כ ס"ל דמקב"ח חייב א"כ מאי פריך על הברייתא ליישב למ"ד מקב"ח פטור והרמב"ם גופי' דס"ל כן דשוחט חייב משום מפרק הא ס"ל כשיטת רש"י דתלוי הא דמקב"ח בהא דמלאכה שאצ"ל כמ"ש המראה הפנים בירושלמי (ספי"ג דשבת)

ולענ"ד נראה עוד די"ל קושי' הנ"ל על הרמב"ם דס"ל דחובל חייב משום מפרק אם כן מאי קאמר בכתובות מתוך שהותרה חבורה לצורך והא דישה לא הותרה לצורך אוכל נפש ביו"ט דמצינו שפיר בחולב בהמתו דמותר ביו"ט ובשבת אסור משום מפרק כדאיתא בשבת