כרם יהושע לאנג קט

בנבלה ש"מ דכ"מ שנאמר לא יאכל אסור בהנאה דהניחא לר"מ אלא לר"י דס"ל דברים ככתבן מא"ל ומתרץ דנפ"ל מהא דכתיב לכלב תשליכון אותו אותו אתה משליך לכלב ואי אתה משליך לכלב כל איסור שבתורה וכתב רש"י ז"ל שם דמהא דאיצטריך היתר הנאה בטרפה ליכא למילף דהא י"ל דאיצטריך שאין הקב"ה מקפח שכר כל בריה ע"כ והמפרשים תירצו דאיצטריך היתר הנאה בטרפה משום דלא נילף דטרפה אסור בהנאה מגז"ש דקודש קודש מבשר בחלב דאסור בהנאה כדיליף איסי ב"י שם (דף כ"ד ב') בבב"ח מטרפה וה"ה איפכא טרפה מבב"ח ע"כ והנה בירושלמי (רפ"ב דפסחים) איתא דר' אבהו בשם ר', אלעזר יליף דכל האיסורי' אסורי' בהנאה מדכתיב היתר הנאה בטרפה דלא כגמ' דידן וצריך טעמא דאמאי לא חש להא דכתב רש"י ומ"ש המפרשים הנ"ל אליבא דגמ' דידן דלא צ"ל למילף מטרפה

אבל לפי האמור מתורץ היטב דלדעת הרמב"ם הנ"ל דלמ"ד דטרפה אינה חיה ממעטי' דפסול טרפה בשעיר המשתלח מהא דכתיב התם יעמד חי ור' אלעזר גופי' סבר דטרפה אינה חיה כמ"ש הנ"י בב"ק (דף י"א) דה"ט דסבר ר"א שם דבכור שנטרף אין פודין אותו משום דס''ל דטרפה אינה חיה וסבר ר"א שפיר דמהא דיעמד חי ממעטי' טרפה בשעיר המשתלח מש"ה סבר ר' אלעזר בירושלמי שפיר דידעי' בכל האיסורי' דאסור בהנאה מדאיצטריך היתר הנאה בטרפה דהא ל"ל דאצטריך היתר הנאה שם שלא נילף בגז"ש מבב"ח דז"א דהא ע"כ ידעי' דטרפה שרי בהנאה דאל"כ לא אצטריך קרא דיעמד חי למעט טרפה בשעיר המשתלח דהא ממילא ידעי' כיון דאסור בהנאה לא אמרה תורה שלח לתקלה כדאמרי' כן ביומא (דף ס''ז) דמשום סברא זו ודאי אברי שעיר המשתלח מותרים בהנאה דלא אמרה תורה שלח לתקלה וכדאיתא ג"כ בקדושין (דף נ"ז ב') ובחולין (דף קט"ו א') סברא, זו אבל הגמ' דידן הא אזני אליבא דר' יהודה דס"ל דטרפה יולדת בע' גלולים (דף ט"ז א') וכ"ש דס"ל דטרפה חיה וכמ"ש התוס' שם (ריש דף ו') ובחולין (דף ק"מ) וא"כ ע"כ ל"ל האי לימודא דיעמד חי פרט לטרפה כמ"ש לדעת הרמב"ם דמוכח כן מהא דראב"י דחולין דף י"א) מש"ה ליכא למילף מדאיצטריך היתר הנאה בטרפה דהא אצטריך שם היתר הנאה שלא נילף דאסור טרפה בהנאה מגז"ש דקודש קודש מבב"ח וכבר כתבתי מזה בפריי לפסחים שם

. אולם עתה נלע"ד ליישב עוד סוגיית הגמ' דידן והירושלמי הנ"ל דאזלי לטעמייהו די"ל דר' אבהו בירושלמי ס"ל לנפשיה שפיר דכל האיסורי' אסור בהנאה מדאיצטריך היתר הנאה בטרפה דל"ל דה"א דבשר טרפה אסור בהנאה דא"כ תקשה נ"ל קרא דואכל לא תאכלוהו בהא דחלב טרפה דאמרינן בזבחים (ד' ע') ובחולין (דף ל"ז) דאיצטריך האי ואכל לא תאכלוהו אף דכתיב כבר גבי חלב כל חלב לא תאכלו אלא דאתא, לומר דיבא איסור טרפה ויחול על איסור חלב דסד"א דאין איסור חע"א ואי נימא דחלב שרי בהנאה ובשר טרפה אסור בהנאה א"כ הוי איסור טרפה איסור מוסיף דלכ"ע איסור חל על איסור כדא"ר אבהו גופי' ביבמות (ר"ד ל"ב) דמודה ר' יוסי באיסור מוסיף אף דס"ל דבכולל אין איסור חל על איסור ולדעת רש"י בחולין (דף ק"א א') הוי איסור מוסיף ולדעת התוס' הוי איסור חמור וי"ל דס"ל לר' אבהו ור"א דאיסור חל על איסור כה"ג ול"צ קרא דואכל לא תאכלוהו וא"כ מהתם ידעי' דטרפה שרי בהנאה אבל הגמ' דידן דקאי לר' יהודה כדפריך הניחא לר"מ אלא לר"י מא"ל לר' יהודה לטעמי' שפיר י"ל דאיצטריך היתר הנאה בטרפה דלא נימא דטרפה אסור בהנאה בגז"ש דבב"ח ומהא דאצטריך בחלב טרפה ואכל לא תאכלוהו לומר דחל איסור טרפה על איסור חלב דסד"א דא"א חט"א אין ראיה מהתם דטרפה שרי בהנאה דאל"כ הא הוי איסור מוסיף לר"י לטעמי' ל"ל כן. לפמ"ש הנו"ב מ"ק (חיו"ד סי' ל"ד) בהא דפסחים, (דף כ"ח) דחזר ר"י ויליף מנותר דמה נותר בשרפה אף חמץ דבבל תותירו הוא בשרפה והקשו רבנן לר"י מחטאת העוף לדבריו יוכיח שהוא אומר בקבורה והעיר הנו"ב שם דמאי יענה ר"י גופי' בהאי פירכא וכתב הנו"ב דצ"ל דר' יהודה גופי' מחזיק בלימוד דיליף שם קודם דיליף מנותר דמה נותר אסור באכילה כו' ולא חש ר' יהודה למאי דפרכי שם רבנן מהא דחלב של שור הנסקל יוכיח משום דר"י ל"ל דאחע"א אף בכולל וס"ל דאינו חל איסור של שור הנסקל על איסור חלב וא דנתוסף באיסור של שוה"נ איסור הנאה דחלב שרי בהנאה מ"מ סבר ר"י דזה אינו נקרא איסור מוסיף אלא איסור תמור וכיון דאיכא בחלב חומרא אחריתי דהוי בכרת מש"ה לא חל איסור של שור הנסקל על איסור חלב ורבנן ל"ל כן ע"ש וא"כ לר' יהודה גופי' אף דאם נימא דטרפה אסור בהנאה מ"מ אינו חל איסור טרפה על איסור חלב אף דאיסור טרפה הוי איסור חמור מ"מ הא בחלב איכא ג"כ חומרא אחריתי דהוי בכרת א"כ אצטריך שפיר היתר הנאה בטרפה דלא נימא דאסיר בהנאה מגז"ש דקודש קודש מבשר בחלב:

הנה מסוגיא דהכא נלע"ד דיש לתמוה על דברי המראה הפנים בירושלמי לעיל (ר"פ ה') דאיתא שם דא"ר יוחנן מטבריה לצפורי חזקה שישראל היה ופי' הפ"מ והמה"פ דהתם רוב ישראל מצוים שם והקשה ע"ז המה"פ וכי היו עונשין באומד הדעת ע"ש ותמוה דלא זכר הסוגיא דהכא דאזלי' בתר רובא בד"נ וכן מפו' בחולין כל הסוגיא ועי' בתוס' לעיל (דף ג' סע"ב) וע"ש בהגהות מהגאון מלבוב מה שהקשה על הרשב"א וט"ס הוא שם ודוק:

מערכה חמישית לסנהדרין דף פ"ד ב' בגמ' (דף פ"ד ב') רב לא שביק לבריה למשקל ליה סילוא א"ה אחר נמי. אחר שגגת לאו בנו שגגת חנק והתנן מחט של יד ליטול בה את הקוץ וליחוש דלמא חביל וה"ל שגגת סקילה הניחא למ"ד מקלקל פטור אלא