כרם שלמה מח

כמה יוסף איכא בשוקא דאם הוי הלכה כמו בשמים לא הוי מעלה לת"ח יותר משאר אדם וזה עיקר המעלה מה דהלכה כפי שכל הת"ח. ובזה כבין מ"ש בילקוט שמואל א בפסוק אנכי טוב לך משבעה בנים אני אין כתיב כאן אלא אנכי אמר לה ברייך יהא בחלקך כמד"א אנכי ה' אלהיך והוא תמוה (ועיימש"ל) ונרא' למ"ש הקב"ה אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מאמ"צ וקשה חדא קו' המפורשים למה לא אמר אשר בראתיך וגם למ"ל תיבת לאמור גם מ"ש את כל הדברים האלה מה לשון כל הדברים ומה לשון האלה ונ"ל דמה שהוא י"ת אמר לו לך רד העד בעם פן יהרסו אל ה' לראות אין לו הבנה דטענת משה רבינו חזקה דכבר הזהירם אמנם החשש הוי שפיר כיון שראו ישראל שינוי אף דהוא י"ת אמר ביום השלישי ירד ה' לעיני כל העם נשתנה ולא ירד מכח שמשה רבינו הכריע להיפוך והסכים הקב"ה על ידו וא"כ גם הם יאמרו כן דנהי דשכל אלהית הי' מורה שאל יגעו בהר מ"מ שכלם יורה להיפוך שראוי לעלות והלכה כשכלם יהרסו לעלות וצריכין אזהרה מחדש לכן אמר לו לך רד העד בעם דאם הי' משה למעלה הי' לו שכל אלהית לכן אמר לו לך רד ולמטה יהי' לו שכל אנושי ויזהירם וישמעו אך משה רבינו לא רצה להחזיק טיבותא לנפשי' דהקב"ה הסכים לדעתו ואמר דמטעם אחר לא ירד עד יום ג' ולכן טען לא יוכל העם לעלות כי אתה העדות בנו וכו' והקב"ה הכריחו לירד כי הלכה כמותו ולכן ועלית אתה ואהרן כי ירידה זו הוי עלי' כי מזה מוכח דהלכה כמותך והנה הרמז דהלכה כשכל אנושי הוא בתחלת מתן תורה מ"ש לו הקב"ה אנכי ה' אלהיך מה לשון אלהיך ומה לשון אשר הוצאתיך אך הנה הטעם מה דהוי הלכה כשכל אנושי והקב"ה אומר נצחוני בני הוא עפ"ד האלשיך בפ' חלקי ה' אמרה נפשי דהקב"ה עושה עצמו לישראל כחלק כאלו היינו אנחנו העיקר והוא חלק מאתנו אף דבאמת הוי להיפוך וכתבנו מכבר דזה ענין כוונת גלות השכינה וחושב אותו י"ח בגלות ותמיד החלק והמיעוט נגרר אחר הרוב כמו דקיי"ל באו"ח דרוב בגדולה ומיעוט בקטנה מצטרפין דהמיעוט נגרר אחר הרוב ולכן אם הי' הקב"ה עושה עצמו כביכול כפי האמת שהוא העיקר והרוב ואנחנו ניצוץ ממנו אז אף דאנחנו בגלות הוא י"ת לא נחשב בגלות אך כיון דעושה עצמו להיפוך כאלו אנחנו העיקר והוא חלק מאתנו אז כיון דהעיקר בגלות הוי גם הוא י"ת נגרר אחרינו והוי כאלו הוא בגלות וזה גורם הגאולה כמ"ש למעני למעני אעשה וכן הי' במצרים הגאולה כן והנה מעין זה הוי הלכה כשכל אנושי והוא י"ת אומר נצחוני בני מה"ט כיון דעושה אותנו כעיקר מבטל דעתו כביכול מפני דעתינו והנה לשון אלהיך אין לו הבנה דהול"ל אלהים אך נחזי אנן בראובן שיש לו בן אז על הבן יהי' נאמר שהוא של אביו ראובן אבל על האב לא יהי' נאמר שהוא של בנו דהרי האב עיקר ובאמת הוא י"ת עיקר האב ואנחנו בניו וא"כ אנחנו שלו כמ"ש הוא עשנו ולו אנחנו אך הוא י"ת עשה כאלו אנחנו העיקר וכמ"ש במדרש שה"ש לא זז מחבבה עד שקראה אמי לכן הוא י"ת אומר דשלנו הוא וז"ש אנכי ה' אלהיך אני שלך הוא ואתה העיקר וראי' אשר הוצאתיך מאמ"צ למעני שאני חשבתי כאלו אני בגלות והוא מטעם זה דהחלק נגרר אחר העיקר וז"ש דבא ליתן טעם למה הזהיר פעם ב' והרי כבר הזהיר פ"א אך בע"כ הטעם מכח ההלכה כשכל אנושי וחשש פן יכריעו הם הדבר להיפוך ולמה כן היינו מטעם שהוא י"ח עושה טפל לנו. וז"ש וידבר אלהים את כל הדברים האלה שירד משה ויזהירם היינו מכח דביקש לאמר אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך וכו' וא"כ אם ישמעו דהוא י"ת עושה עצמו כחלק מאתנו ונגרר אחרינו ממילא