כרם יהושע לאנג קב

דברי ת"ק להא דר"א כדתנן במתני' אלא משום דדעת ר"א הוא עיקר בזה ודעת ת"ק הוא דעת יחידאה מש''ה הקדים דברי ר"א בזה כנלע"ד נכון בעז"ה: והנה כזה הקשה הגרע"א בתור"ע בקדושין (פ"ב אות כ"ז) במתני' דתנן שם (דף נ' רע"ב) המקדש שתי נשים בשוה פרוטה או אשה אחת בפחות מש"פ אע"פ ששלח סבלונות לאח"כ אינה מקודשת שמחמת קדושין הראשונים שלח וכן קטן שקדש ע"כ והעיר הגרע"א שם ע"ז דאמאי לא כייל התנא להו הא דפחות מש"פ והא דקטן שקידש בחד בבא וליתני בסוף הא דשלח סבלנות לאח"כ דאינה מקודשת ותי' הגרע"א בזה די"ל דברישא בהא דפחות מש"פ אינה מקודשת קדושי ודאי אבל אכתי מקודשת מספק לחומרא שמא שוה פרוטה במדי אבל בקטן שקידש אינה מקודשת כלל ותמה לפ"ז דאיך אמר רבה שם ומותבינין אשמעתי' [עלה דאמר שם דחוששין לסבלונות ממתני' דתנן אע"פ ששלח סבלונות אינה מקודשת ומאי קושיא הא מתני' ג"כ קאמר דלא הוי קדושי ודאי אבל מ"מ חוששין לסבלונות לחומרא קדושי ספק ע"ש. ובמח"כ הרמה אשתמיטתי' להגרע"א הלח"מ (פ"ד מה' אישות הל' י"ט) שהקשה שם ג"כ מהאי מתני' לשמואל דסבר בקדושין (דף י"ב) דס"ל האי סברא דחיישי' שמא שוה פרוטה במדי א"כ אמאי תנן במתני' דהמקדש בפחות מש"פ אינה מקודשת וניחוש שמא ש"פ במדי ול"ל דה"פ דאינה מקודשת קדושי ודאי אבל מקודשת לחומרא קדושי ספק דא"כ תקשה הא דתנן שם אע"פ ששלח סבלונות לאח"כ אינה מקודשת שמחמת קדושין הראשונים שלח דמשמע דאם היה שולח סבלונות לחח"כ שלא מחמת קדושין הראשונים הוי קדושי ודאי וזה אינו דהא סבלונות לא הוי כ"א חשש קדושין מדרבנן וא"כ ע"כ ה"פ דאינה מקודשת בפחות מש"פ כלל אף ששלח סבלונות לאח"כ דמחמת קדושין הראשונים שלח הא אם שלח שלא מחמת קדושין הראשונים הוי חשש קדושין מדרבנן והשתא שהוי מחמת קדושין הראשונים אינה מקודשת כלל וא"כ קשה לשמואל ותי' הלח"מ דמתני' מיירי במטבע ובמטבע לא חיישי' שמא שוה פרוטה במדי ע"ש וא"כ ליתא לפ"ז לתי' הגרע"א ז"ל. וא"כ לכאו' תשאר קושי' הגרע"א דאמאי לא כלל התנא שם בחד בבא הא דפחות מש"פ והא דקטן שקידש אולם נלע"ד די"ל אף לדברי הלח"מ דמש"ה לא כללינהו יחד בחד בבא משום דל"ד הא דפחות מש"פ לקטן שקידש די"ל דהא דתנא במתני' המקדש בפחות מש"פ מיירי בכל גווני בשארי דברים ובמטבע ובשארי דברים הוי אינה מקודשת קדושי ודאי אבל מקודשת מספק שמא ש"פ במדי ובמטבע אינה מקודשת כלל דבמטבע לא חיישי' האי חששא שמא ש"פ במדי כדעת הלח"מ ומ"מ תנן בסיפא שפיר דאע"פ ששלח סבלונות לאח"כ אינה מקודשת שמחמת קדושי' הראשונים שלח דה"ט צריך לומר משום דינא דמטבע פחות מש"פ דאם לאו מחמת קדושי' הראשונים היא מקודשת מדרבנן משום סבלונות והשתא אינה מקודשת כלל אבל משום שארי דברים לא היה צ"ל ה"ט והשתא מתורץ היטב דלא כללינהו יחד הא דפחות מש"פ עם קטן שקידש דקטן שקידש בכל גווני אינה מקודשת כלל אבל בפחות מש"פ בשארי דברים לבד ממטבע לא הוי מקודשת קדושי ודאי אבל מקודשת מספק שמא שוה פרוטה במדי

והנה בזה לכאו' תמוהים דברי הב"י בא"ע (סי' י"ז) שכתב להוכיח כדעת הרמב"ם ודלא כדעת הטור שם דס"ל להטור דגם בתנוקות אם אמרו ששמעו שאיש פלוני מת דיו ומשיאין את אשתו כמו דתנן בנשים ביבמות (דף קכ"א ע"ב) והרמב"ם (פי"ג מהל' גירושין) ס"ל דדוקא בנשים מהני כן אבל לא בתנוקות והוכיח הב"י מההיא מתני' שם כדעת הרמב"ם דלדעת הטור קשה דלטרבינהו וליתנינהו [היינו בהא דתנן שם דנשים שאמרו שאיש פלוני מת דיו ר' יהודה אומר אפי' שמע מן התנוקות אומרים הרי אנו הולכים לספוד ולקבור את איש פלוני ומפ' בגמ' שם דקאמרי כך וכך רבנן הוי וכך וכך ספדני הוי שם] ולכאו' ה"פ דלערבינהו וליתנינהו הא דנשים והא דתנוקות בחד בבא ותמוה דמאי קושי' דהא י"ל דלת"ק דוקא בנשים מהני עדותן אבל לא בתנוקות ור' יהודה ס"ל דאף בתנוקות מהני כן וכן נראה מפה"מ להרמב"ם דס"ל הכי א"כ מאי שייך לומר בזה דלערבינהו וליתנינהו: ונלע"ד דכוונת הב"י הכי דאי כדעת הטור דלר"י מהני גם בקטן שאומר שאיש פלוני מת להשיא את אשתו א"כ ה"ל לר"י לאשמעי' בתנוקות האי לישנא דאם אמרו שאיש פלוני מת מהני כדתנא ת"ק בנשים ואלא ע"כ דאתא לומר דבתנוקות מהני אם אמרו הרי אנו הולכים לספוד את פלוני א"כ ה"ל לאשמעי' ג"כ הכי בנשים ולערב ולמיתני הכי בנשים ובתנוקות כיון דדינם שוה לדעת הטור אלא ע"כ מוכח כדעת הרמב"ם דבתנוקות לא מהני אם אמרו איש פלוני מת ואין דיניהם שוה לנשים ודוק: מערכה שלישית

לסנהדרין דף ס"ו א' הנה איתא (בדף ס"ו א') מחלוקת דר' יאשיה ור' יונתן אי צריך קרא לחלק אי לא נפסק בגמ' הלכה כמאן אבל בב"מ (ס"ד צ"ד) איתא דאביי סבר כר' יאשיה דלחלק צריך קרא ורבא כר' יונתן דא"צ קרא לחלק וא"כ ודאי קיי"ל כרבא דקיי"ל כוותי' בכולי תלמודא לגבי אביי לבד מיע"ל קג"ם אולם יש להוכיח אדרבא מהא דס"ל לסתמא דגמ' בב"ק (ר"ד נ"ד) כר' יאשיה דצריך קרא לחלק בהא דתניא שם דר"י מחייב על נזקי כלים בבור ורבנן פטרי ומפרש שם דה"ט דרבנן דס"ל שור ולא אדם חמור ולא כלים. ור"י או לרבות את הכלים ורבנן או מבע"ל לחלק ור"י לחלק מנ"ל נפ"ל מונפל. ואולם כבר העירו התוס' שם התם דההיא סוגיא דלא כהלכתא דודאי קיי"ל כרבא לגבי אביי דס"ל דקיי"ל כר' יונתן דלחלק ל"צ קרא ונלע"ד די"ל דהאי כללא דהל' כרבא לגבי אביי לא אמרי' אלא היכי דפליגי אביי ורבא לבד אבל לא היכי