כרם יהושע לאנג קג

דאיכא עוד אמוראים דס"ל כאביי וכמ"ש הרי"ף והרא"ש (רפ"ה דגיטין): ומצינו כמה אמוראים דס"ל כר' יאשיה וכאביי מש"ה ליכא האי כללא בזה ועי' בתוס' יבמות (דף ל"ט א') בד"ה אע"ג ועי' בב"י ובט"ז או"ח (סי' רנ"ב ס"ק ט') מש"ש לתרץ דעת הרי"ף שפסק כאביי דשבת (דף י"א) משום דמוכח דסתמא דגמ' שם (דף י"ב) ס"ל כוותי' דאביי ועי' בכ"מ (פ"ה מהל' רוצח הל' ד') ועי' בנו"ב מ"ת (חלק חו"מ סי' ס') מ"ש לתרץ דעת הרמב"ם שפסק כאביי בהא דעונשין מן הדין היכי דהוי גילוי מילתא בעלמא דהוא משום דמוכח דס"ל כן לסתמא דגמ' ע"ש. וכן מוכח לכאו' דרב ג"כ ס"ל כר' יאשיה. דבשבועות (דף כ''ז א') ממעט נשבע לבטל את המצוה או לקיים את המצוה מדכתיב או לרבות הטבת אחרים ופריך האי או מבע"ל לחלק ומשני דר' יאשיה דס"ל דלחלק צריך קרא סבר כר"ע דדריש ריבויי ומעוטי וע"כ קראי בדבר הרשות כתיבי וממעט דבר מצוה דאי בדבר מצוה כתיבי ממאי קא ממעט ולכאו' מדס"ל ר' יאשיה כר"ע ה"נ לפ"ז צ"ל דר"ע סבר כר' יאשיה ורב הא סבר שם (דף כ"ה סע"א) כר"ע א"כ סבר כר' יאשיה ולפ"ז מתו' ג"כ לקושי' התוס' בזבחים (דף ק"ז א') שהקשו ג"כ כזה על הסוגיא דהתם דפריך ור"ע לחלק מנ"ל דמאי פריך הא קיי"ל ברבא דס"ל כר' יונתן דלחלק ל"צ קרא אבל לפי האמור, פריך שפיר לר"ע לטעמי' דמוכח דס"ל מההיא דשבועות הנזכר כר' יאשיה

אבל זה אינו דכבר דחה בנו"ב מ"ת (חלק או"ח סי' קי"ח) למי שהבין כן. אלא מסיק דאף דר' יאשיה סבר כר"ע מ"מ ר"ע ל"ל כר' יאשיה וכן מבואר בירושלמי (פי"א דיבמות) בהדיא דר"ע סבר כר' יונתן דלחלק ל"צ קרא דריוה"ג סבר דאביו ואמו קלל אתי לומר דלא נימא דאינו חייב עד שיקלל לשניהם לאביו ואמו:

ור"ע ס"ל דל"צ קרא לזה דממילא משמע כ"א בפ"ע אלא האי דאביו ואמו קלל אתא לגר לומר דאינו חייב על קללת אמו כמו שאינו חייב על קללת אביו ואשתמיט במח"כ דברי הירושלמי הזה מהחכם בנו"ב שם ומבעל נו"ב שם אלא בלא"ה י"ל קושי' התוס' דזבחים כמ"ש, על קושי' התוס' דב"ק דהאי כללא ליתי' היכי דפליגי אמוראי בזה. ומצינו ג"כ לר' יוחנן בקדושין (דף ט' ע"ב) דס"ל ע"כ כר' יאשיה. דיליף שם ר' יוחנן קדושי ביאה מהא דבעולת בעל ולא מהא דובעלה משום דאי מובעלה ה"א עד דמקדש והדר בעיל והיינו דס"ל דאינו משמע כ"א בפ"ע כ"א דוקא היכי דכתב קרא לחלק וכמ"ש הרשב"א בחידושיו שם ועי' מה שכתבתי (דף ס"ה) בזה:

והנה לפמ"ש הנו"ב במ"ת (סי' הנזכר) דהא דאי' ביבמות (דף פ'ד ע"ב) לא יקחו לא יקחו מלמד שהאשה מוזהרת ע"י האיש דזה תלוי ג"כ בפלוגתא דר' יאשיה ור' יונתן בהא דלחלק צריך קרא משום דהא קשה דבקדושין (דף ע"ז) אמרי' דהאי לא יקחו אתא לומר דאם היתה זונה וחללה וגרושה לוקה עליה אף משום גרושה וא"כ הא אצטריך האי לא יקחו להא דקדושין ותי' הנו"ב שם דההיא דיבמות אתיא כר' יונתן דס"ל דבלאו הא דלא יקחו ידעי' לה דא"נ הוי כתיב גרושה וחללה וזונה בלאו אחד הוי משמע דחייב על כ"א בפ"ע וההיא דקדושין כר' יאשיה ע"ש. ולפי זה י"ל קושי' חמורה בהא דאיתא בחגיגה (ד' י"ד וט"ו) דשאלו את בן זומא בתולה שעברה מהו לכ"ג מי חיישי' לדשמואל דאמר יכול אני לבעול כמה בעילות בלא דם או דלמא דשמואל לא שכיחא ופרש"י שם שהיא אומרת בתולה אני ואי שכיחא להא דשמואל מהימנא והקשו התוס' שם דהא בפ"ק דכתובות תנן דר' יהושע ס"ל דאינה מהימנא דלא מפיה אנו חיים והכא משמע דמבע"ל אליבא דכ"ע:

ותירצו דכיון שהיא ג"כ בכלל האיסור דכתי' והוא אשה בבתוליה יקח קרי ביה יקח מש"ה נאמנת ע"כ והקשה הט"א שם הא בההיא דכתובות אמאי ס"ל לר"י דאינה נאמנת הא הוי היא ג"כ בכלל האיסור כדדרשי' ביבמות מהא דלא יקחו שהאשה מוזהרת ע"י האיש ע"ש אבל לפי האמור י"ל דההיא דיבמות כר' יונתן אבל ר' יאשיה ל"ל כן מהא דלא יקחו דאשה מוזהרת ע"י האיש דהא איהו דריש האי לא יקחו להא דקדושין דזונה וחללה וגרושה דחייב אף משום גרושה ולפ"ז ג"כ מתו' קושי' התוס' בנדרים (דף צ' ע"ב) עמ"ש הר"א דזונה אינה מוזהרת להנשא לכהן והקשו מהא דיבמות הנ"ל דמבואר דגם האשה מוזהרת ע"ש ולפי האמור י"ל דההיא דיבמות ע"כ כר' יונתן ודעת הר"א דקיי"ל כר' יאשיה כיון דסתמא דגמ' דב"ק ודזבחים הנ"ל ע"כ ס"ל כר' יאשיה ועוד נלע"ד ליישב קושי' התוס' דקיי"ל שפיר כר' יאשיה והלמ"ד של יע"ל קג"ם י"ל דכולל ג"כ הא דלחלק צריך קרא דקיי"ל בזה כאביי דסבר כר' יאשיה כמ"ש בחי' לסנהדרין לעיל (דף כ"ז א') ליישב דברי הע"ש הביאו המ"א (סי' ש"מ ס"ק ט"ו) מש"ש דהעי"ן של יע"ל קג"ם הוא עימור בגדולי קרקע דשבת (ס"ד ע"ג) ותמוה דהא בב"ק (דף ע"ג) ובסנהדרין שם מבואר דהגמ' הביא זה לענין עד זומם. אלא צ"ל דכוונת הע"ש הוא דהעי''ן של יע"ל קג"ם כולל ב' דברים הא דעד זומם והא דעימור וא"כ ה"נ י"ל דהלמ"ד כולל להא דלחי העומד מאיליו בעירובין (דף ט"ו א') והא אולם בהא דכתבנו אליבא דרב מוכח ג"כ עוד דס"ל לרב כר' יאשיה מהא דאיתא בחגיגה (דף ה' ב') דאמר רב שם כל שאינו בהסתר פנים אינו מהם כל שאינו בוהי' לאכול אינו מהם משמע דתרווייהו בעי' ועי' בס' ב"א שם שהקשה מזה עלה דא"ל רבנן לרבא מר לא בהסתר פנים איתי' ולא בוהיה לאכול איתי' אמר להו מי ידעיתו כמה משדרנא בצנעא בי שבור מלכא אלמא דבחד מנייהו סגי ותי' הב"א דזה תלוי בפלוגתא דר' יאשיה ור"י אם וי"ו משמע לחלק ורבא לטעמי' דס"ל בב"מ פ' השואל כר' יונתן דלא בעי' קרא לחלק ורב כר' יאשיה דלחלק צריך קרא ע"כ א"כ נשאר גם דברי הראשונים בהא דרב דס"ל כר' יאשיה ובזה י"ל הא דאיתא במגילה (דף ב' ע"ב) דמפרש רבא שם דמנה"מ דפרזים קורין את המגילה בי"ד והמוקפים קורין בט"ו דא"ק ע"כ היהודים הפרזים מדפרזים בי"ד מוקפין בט"ו ופריך ואימא פרזים בי"ד