כרם יהושע לאנג קד

מוקפין בי"ד ובט"ו כדכתיב להיות עושים את יום י"ד ואת יום ט"ו ומשני דכתיב את ופסיק. וכתב הט"א שם דמאי דפריך אימא מוקפין בי"ד ובט"ו זה ל"ק רק לר' יאשיה. דלר' יונתן הא משמע כ"א בפ"ע דוי"ו מחלק ע"ש וקשה דמאי פרכי' לרבא והא רבא ס"ל כר' יונתן בב"מ (ס"ד צ"ד) הנ"ל ומפ' ג"כ שפיר למתני' כוותי' וצ"ל דפריך משום דלא משתמיט מאן דפליג אדינא דמתני' במוקפין. אבל לגירסת הרי"ף שם דרב הוא דמפרש במגילה שם כן א"ש יותר מרווח דפריך היטב לרב לטעמיה דס"ל כר' יאשיה

ודע דרך אגב דהקשה הט"א שם דאי לר' יאשיה פריך א"כ מאי משני התם דאתא את ופסיק והא גבי מקלל כתיב ג"כ את ואפ"ה סבר דמשמע שניהם דוקא דצריך קרא הא דאביו ואמו קלל לגלות דחייב עכ"א בפ"ע ותי' הט"א דהתם אצטריך את דלא נימא אביו תחלה דוקא או דוקא בבת אחת אבל בזה אחר זה לא אבל גבי י"ד וט"ו ל"ל כן ע"ש. ובזה י"ל קושי' חמורה מאי דקשה מהא דאיתא בזבחים (דף י"ט ב') דרוחץ ידיו ורגליו בבת אחת ואמאי לא אמרי' שם ג"כ דאתא את ופסיק כהא דמגילה דהתם ג"כ כתיב את ורחצו את ידיהם ואת רגליהם ועי' בש"א (סי' מ"ח). ולפי האמור י"ל דההיא את אצטריך דלא נימא דוקא ידו תחלה אבל אפכא לא דאם נשפך תחלה על רגליו ס"ד דפסול קמ"ל כדס"ל לר' יאשיה גבי מקלל אביו ואמו ועי' בתשו' חתם סופר (חא"ח סי' קצ"ו)

ונחזור לראשונות דלכאו' מוכח דסתמא דגמ' ס"ל דקיי"ל כר' יאשיה מהא דב"ק (ר"ד נ"ד) הנזכר אולם ביו"ד (סי' רט"ז סעי' ז') ושם (סי' רכ"ח סעי' מ') מבואר דקיי"ל כר' יונתן וא"כ לפ"ז ודאי תשאר קושי' התוס' דב"ק דההיא סוגיא דלא כהלכתא אולם נלע"ד די"ל דמש"ה פריך הגמ' שם ור' יהודה לחלק מנ"ל משום דמוכח דאיהו סבר כר' יאשיה משום דבמנחות (דף כ"ה) איתא דר' יהודה סבר דמאי דכתיב ולקח מדם הפר ומדם השעיר שיהיו מעורבים והיינו דס"ל כר' יאשיה דסבר כן ביומא (דף נ"ז ב') דפליג שם ג"כ עם ר' יונתן בזה ומפרש שם ג"כ דתלוי בהא מחלוקת אי לחלק צריך קרא. ובזה מתורץ לי קושי' חמורה דקשה לי מהא דב"ק (דף ס' ע"א) דאיתא שם ג"כ כזה דמפרש דר' יהודה ורבנן דס"ל דלחלק צריך קרא ופריך התם ג"כ ורבנן לחלק מנ"ל והא התם לרבא גופי' קיימי' דאיהו שם מארי דההיא שמעתא דמפרש דל"ל לכתוב רחמנא לקוצים גדיש קמה ושדה ואמאי לא משני אליבא דרבא גופי' דסבר בב"מ (ס"ד צ"ד) הנ"ל דקיי"ל כר' יונתן דלחלק ל"צ קרא והתוס' דב"ק (ר"ד נ"ד) שהקשו על סתמא דגמ' תמוה דלא הקשו טפי על הסוגיא הזה דקאי לרבא גופי' אבל לפי האמור מתו' דר' יהודה ע"כ ס"ל דצריך לחלק מהא דמנחות הנ"ל ועוד דס"ל ע"כ דלחלק צריך קרא דאל"כ מאי דריש בהא דאו הקמה. ופריך שפיר על רבנן דר' יהודה דלחלק מנ"ל משום דהא מוכח מההיא פלוגתא (דסוף ד' נ"ג) דס"ל לרבנן דצריך קרא לחלק דאל"כ מאי דרשי בהאי או חמור כדאיתא שם דר"י ס"ל דאו לרבות את הכלים ורבנן ס"ל דאו לחלק והשתא בלא"ה מתורץ עוד קושי' התוס' דב"ק הנ"ל מה שהקשו דההיא סוגיא דלא כהלכתא די"ל היטב דהא לרבנן ודאי צ"ל דס"ל דאו חמור אתי לחלק דאל"כ מאי דרשי בהאי או. וכן לר' יהודה פרכי' לחלק מנ"ל דהא מוכח מההיא דפ' הכונס דס"ל דאו הקמה מבע"ל לחלק דאל"כ מאי דריש בהאי או הקמה כדמבואר שם

והנה בהא דב"ק הנזכר נלע"ד ב' דברים נכונים בעז"ה. א) דהנה בגמ' דידן הנ"ל איתא דרבנן ס"ל שור ולא אדם חמור ולא כלים אבל בירושלמי (פ"ה דב"ק הל' ז') מבואר דהאי שור וחמור תרווייהו אתי למעט כלים: ואצטריך תרתי למעט אף בכה"ג שנפל הבהמה עם הכלים ג"כ פטור על הכלים דלא נימא דחייב על הכלים בזה וע"ש בפ"מ ובמה"פ. ולכאו' תמוה דא"כ מנלן לשיטת הירושלמי למעט אדם. אולם לק"מ דסוגיית הירושלמי אזלי לטעמייהו דס"ל שם (פ"א הל' א') דממעטי' אדם מוהמת יהיה לו וכקושי' התוס' דב"ק (דף י' ע"א) בד"ה שהשור ע"ש וחידוש הוא על התוס' שהקשו כן מעצמם ולא הזכירו לדברי הירושלמי האלו ב) נלע"ד דבר נכון מסוגיא דב"ק הנזכר ליישב קושי' חמורה דהנה הקשה התוי"ט (רפ"א דב"ק) עמ"ש הרע"ב בפה"מ דאש אתי לפטור בו את הטמון דלר' יהודה דמחייב על טמון באש אש ל"ל ותי' התוי"ט ע"פ מ"ש התוס' שם (ס"ד ה') דאצטריך אש לחייב בו את הכלים דאי הוי נפיק מבור הוי פטור כלים ע"ש ותמוה דהא הגמ' (ס"ד ה') פריך כן לר"י ומשני דאתי לאתויי ליחכה נירו וסכסכה אבניו וכבר תמהו בזה הגרי"פ והגרע"א בתור"ע שם. ונלע"ד בעז"ה ליישב נכון מאד ע"פ סוגיא דב"ק הנזכר דעבדי' צריכותא דל"ל לכתוב קוצים גדיש קמה ושדה ופריך ולכתוב רחמנא שדה ולא בעי הנך ומשני דסד"א מה שבשדה אין אבל מידי אחריני לא להכי כתיב הני דהשתא דכתיב שדה ע"כ אתי לאתויי ליחכה נירו וסכסכה אבניו ותמוה דהא למאי דמשני הגמ' שם (ס"ד ה') דאש ע"כ אתי כהא דליחכה נירו וסכסכה אבניו דלשאר דברים ל"צ דנדע מבור וחד מהנך וא"כ תשאר קושי' הגמ' דלכתוב שדה ולא בעי הנך דע"כ אש ושדה אתי להא דליחכה נירו וסכסכה אבניו מש"ה צ"ל דלפי הסוגיא דלקמן איכא תי' אחר כמ"ש התוי"ט דאש אתי לחייב את הכלים דאי הוי נפ"ל מבור הוי פטור בו כלים מש"ה אצטריך למכתב כולהו קוצים גדיש קמה ושדה ונכון

והנה לפי האמור דר' יהודה ע"כ סבר כר' יאשיה מתו' בזה דעת הרמב"ם דהרמב"ם (פי"א מהל' פרה הל' ב') כתב דאם הוזה בג' ולא בז' ושהה כמה ימים טובל בכל עת שירצה ותמוה דהא מבואר בקדושין (ד' ס"ב א') דפריך שם לרחב"ג האי קרא דהוא יתחטא בו ביום השלישי וביום השביעי ואם לא יתחטא ל"ל ומשני דאצטריך סד"א מצות הזאה בשלישי ובשביעי והיכי דעבד בחד מנייהו עבד קמ"ל ופריך והזה הטהור על הטמא ביום השלישי וביום השביעי ל"ל ומשני אצטריך סד"א שלישי